כמו תמיד, דברים זזים אצלנו רק אחרי שקורה משהו רע. ראו מקרה פי גלילות. אין
ספק שלולא ניסיון הפיגוע הכושל באתר הנמצא בצומת גלילות, במאי אשתקד, הרי שמחר
(ד') היה עוד יום שגרתי בחיי ניפוק מוצרי הדלק במתקן. ובכל זאת, חוליית המחבלים,
הידועה בשם חוליית סילוואן, שינתה ברגע את סדר היום הציבורי של משק האנרגיה
(וגם של ענף הנדל"ן) בארץ. מחר, לפיכך, יגזרו כמה פוליטיקאים את הסרט ויטפחו
האחד על שכם השני, לאחר שהצליחו לפנות את האתר ממתקני הדלק.
הזיג-זג של הממשלות האחרונות בנושא פי גלילות, מגיע סוף-סוף לקיצו. מחר ייסגר
סופית מתקן הדלק, וכנראה שתוך 18 חודש יפונו גם מתקני הגז. הסכם סופי בנושא
ייחתם בימים הקרובים.
עם זאת, אסור לשגות באשליות: שני מוקשים עיקריים טרם הוסרו מהדרך: המוקש האחד
קשור לכך שחוות מיכלי הגז, שהיא מסוכנת יותר ממיכלי הדלק מבחינה בטיחותית,
תפונה רק בעוד שנה וחצי; והמוקש השני קשור לכך שבין אשדוד לחיפה לא יפעל, לפחות
בחמש השנים הקרובות, מתקן חילופי לניפוק מוצרי דלק. כתוצאה, תגדל באופן משמעותי
תנועת מיכליות הדלק בכבישי המרכז - והנה לנו שוב בעיה בטיחותית קשה. זאת אומרת,
שאם כבר עושים אצלנו משהו טוב, אזי מתברר מהר מאוד שלא חושבים על חלופות מהירות.
אבל זה לא מה שיעצור פוליטיקאים גוזרי סרטים, שבוע לפני הבחירות, והם לא יתביישו
להציג את פינוי מיכלי הדלק כהישג אדיר של הממשלה הנוכחית, אחרי שנים בהם לא
הצליחו לפנותה. בין גוזרי הסרטים יהיו מחר נציגים בכירים מאוד של שלוש מפלגות:
ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, אריאל שרון (שבתקופתו כשר התשתיות לא הצליח להזיז
ולו אבן אחת בפי גלילות); יו"ר ההסתדרות הכללית ויו"ר עם אחד, עמיר פרץ (שלא
ברור מה הוא בדיוק עושה שם); ויו"ר תנועת המפד"ל, אפי איתם (למי שלא שם לב,
הוא שר התשתיות בחודשים האחרונים). גם שר האוצר, סילבן שלום, יהיה שם.
הדוחפים והמרוויחים
מי שכן צריך להוריד בפניו את הכובע, הוא עו"ד משה שחל, שבמשך חמש שנים עמל
ללא ליאות מול הבירוקרטיה הקשה של מינהל מקרקעי ישראל. הוא שהוציא את הערמונים
מן האש, והביא לחתימה על ההסכם לפינוי פי גלילות. שחל ייצג אומנם את אחד הצדדים
האינטרסנטיים - חברת פי גלילות ובעלי מניותיה (פז, סונול, דלק והחברה הממשלתית
לתשתיות נפט ואנרגיה), אך גם במינהל מודים שהוא היה השושבין העיקרי של ההסכם.
צריך לשבח גם את מנכ"ל משרד התשתיות, יאיר מעיין, שבשנה האחרונה דחף רבות להשגת
ההסכם. ואסור לשכוח ברשימה את הנהלת פי גלילות, בראשות המנכ"ל אבי דותן, שהצליחה
להכשיר את האתר בקצב מהיר לקראת פינויו. אין ספק שמדובר בלוגיסטיקה לא פשוטה.
קרדיט נוסף מגיע לראש עיריית השרון, גבי פארן, שנדנד בלי סוף, בין השאר דרך
בתי משפט, כדי להביא לפינוי האתר. בסופו של דבר, הממשלה נאלצה לקבל החלטות
בנושא, גם עקב העתירות שהגיש לבית המשפט. אך סמלי הוא שרמת השרון קיבלה אתמול
מעמד של עיר, יומיים לפני פינוי פי גלילות ממתקני הדלק.
ויהיו גם כאלה שיגזרו קופונים "על אמת": בגין זכויותיהן בקרקע, יקבלו החברות
פז, דלק וסונול זכויות בנייה בשווי של כ-100 מיליון דולר. שווי הזכויות לבנייה
(ראו כתבה נפרדת) הוא כ-2 מיליארד דולר. זאת, בהתחשב בכך שהקרקע המתפנה של
אתר מיכלי הדלק מהווה כ-10% מכלל מיתחם גלילות.
מחמורים ועד משאיות
בשנת 1959 הוקמה חברת פי גלילות, אחרי שנמאס לקברניטי המשק לראות מיכליות דלק
נוסעות בכבישי הארץ, לאורכם ולרוחבם. באותם הימים מתקן ייצור הדלקים היחיד
היה שייך לבית הזיקוק בחיפה, ומשם גם ניפקו את הדלק לכל רחבי הארץ. הוחלט להקים
מתקן ניפוק במרכז הארץ, כדי לצמצם את תנועת המיכליות. במקביל, הונח צינור דלק,
על מנת לצמצם עוד יותר את תנועת המיכליות, ולהעביר חלק ניכר מהדלקים באמצעות
צנרת.
המתקן הראשון הוקם בצומת גלילות בתחומי השיפוט של המועצה המקומית רמת השרון,
כאמור כיום עיר, ונחשב בזמנו מרוחק מריכוזי אוכלוסייה. במהלך השנים הלכה והתרבתה
האוכלוסייה מסביב לצומת גלילות, הן בתל אביב והן ברמת השרון, וכן הלכה והתרבתה
התנועה בכבישים באיזור. כבר בשנות ה-70 וה-80 החלו לדבר על הצורך להרחיק את
המתקן מריכוזי אוכלוסין.
במקביל, הוקמו מתקני ניפוק נוספים על ידי חברת פי גלילות - באשדוד, בירושלים
ובבאר שבע - כדי למזער עוד יותר את תנועת המיכליות בכבישים ולייעל את הובלת
הדלקים. רק בשנות ה-90 החלו לדבר על תוכניות מעשיות לפינוי האתר, והיו לפחות
שישה שרי אנרגיה/תשתיות שדיברו על כך שהם, במו ידיהם, יביאו לפינוי האתר.
אז גם התחילו להבין שהסכנה האמיתית היא באתר הגז הסמוך, השייך לחברות הגז פזגז
ואמישראגז, שרק האחריות על בטחונו ובטיחותו היו בידי חברת פי גלילות. הגז נחשב
לנפיץ ולדליק הרבה יותר ממוצרי דלק, ועל כן, במשך השנים, גם היו תוכניות שונות
להטמנת מיכלי הגז מתחת לקרקע. בשנים האחרונות החלו העוסקים בנושא להבין שהדבר
סבוך ומורכב מדי, והפתרון הפשוט הוא לסגור את החווה ולהעתיק את פעילותה למתקנים
אחרים בארץ, הרחוק מאזורים מאוכלסים, בעיקר בדרום.
בראשית ימיו היו במסוף פי גלילות כ-10 מיכלי דלק בנפחים של כ-7,000-6,000 מ"ק
בלבד, מהם סופק הדלק למיכליות מיושנות ואף למיכלים קטנים וניידים, שנגררו על
ידי סוסים, חמורים ופרדות. בהמשך נבנו שלושה מיכלים נוספים, בנפח של כ-30 אלף
מ"ק כל אחד, והוצבו מערכות מילוי מודרניות. בשנים האחרונות, נופקו באתר 40%
ממוצרי הדלק בארץ.
בסך הכל, נופקו ביום 13 מיליון ליטר. חברת פי גלילות שלטה עד היום ב-65% מניפוק
מוצרי הדלק בארץ, ולמעשה היוותה מונופול בתחום. היתר נופקו על ידי מסופים עצמאיים
באיזור חיפה, של שלוש חברות הדלק הוותיקות, וכן על ידי בתי הזיקוק בחיפה.
כעת, בעקבות סגירת המסוף בצומת גלילות ופתיחת תחרות ממשית יותר בתחום הניפוק,
חברת פי גלילות צפויה לרדת לנתח שוק של 50%. שוק הניפוק מוערך בכ-200 מיליון
שקל בשנה, וכעת רוצים לנגוס ממנו גם החברה הממשלתית לתשתיות נפט, שהקימה מסוף
בבאר שבע, חברת קצא"א, באמצעות מסוף שהקימה באשקלון, וחברת בז"ן, שהקימה מסוף
נוסף באשדוד.
מלבד עלויות הניפוק, יש לקחת בחשבון שמדובר בשוק שמעביר דרכו מדי שנה מוצרי
דלק בכמה מיליארדי שקל. במהלך 42 שנות פעילות, עברו באתר בצומת גלילות 52 מיליארד
ליטר. כמו כן, עברו בו 2.5 מיליון מיכליות כביש, ו-10 סוגי תזקיקים נופקו ממנו.
מה צפוי
ומה הלאה? קודם כל, המינהל וחברות פזגז ואמישראגז ימשיכו להאיץ את המהלכים
לפינוי חוות הגז בצומת גלילות, הצמודה לחוות הדלק. אפשר לשאוב אופטימיות מכך,
שמשרדי התשתיות ואיכות הסביבה הגיעו להסכמה לפני יותר מחצי שנה, עוד לפני ניסיון
הפיגוע בתוך חוות הדלק, ולפיו יופחתו כמויות הגז המאוחסנות באתר ב-88%.
אפשר לומר כי מוזר למדי שמתקני הדלק מפונים לפני מתקני הגז, הן משום שהסכנה
של חוות הדלק פחותה יותר, והן משום שהדבר יגרום, כאמור, לתנועה מואצת יותר
של מיכליות בכבישים. בין חיפה לאשדוד אין מסופי ניפוק, וכבר חמש שנים שהרשויות
הממשלתיות מדברות על כך שצריך להקים באמצע הדרך מתקן חילופי למתקן פי גלילות.
בעיקר, נבחנו אתרים באיזור דרום השרון, בריחוק מאזורי אוכלוסין, אך שום דבר
לא נעשה וסוכם.
כעת, ההערכות הן כי יידרשו לפחות חמש שנים עד אשר יושלמו, אם בכלל, ההליכים
להקמת פרוייקט חילופי. אין ספק שהוא יהיה קטן בהרבה מהאתר המתפנה, עקב התחרות
שנפתחה באשדוד, אשקלון ובאר שבע, ועקב הכוונה להרחיב את הפעילות במסופים בצפון.
מצד שני, אין ספק שאתר כזה נחוץ.
מנכ"ל משרד התשתיות מעיין, סקפטי לגבי אתר מציאת חילופי, ומעריך כי לא יוקם
אתר כזה. "גם כך, בשנים האחרונות חברות הדלק הוותיקות ניצלו את העובדה שהן
הבעלים של המסופים העצמאיים בצפון, והעדיפו להוביל דלק במיכליות מהמסופים בחיפה
למרכז הארץ, במקום למשוך את מוצרי הדלק מהמתקן בצומת גלילות", הוא אומר.
"לדעתי, אין צורך בהקמת מתקן חדש, משום שהוא לא יהיה כלכלי נוכח התחרות שנפתחה
באחרונה בתחום הניפוק, מצד חברות כמו קצא"א, תשתיות נפט ובתי הזיקוק. כמו כן,
המשרד לאיכות הסביבה יקשה מאוד על הקמת אתר כזה. לפי הצפי, הזיהום ממיכליות
יקטן מאוד בתקופה הקרובה, עקב החובה החוקית לעבור לסולר נקי יותר. מעבר לכך,
אני מקווה שהמיכליות יהפכו ללקוחות טובים של כביש חוצה ישראל, ובכך ייפתרו
בעיות העומס בכבישים והבטיחות. "אני גם מודע לכך שתיווצר בכל זאת בעיה מסוימת,
משום שקטע של 50 ק"מ בתוך מרכז הארץ יהיה ללא מתקן ניפוק (הקטע בין צומת גלילות
לאשדוד - ד.ח)".
ועוד אליה וקוץ בה: חלק מהחברות המפעילות מיכליות כביש, הורידו באחרונה באופן
דרסטי את עלויות ההובלה, בעקבות הסגירה המתוכננת של האתר בצומת גלילות וכתחרות
למסופי הניפוק החדשים. כתוצאה מכך, פחות כדאי כלכלית להוביל דלקים בצנרת ממתקני
הניפוק.
שלב הגז
לגבי אתרים חלופיים לחוות הגז, הרי שיש מספיק זמן להכין אתרים כאלה. כבר ישנן
תוכניות סטטוטוריות די מגובשות ומאושרות לגבי איזור חלץ שבדרום ואיזור השפד"ן
בסמוך לראשל"צ. ההנחה היא, כי יהיה קשה מאוד להפעיל אתר גז בשפד"ן, עקב התנגדות
הרשויות המקומיות הסמוכות. גם חלץ הופכת לאופציה פחות טובה, בשל הריחוק, ובאחרונה
אופציה מרכזית היא דווקא מתקני קצא"א באשקלון.
כמו כן, מדובר על עוד ארבעה אתרי גז קטנים יותר, המפוזרים ברחבי הארץ, כתחליף
לחוות הגז גלילות. חוות גז גדולה נוספת פועלת כיום בקריית אתא. לדברי מעיין,
אי-אפשר לפנות כעת את חוות הגז מצומת גלילות, משום שאין עדיין אתרים מגובשים
סופית, וכן עקב צו בית משפט שאיפשר לחברות הגז להתפנות רק בעוד שנה וחצי.
אז להתראות בטקס הבא, לפינוי חוות הגז. זה ייערך, כנראה, בסמוך לבחירות הבאות.
כתבות
ני"ע
