חלוצי החלל

עם יד על הלב, כמה מבינינו, אלה שצפו אמש בעיניים פעורות בשידורי הטלוויזיה, יודעים מה בדיוק רמון עשה שם בחלל? נאמר לנו שהוא ביצע שם ניסויים, ולרובנו זה נשמע הגיוני למדי: אסטרונאוט, חלל, ניסויים - בזאת מסתכמת ההבנה של רובנו. מעבר לכך, קצת התרגשות, קצת גאווה לאומית, ונעבור לנושא הבא.

אלא שבימים הקרובים נהפוך כולנו למומחים בגרוש לחקר החלל: החל מחומר המעטפת של המעבורת, המשך בהיסטוריה של הטיסות המאויישות לחלל, וכלה בעניין במירוץ שנפתח כבר לקראת שיגור האסטרונאוט הישראלי השני.

מערכת החינוך תקדיש שיעורים מיוחדים לנושא, חיל האוויר יכין מערך מיוחד של מורשת קרב, עיריות רמת גן ובאר שבע יקימו קרנות מיוחדות ויקצו מלגות להנצחתו - והאירוע הטראגי יהפוך לכוח מדרבן עבור בני נוער להתעניין ולהתמקצע בתחום.

התקשורת אוהבת גיבורים מתים. גיבורים חיים נוטים, במקרה הטוב, להישכח. במקרה הרע, מועם זוהרם, ותמיד תצוץ איזו פרשה או עניין שיטיל ספק בגבורתם. גיבורים מתים נשארים נוצצים לנצח, כמו הכוכבים בשמיים.

מאחר שעבור רובנו טיסתו של אילן רמון לחלל היתה בעיקר סימבולית, קשה להימנע מחיפוש אחר סמלים גם באסון. זה מתחיל מדאלאס, טקסס: איכשהו, צירוף המקרים הזה נשמע לנו מוכר, ולאמריקנים עוד יותר. איתרע מזלה של עיר אילי הנפט להיות הזירה בה התרחש האסון הטלוויזיוני הגדול המצולם הראשון, רצח הנשיא ג'ון פ. קנדי.

גם העיירה שעליה נחתו רוב השברים, נקראת, מכל השמות שבעולם, פלשתיין. הסמליות המקרית הזו היתה במשך דקות ארוכות החדשה היחידה: הרי מעבר לאותן שניות בהן נראו אותם זיקוקים, שרידי מעבורת החלל, זוהרים בשמי טקסס, לא היה לטלוויזיה מה להראות. אם האסון במגדלי התאומים סיפק שעות של דרמה שדי לתמונות בלבד כדי להעביר, הרי שכאן מילאו התמונות חלק קטן בלבד. אנשי החדשות הוכרחו לייצר את הדרמה.

לערוץ 2 היו שני יתרונות בולטים: ראשית, הוא היה היחיד עם כתב בשטח - ערד ניר. שנית, עם כל הציניות שבכך, העובדה שאביו של רמון שהה באולפן בעת שנודע דבר התקלה, שהתבררה מהר מאוד כאסון. נתון נוסף שפעל לטובת ערוץ 2 הוא האלוף במיל' איתן בן-אליהו, מפקד חיל האוויר לשעבר.

לבן-אליהו יש את כל התכונות הדרושות כדי לרתק את הצופים: הוא משלב בהופעתו חום אנושי, רהיטות וידע במידה שגורמת לרצות להקשיב. מי ששרד את תפקודו המבולבל של דני קושמרו באולפן, עשה זאת רק בזכות הסיוע שהגיש לו בן-אליהו. כך, בשעה 18:00 לערך, זמן שבו מצטרפים לשידורי הערוץ צופים רבים לקראת "פגוש את העיתונות" ומשחק הכדורגל, כבר הספיקו לקדם את פניהם יונית לוי וגדי סוקניק, הצוות הקבוע של הערוץ.

מבחינת מהירות התגובה, זכה ערוץ 10 בבכורה: בקושי הספיק להיוודע דבר האסון, וכבר הושב יעקב אילון על כיסא המגיש. קולו והופעתו הסמכותית היו אמש נכס אמיתי. בעת צרה מחפשים הצופים איש חדשות אמין להישען על מילותיו, ואילון סיפק את הסחורה בהופעה מרשימה ובאינטונציה כמותה לא הפגין מאז רצח רבין.

ובערוץ 1, מה עוד ניתן לומר על הערוץ הנכחד הזה? לוויינים משייטים בשמיים, בני אדם תרים את החלל, ובערוץ 1 נותרו עם מנטאליות שידור שעוצבה אי-שם בשנות ה-70.

אורן נהרי ודוד ויצטום הם אנשי טלוויזיה מצויינים, אבל הם אנשי מגזין, לא חדשות. משום כך, נראה הדיון שניהלו באולפן כמו סימפוזיון אקדמי בנושא החלל, כשבשעתיים הראשונות הם משדרים בוויס-אובר מעל דברי קרייני הערוצים הזרים, בבליל בלתי נסבל של מלל באנגלית ובעברית.

בערוץ 10 כבר יושב יעקב אילון באולפן וגור הלר יוצא לראיין אזרחים במרכז עזריאלי, בערוץ 2 כבר עורכים כתבות על משפחת רמון ומסלול הכשרתו, ובערוץ 1? ובכן, מוקדם עדיין להגיד מה גרם להתרסקות הקולומביה, אבל מספיק היה לצפות אמש בשידורים מרוממה, כדי להבין מה גורם להתרסקותו של ערוץ 1.