אם אשכחך, ניו-יורק

"כנופיות ניו-יורק". בימוי: מרטין סקורסזה; עם: לאונרדו דיקפריו, דניאל דיי לואיס, קמרון דיאז, ליאם ניסן. ארה"ב, 2002.

ניו-יורק, 1863, עיצומה של מלחמת האזרחים. אמסטרדם (דיקפריו) מתכנן לנקום בביל הקצב (דיילואיס), שרצח 16 שנה קודם לכן את אביו. הוא חובר לכנופיה של הקצב ומתפתחת ביניהם מערכת יחסים של אב ובן. חוץ מזה, פילגשו של הקצב (דיאז) היא גם אהובתו של אמסטרדם.

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") סבור, שעל אף "שאינו שלם, ויש בו בעיות, האפוס החדש של סקורסזה הוא חגיגה קולנועית. הוא מרשים בגודלו ובהיקפו, והוא חשוב משום שהוא פותח דיון חדש על היבטים נשכחים בהתפתחות הפוליטית, החברתית והאתנית של ניו-יורק".

הסרט "שומר על מתח דרמטי" הצילומים "מרשימים, העריכה קולחת והעיצוב האמנותי" מרשים. דיי לואיס נותן "הופעה וירטואוזית" ו"בכל מקרה, למעריצי סקורסזה אסור להחמיץ" סרט זה, ש"מתפקע מרוב עוצמות קולנועיות". ארבעה כוכבים.

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") מוצא שהכל כאן "גדול; האורך (168 דקות), השאפתנות, המלאכה הקולנועית, ההישג הטכני, המשחק - אבל כמוהם גדולים גם חוסר המיקוד והמבוכה". סקורסזה לא תמיד מצליח למלא את סרטו "בתוכן ממשי" ואולי "לכן שטף אותו בנהרות של דם".

מבחינת עשייתו, "מדהים לראות סרט בהיקף כזה, בלי שיש בו אפילו פריים אחד שנוצר על-ידי מחשב(...). הסט ה'אמיתי' תורם לפלסטיות של הסרט, לתחושה שמדובר ביצירה אורגנית, שכמעט מבעבעת מרוב חיות. בהתחשב במראות הקשים הרבים, המוחשיות הזו אינה חוויה נעימה בהכרח".

דבורית שרגל ("רייטינג") סבורה אף היא שזהו "אפוס גרנדיוזי", וש"ההתלהבות הגדולה יחסית למצופה שנרשמה מהסרט, היא בזכות מורשת הקרב על ניו-יורק, שהאמריקנים זכו לקבל פה". ו"בסופו של דבר, הכל התארגן להמולה אחת גדולה" ול"המוני סצינות אלימות (...). צמחונים, או אנשים בעלי רגישות מינמלית לרקמות חיות ומדממות, יצטרכו לעצום עיניים חלק לא קטן מהזמן", חותמת שרגל, לצד שניים וחצי הכוכבים שהיא מעניקה.

נסים דיין ("גלובס") סבור שזהו "אחד החזיונות הקולנועיים האדירים של השנים האחרונות, והוכחה נוספת לכך שסקורסזה הוא אחד מהבמאים הגדולים של ימינו". לא תמצאו "רגע דל בסרט הקצבי והרעשני הזה, ואין דמות שנראית אנושית בלבד, לכל אחת מהן הודבקה תוספת תיאטרלית גדולה מן החיים, גרוטסקית במינון נכון וצבעונית למדי". בווירטואוזיות המדהימה שלו, סקורסזה "מעניק לנו חוויה קולנועית שנחסכה מאיתנו זמן רב (...). שלוש השעות שלו עוברות ביעף, והשהות בחברתם של השחקנים הנהדרים נגמרת מהר מדי". כולם מצוינים, "אבל דיי לואיס גונב את ההצגה".

בקיצור: הרוב מתפעל מהווירוטואזיות של סקורסזה, מהחזיון הקולנועי האדיר ומהמשחק המצוין. אבל יש גם מי שסבור שההמולה גדולה מדי והאלימות קשה מדי.