כמה זמן נחסכה מאיתנו חוויה שכזאת

"כנופיות ניו-יורק" הוא סרטו החדש והמשובח של מרטין סקורסזה, שמוכיח גם שהוא אחד מהבמאים הגדולים של ימינו. אין כאן רגע דל, ושלוש השעות שלו חולפות ביעף ומשאירות טעם של עוד

שלושים שנה חלם מרטין סקורסזה לביים את "כנופיות ניו-יורק", וארבע שנים הקדיש להפקתו. בתקופה האחרונה נתגלעו קשיים במהלך הצילומים, שנערכו באולפני צ'ינה צ'יטה שברומא. גם אירועי ה-11 בספטמבר שיבשו את מהלכה התקין של ההפקה, ובוודאי השפיעו על התוצאה הסופית.

סקורסזה הוא במאי ניו-יורקי, ומעטים הם הסרטים שביים, שיצאו מתחום ניו-יורק, העיר האהובה עליו כל-כך. "כנופיות ניו-יורק" מופיע בשלהי הקריירה שלו (לא סופה, חלילה), כאשר הוא לא רק מסכם בו את יחסו ותחושותיו כלפי העיר, אלא בוחן את שורשיה של האלימות המזינה את חיי היומיום של ניו-יורק. זוהי אלימות מובנית, שפועלת בתוך כור היתוך מדמם של בני גזעים ודתות שונים, של אוכלוסיות נטולות דפוסי התנהגות מערבית, שהחלום האמריקני שלהן אינו בהכרח החלום האמריקני החקוק על מצחה של ארצות-הברית. כאז כן עתה, אומר הסרט.

לפני שנים רבות קרא סקורסזה את "כנופיות ניו-יורק", ספרו של הרברט אסברי, שיצא לאור ב-1928, ובו גולל את סיפורה של העיר דרך כנופיות הרחוב במאה ה-19. הספר השפיע עליו כל-כך, שסקורסזה פנה לידידו הוותיק ג'יי קוקס, תסריטאי משובח, שהכין מיד גרסת תסריט ראשונה.

מאז חלפו שלושה עשורים, והתסריט עבר לידיהם של סטיבן זייליאן ("רשימת שינדלר"), ששיפץ את הדרמה, וקנת לונרגן ("מישהו לסמוך עליו"), שטיפל בדמויות. אם לקבל את דברי סקורסזה - התוצאה עצמה היא סרט בלתי גמור.

אבל מבחינתי עדיפים סרטים בלתי גמורים שכאלה, על-פני מאות סרטים גמורים, שהרי זהו אחד החזיונות הקולנועיים האדירים של השנים האחרונות, והוכחה נוספת לכך שסקורסזה הוא אחד מהבמאים הגדולים של ימינו.

לאונרדו דיקפריו מגלם יתום בשם אמסטרדם, שיוצא מבית-היתומים ב-1863 כדי לשוב לדרום מנהטן ולשכונת "חמש האצבעות", לנקום את מותו של אביו, הכומר האירי (ליאם ניסן) שש-עשרה שנה קודם-לכן. את הנקמה הוא תובע מ"בילי הקצב" (דניאל דה-לואיס), שעמד ועדיין עומד בראש כנופייה של "ילידים", שמתנכלים למהגרים החדשים, שנוהרים באלפיהם לניו-יורק מאירלנד הרעבה.

בילי הקצב מאמץ את אמסטרדם כבן, והופך אותו לאיש-סודו. השניים מתנהלים בעיר כמאפיונרים, משהו שסקורסזה מכיר היטב ועיצב נהדר בסרטיו.

הצלע הנשית היא כייסת בשם ג'ני (קמרון דיאז), שפעם היתה שייכת לבילי הקצב ועכשיו מתאהבת באמסטרדם. אבל לא הרומן המתפתח בין השניים הוא שחשוב כאן, אלא הפיכתו של הזוג למעין נייר לקמוס, שבאמצעותו נבחנת תגובתו של בילי הקצב, עד לרגע שבו הוא מבין כי הנער המתבגר הוא בנו של המנהיג האירי שהוא אחראי למותו. העימות המתקרב בלתי נמנע, והשניים, אמסטרדם ובילי, מקדישים עצמם לקראתו כאילו היה פולחן דתי.

עד אז פורס בפנינו סקורסזה ציור רחב יריעה, של עיר תוססת, אלימה, בוגדנית, צבעונית, נכלולית, יפה ומכוערת חושנית וסוטה, נטולת עכבות ואובדת עצות. פוליטיקאי מושחת (ג'ים ברודבנט), שדמותו מבוססת על אישיות ידועה שפעלה אז, מנווט את המהגרים האומללים להצביע בעבורו, אבל הוא גם מכין אותם לקראת גיוסם לצבא הצפון, במלחמת האזרחים שזה עתה החלה.

גיוסם של המוני האומללים האלה מוביל להתפרעויות אלימות, שמעניקות לעימות האישי בין אמסטרדם לבילי תפאורה חד-פעמית מדויקת. ואם לא די בזה, הממשלה המרכזית של הצפון מחליטה להפגיז מן הים את המתפרעים, ובכך זוכה סוף הסרט לתוספת שנראית כמו נשק יום-הדין.

אין רגע דל בסרט הקצבי והרעשני הזה, ואין דמות שנראית אנושית בלבד, לכל אחת מהן הודבקה תוספת תיאטרלית גדולה מן החיים, גרוטסקית במינון נכון וצבעונית למדי.

צפייה ראשונה לא יכולה להעניק לנו את הכלים לבחון את התוצאה הסופית במלואה, ואם להסתמך על דבריו של סקורסזה, אכן זוהי יצירה לא גמורה, אבל הבלתי-גמורה הזאת מדהימה, בהפגנת יכולתו הווירטואוזית של סקורסזה להעניק לנו חוויה קולנועית שנחסכה מאיתנו זמן רב.

המעטפת החיצונית, מלודרמת נקמה של בן ברוצח אביו, מזכירה עד כמה חולם סקורסזה ליצור מערבון, אבל כבן ניו-יורק הוא הרי לא יכול לעשות זאת. את הגרעין הקשה של המערבון הקלאסי, בז'אנרים מסוימים שלו, הוא פורס כאן. הוא גם עוטף את ראשית הסרט בקומדיה דה-לארטה מדממת, אופראית (שירי הרחוב המשובצים בתחילתו), ומשם דוהר אל עבר מראהו המרהיב כל-כך ביופיו האלים.

הסרט נמצא בתנועה בלתי פוסקת, ובכך מקל על הצפייה בו. שלוש השעות שלו עוברות ביעף, והשהות בחברתם של השחקנים הנהדרים נגמרת מהר מדי. קמרון דיאז מקסימה וליאונרדו דיקפריו מרגש, מוכיח יכולת משחק ראויה, אבל דניאל די לואיס גונב את ההצגה. הגנב הזה ראוי לכל שבח.

"כנופיות ניו-יורק". במאי: מרטין סקורסזה. תסריט: ג'יי קוקס, סטיבן זייליאן, קנת לונרגן. צילום: מייקל בולהאוס. עם: לאונרדו דיקפריו, דניאל די לואיס, קמרון דיאז