ביום 8.1.03, התקיים דיון בוועדת הכספים בכנסת בעניין תקנות להפחתת חובות מס
רכוש. בדיון הועלו טענות חמורות כנגד נכונות השומות שהמציא מס רכוש לנישומים.
כפי שפורסם ב"גלובס", הודיעה נציבת מס הכנסה, עו"ד טלי ירון-אלדר, שמן הראוי
לפתוח בפני נישומים את מאגר המידע לגבי עסקאות שנעשו, בדומה למידע שנמסר לשמאי
מקרקעין.
אלא שפיתרון זה אינו אלא בבחינת פלאצבו, דהיינו תרופתת "כאילו". כל מי שבקי
בשמאות או בכלכלה לא יעז לטעון, שרק מידע על שווי עסקאות שנערכו ראוי לשמש
לקביעת שווי הקרקע של חייבי מס רכוש, ולהלן כמה טיעונים:
באיזור מסויים משתנה המגמה ממאה עסקאות לשנה במחיר X שקלים לדונם, לשלושים
עסקאות בלבד באותו מחיר של X שקלים לדונם - האם אפשר להמשיך ולטעון, ששווי
הקרקע לא השתנה? כל כלכלן מתחיל הבקי בעקומות ביקוש והיצע יאמר, שמדובר בירידת
מחירים דרסטית. השאלה שצריכה להישאל היא, באיזה מחיר Y היה צריך להימכר כל
דונם, כדי שימשיכו ויתקיימו 100 עסקאות לשנה. פקידי מס רכוש ו/או מי שאינם
בקיאים בכלכלה, מתעלמים.
מס רכוש גרם לשתי מערכות ביקוש והיצע: בעלים פרטיים חוייבו ב-2.5% לשנה שלא
הותרו לניכוי, וסוחרים חוייבו ב-1.2% המותרים לניכוי.
דהיינו, על אותה הקרקע שהבעלים הפרטיים חוייב ב-10,000 שקלים לשנה, חוייב הסוחר
ב-4,800 שקלים לשנה, שקוזזו מהכנסותיו. מצב זה גרם לכדאיות שונה של אחזקת הקרקע
ולפיכך למערכת דואלית של עקומות ביקוש והיצע באותו שוק. המחשבה שאפשר להסיק
ממחיר השוק של סוחרים על מחיר השוק של קרקע פרטית, גובלת בחוסר הבנה מוחלט
בשמאות.
מס רכוש התעלם במקרים לא מעטים מהעובדה, שבאותו גוש פשוט לא התקיימו עסקאות,
מהסיבה שהקרקע אינה זמינה לבנייה. לכן, לצורך השוואה, הובאו עסקאות "מהסביבה",
אך לנישומים ולוועדות הערר לא דווח שמדובר בקרקעות זמינות.
אחת השיטות לקביעת שווי הקרקע לוקחת בחשבון את מספר השנים שיש לשלם מס רכוש
עד לאפשרות להשתמש בקרקע, ולקזזו מהשווי. אם מסיבה כלשהי השתנה התכנון והתברר
שעליך לשלם יותר שנים מס רכוש, אזי ערך העיסקה אינו משקף יותר את שווי הקרקע.
במקרים שונים נרכשות קרקעות משיקולים שאינם תמיד נייטרליים, כגון רכישת קרקע
סמוכה, רכישת זכויות על ידי שותפים וכו'. שווי העיסקה אינו משקף כמובן את שווי
הקרקע באותו איזור.
לסיכום, הצגת מידע לגבי עסקאות שנערכו, אינו משקף כלל את שווי הקרקעות. יש
לציין, שבשנים 95' ו-96', מס רכוש פשוט הכפיל את החיובים, בטענה שהמחירים עלו.
בשנים שבהן המחירים ירדו, מציעה נציבות מס הכנסה לכל נישום ללכת בנפרד להליכי
השגה וערר על שווי הקרקע.
נושא נוסף שעלה בדיון התייחס לתקנה הפוטרת חייבים ששילמו מס רכוש במשך 20 שנה.
למרבה ההפתעה, בהוראות הביצוע קבעה הנציבות (בניגוד להמלצות לשכות רו"ח ועוה"ד),
שאין להכיר בשנים שבהן הקרקע היתה ברשות המשפחה ועברה בירושה. הוראה זו סותרת
את האמור בחוק מס שבח לגבי "בעל" ואת האמור בתיקון 26 בחוק מס רכוש לגבי "קרקעות
ותיקות". האבסורד הוא, שבעוד מס רכוש לא מכיר בתשלומי המוריש, הרי שהיורש חייב
לשלם את חובותיו.
כהערת שוליים אבקש לציין פעם נוספת את ההשלכות השליליות של מדיניות זו, של
"סידור הנישום", על עידוד ביצוע עסקים בישראל. בימים אלה הודיעה הנציבות על
הקלה משמעותית במס למי שיצהיר על הונו בחו"ל. עם מדיניות כזו, מי יתנדב להיכנס
למאגר המידע של הנציבות?
הכותב הוא יו"ר עמותת נפגעי מס רכוש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
