זכות הכונס כזכות החייב

בנק פתח בהליכי מימוש משכנתא על נכס ששיעבד לו פלוני. אותו פלוני השכיר את הנכס לאלמוני, וקיבל ממנו את דמי השכירות, טרם מינוי כונס נכסים לשם מימוש השעבוד. אלמוני השכיר את הנכס בשכירות משנה לפלמוני. השאלה הנשאלת היא, מי זכאי לדמי השכירות מאת פלמוני - האם כונס הנכסים או שמא אלמוני? בשאלה זו דן ראש ההוצאה לפועל בחיפה.

חברת לייף כלניות בע"מ (להלן: "החייבת") הינה בעלת נכס, אותו היא מישכנה לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק").

החייבת השכירה את הנכס לחברת רקיע נתיבי נדל"ן בע"מ (להלן: "המשיבה"), כשדמי השכירות שולמו לחייבת מראש. המשיבה השכירה את הנכס לחברת סופר חצות וחצי בע"מ (להלן: "שוכרת המשנה") לתקופה שתחילתה ביום 1.1.01 וסיומה ביום 31.12.03.

ביום 7.2.01 הגיש הבנק לביצוע את שטר המשכון כנגד החייבת בשל חוב של החייבת לבנק. ביום 11.2.02 מונה עו"ד י. רבינוביץ ככונס נכסים על זכויות החייבת בנכס, לצורך מימוש המשכון (להלן: "כונס הנכסים").

בין כונס הנכסים לבין המשיבה נתגלתה מחלוקת בשאלה, למי הזכות לקבלת דמי השכירות מאת שוכרת המשנה - האם למשיבה או לכונס הנכסים?

בעקבות כך הגיש כונס הנכסים ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה בקשה, על-פיה התבקש ראש ההוצאה לפועל לקבוע, כי דמי השכירות מאת שוכרת המשנה שייכים לקופת הכינוס. הבקשה נדונה בפני ראש ההוצאה לפועל, דאוד מאזן.

לטענת כונס הנכסים, השכרת הנכס מהחייבת למשיבה נעשתה בניגוד לתנאי המשכון, שהיו ידועים למשיבה גם משום שהמשכון נרשם. ומכיוון שכך, אין המשיבה זכאית לקבל את דמי השכירות עבור הנכס משוכרת המשנה אלא יש לשלמם לקופת הכינוס.

כונס הנכסים הסתמך על סעיף 5(ד) לשטר המשכון, במסגרתו התחייבה החייבת שלא למשכן ולא לשעבד את הזכויות הממושכות, או כל חלק מהן, וכן על הוראה נוספת, שמונעת בעד החייבת מלעשות כל העברה או דיספוזיציה בנכס, ובמיוחד על סעיף 5(ח) לשטר המשכון, האוסר על החייבת להשכיר את הנכס בשכירות כלשהי ללא הסכמת הבנק בכתב ומראש.

על כן, טען כונס הנכסים, הזכויות שהוקנו למשיבה, במסגרת הסכם השכירות בינה לבין החייבת, נעשו בניגוד לתנאי שטר המשכון. ומכיוון ששטר המשכון נרשם, אזי המדובר בתחרות בין זכות קניינית של הבנק, הגוברת על זכות אובליגטורית מאוחרת יותר, של המשיבה.

לטענת כונס הנכסים, החייבת בעצם העבירה למשיבה זכויות השייכות לבנק, וזאת בידיעה מלאה של המשיבה כי הנכס משועבד. פעולה זו תוצאתה ריקון של שטר המשכון. לטענת המשיבה, מעמדת הבנק משתמעת מסקנה, לפיה כל חוזה שכירות סותר את שטר המשכון, ותוצאה שכזו תפגע בתקינות חיי המסחר. ראש ההוצאה לפועל קובע, שמעמדו של כונס הנכסים הוא כמעמדו של פקיד בית המשפט, גם אם ייצג קודם לכן את הנושה. על-פי סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל, מעמדו של כונס הנכסים בנכס כמעמדו של החייב, ובכפוף להוראות ראש ההוצאה לפועל. המשמעות הנובעת מכך היא, כי לכונס הנכסים אין יותר ממה שיש לחייב.

בעניין ניהול הנכס, דהיינו בעניין השכרתו וגביית דמי השכירות, שואב כונס הנכסים את סמכותו מכוח סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל ולא משטר המשכון. אי לכך, בעניין גביית דמי השכירות, יגבה כונס הנכסים מה שמגיע לחייב - אך לא יותר מכך.

מכיוון שבענייננו, קובע ראש ההוצאה לפועל, דמי השכירות שולמו על-ידי המבקשת לחייבת טרם מינוי כונס הנכסים, ומכיוון שאין לחייבת זכות לקבלת דמי השכירות משוכרת המשנה - אזי אף כונס הנכסים אינו זכאי לדמי שכירות אלה. באשר ליתר טענות כונס הנכסים, שעניינן קנוניה בין החייבת למבקשת, מפנה ראש ההוצאה לפועל את כונס הנכסים לבית המשפט המוסמך לקבלת פסק דין הצהרתי. שכן, לראש ההוצאה לפועל אין סמכות לקבוע, כי בהסכם שבין החייבת למבקשת נפל פגם.

יחד עם זאת, קובע ראש ההוצאה לפועל, אין בקביעה זו כדי למנוע מכונס הנכסים להמשיך ולפעול למימוש המשכון ומכירת הנכס, לרבות פינוי המחזיקים, כאמור בסעיפים 38, 39 לחוק ההוצאה לפועל. בעניין זה רשאי ראש ההוצאה לפועל לפנות גם צדדים שלישיים מהנכס, אם תפסו בו חזקה, הגם שתפיסה זו נעשתה בתום לב.

ראש ההוצאה לפועל מורה על השהיית הליכי הפינוי למשך 60 יום, על מנת שהמשיבה תפנה לבית המשפט המוסמך שיפסוק בעניין המשך החזקתה בנכס.

על החלטה זו הגישו הבנק וכונס הנכסים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדונה במהירות הבזק (בתוך 3 חודשים), ונדחתה קצרות על-ידי השופט יצחק כהן מבית המשפט המחוזי בחיפה. התוצאה הסופית: נקבע שדמי השכירות, המגיעים משוכרת המשנה, שייכים למשיבה ולא לכונס הנכסים.

תיק הוצל"פ חיפה 02/0488/01-5 בפני ראש ההוצאה לפועל, דאוד מאוזן.

בר"ע 1797/02, בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט יצחק כהן.

בשם הבנק וכונס הנכסים: עו"ד י. רבינוביץ.

בשם המשיבה: עו"ד א. גלזר.