מזהמים סביבתיים

הוכח שהחברה השליכה שמנים ודלקים באתר הסמוך לנחל רבידה, מתחת לאתר פי גלילות, ובכך זוהמו מקורות המים באזור. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן הרשיעה גם את שני נושאי המשרה בחברה בביצוע העבירות, למרות טענותיהם לחוסר מעורבותם האישית בביצוע העבירות, בקובעה כי הם היו "האחראים" (כהגדרת סעיף 20כ"ב לחוק המים) למעשים נשוא העבירות הנ"ל.

"מטרתו של החוק הרתעתית-מניעתית", קבעה השופטת, "וכיוון שהעבירות, ככלל, מבוצעות ממניעים כלכליים, כך גם ההרתעה והמניעה. יידעו נושאי המשרה שברצותם לחסוך כספים לחברה, ע"י אי מניעת זיהום, ייאלצו, אולי, בבוא היום לשלם מכיסם הם בגין אותה עבירה. לאור מטרה זו, יש לכלול בסעיף כל נושא מישרה בתאגיד. בעיקר כך כאשר מדובר בחברה משפחתית קטנה שבה, ככל הנראה (בהיעדר עדות הנאשמים), אין חלוקת תפקידים מוגדרת".

אכן, לאחר קבלת מספר התראות מהרשויות פעלו שני הנאשמים נושאי המשרה בחברה להפסקת העבירות ולסילוק הזיהום. ואולם, קדמו לכך פניות רבות, שיחות ומכתבים שהופנו אליהם. מטרתו של החוק הינה למנוע זיהום מים ומטרת הענישה המוטלת על מבצעי העבירות הינה כלכלית, לגרום למזהמים להפנים את העלויות הכלכליות של הזיהום.

"המשרד לאיכות הסביבה פועל בכוח אדם מצומצם ביותר בשטח החקירה והאכיפה. לאור זאת קיים יותר סיכוי כי לא יגלו זיהום מסוים", נקבע בפסק הדין. "אם מנהלים בתאגיד יערכו חישובי סיכון כלכלי, ואם בכל מקרה בו ינקו בסוף את הקרקע הדבר יפטור אותם מאחריות פלילית, הרי שכדאי יהיה להם לקחת את הסיכון שמא העבירה לא תתגלה, אז לא ייאלצו לנקות, ובמקרה הגרוע בהנחה זו, אם הזיהום יתגלה העלות היחידה תהייה של הניקוי".

"מטרת ההרתעה, ובכך מניעת זיהום המים, תושג רק אם יידעו המנהלים, כי גם אם ינקו בסופו של יום את הקרקע, עדיין יורשעו ויהא עליהם לשאת בעונש, בעיקרו כלכלי (אם כי גם עונש מאסר אפשרי)".

(ת"פ שלום י"ם 3876/00 מ"י נ. חברת א. קסיר בע"מ ואח', הכרעת דין מיום 20.1.03. השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן. בשם המאשימה עו"ד אורגיל, בשם הנאשמים עו"ד וייס)