משוואה לא סימטרית

שרון, כידוע, טוען שהוא לא מתעסק עם נושאי כספים, ושבניו גלעד ועמרי הם שמנהלים את כספי המשפחה. "שרון צריך לקחת דוגמא מרבין", אמרו פוליטיקאים רבים, וגם עיתונאים. איזו דוגמא? רבין, אמרו האומרים, לא הסתתר בפרשת הדולרים מאחורי אשתו לאה. הוא קם והתפטר מראשות הממשלה. יש שהוסיפו "כמו גבר". אחרים אמרו "כמו אדם ישר".

כולם טועים ומטעים. המציאות העובדתית היתה שרבין ניסה להתחמק מאחריות לחשבון הדולרים, שהוא כן הסתתר מאחורי אשתו, ושהוא התפטר לא מרצון, אלא לאחר שהבין כי זו הדרך היחידה למנוע הגשת כתב אישום גם נגדו, ולא רק נגד אשתו.

ידיעה לילית מדן מרגלית

זה היה באמצע חודש מארס 1977. בראשות הממשלה עומד יצחק רבין, והימים ימי ערב בחירות. הממשלה נשלטת ברציפות מאז קום המדינה על-ידי מפלגת מפא"י, בגלגוליה השונים. באותם ימים של מערכת בחירות מתפרסמים גילויים על חשדות לשחיתויות בשלטון, שהגיעו לשיאם בהתאבדותו של שר השיכון דאז, אברהם עופר (שמעולם לא הואשם או הורשע). באוויר היה ריח של התפתחות שלא תאומן: אפשרות של נפילת מפא"י. היה רושם שצריך רק עוד קש קטן, כדי שהאפשרות תהפוך למציאות עובדתית.

אני עצמי הייתי אז הסופר המדיני של "הארץ", ובתור שכזה הייתי אחראי על סיקור הממשלה. באחד הימים, נדמה לי שזה היה ב-12 במארס 1977, קיבלתי טלפון מדן מרגלית, שהיה אז שליח "הארץ" בארה"ב. מרגלית סיפר שהוא שולח לעיתון ידיעה על כך שבבנק בוושינגטון קיים חשבון על שמם של לאה ויצחק רבין. באותם ימים אסר החוק על אחזקת מטבע חוץ במדינה אחרת. חשבון דולרים כזה, אם כן, היווה עבירה על החוק. והעבריינים הם ראש הממשלה ואשתו. סיפור ענק.

עלי הוטל לבקש את תגובתו של ראש הממשלה לידיעה. טילפנתי, כמקובל, אל דוברו - דן פתיר. השעה כבר היתה שעת ערב מאוחרת, והדד-ליין הלך והתקרב. לאחר שסיפרתי לפתיר על הידיעה לגבי חשבון הדולרים, הוא אמר שיחזור אלי. הוא חזר כעבור כעשר דקות, ואמר שהוא לא יכול למצוא את ראש הממשלה. אמרתי לו: "דן, אין דבר כזה שאי אפשר למצוא את ראש הממשלה. ואם היתה פורצת עכשיו מלחמה?" הוא השיב: "אבל אין מלחמה". אמרתי לו: "דן, בשביל רבין זו מלחמה". והוספתי, מבלי שניתנה לי לכך סמכות מהעורך, כי הידיעה תתפרסם בכל מקרה, עם או בלי תגובה.

לא יפה, לא נורא פתיר חזר אלי כעבור כחצי שעה. תגובתו היתה מורכבת משני אלמנטים. האחד: רבין לא ידע מהחשבון למרות שהיה גם על שמו. מי שמנהל את החשבון היא אשתו, לאה. והשני: בחשבון יש סכום פעוט, משהו בסביבות 4,000 דולר בסך הכל. הידיעה פורסמה למחרת ב"הארץ", עם התגובה. היו לה קצת הדים, אבל לא משהו שאיים לזעזע את אמות הסיפים הציבוריים. למה? גם משום שהידיעה לא פורסמה בהבלטה מיוחדת - אומנם בעמוד הראשון של העיתון, אבל בתחתית העמוד - כי העורך גרשום שוקן לא אהב את העיסוק בכספים המופקדים בחו"ל. והייתה סיבה שנייה, שזקוקה להסבר. הסכום בו נקב רבין, באמצעות דוברו, לא היה מקרי. אחזקת מטבע חוץ במדינה זרה בסכום של עד 5,000 דולר, לא גררה אישום פלילי והעניין נגמר בתשלום כופר. כך שהנימה הכללית של הדברים שנכתבו ונאמרו על הפרשה היתה: לא יפה, אבל לא נורא.

עברו כשבועיים ואני נעשיתי חסר מנוחה. כתבתי מאמר שהופנה אל היועץ המשפטי פרופ' אהרן ברק, היום נשיא בית-המשפט העליון, ובו התהייה הבאה: ראש הממשלה רבין אמר שבחשבון יש כ-4,000 דולר. נניח שמוצאים מחר חשבון דולרים שלי בחו"ל, שואלים אותי כמה יש בחשבון ואני נוקב בסכום, האם רשויות אכיפת החוק יסתפקו במילה שלי, ללא בדיקה אם הסכום בו נקבתי הוא הסכום הנכון?

במקביל טילפנתי אל מרגלית ואמרתי לו שהסיפור שלו הולך וגווע, ואם הוא לא יעשה לו follow-up, הסיפור ימות בטרם עת. מרגלית בדק ומצא שהכתובת למשלוח מסמכים שהיתה רשומה בחשבון, היתה כתובתו של פרופ' דוד נחמנסון בניו-יורק. נחמנסון, התברר, היה הדוד של לאה רבין. בשיחה עם מרגלית סיפר נחמנסון ברוב תמימותו, כי לאחר הפרסום בארץ ביקשה ממנו לאה רבין להשמיד את מסמכי החשבון שהגיעו אליו.

מדוע נתנו הרבינים לבנק את כתובתו של הדוד בניו-יורק? מדוע לא את כתובתם בארץ? כדי, כמובן, להסתיר את דבר קיומו של החשבון. והמניעים להשמדת המסמכים? ובכן, לגביהם ודאי אין צורך להרחיב.

הדיל הנעלם והקנס המשולם

בסופו של יום, בעצם כמה ימים, התברר שהסכום הנכון בחשבון של בני הזוג רבין היה כ-23 אלף דולר. כלומר: בתגובה שנתן לי, כאשר נקב בסכום של 4,000 דולר, ראש הממשלה לא אמר אמת. עכשיו כבר היה מדובר בסכום שאחזקתו היוותה עבירה שעליה מגישים כתב אישום. ואז, ורק אז, לאחר שהתבררו הדברים הללו, רבין התפטר.

אבל, וזו נקודה חשובה, הוא לא הועמד לדין. רק נגד אשתו הוגש כתב אישום, והיא יצאה עם פסק דין קל יחסית. נגד יצחק רבין, שהתפטר, לא הוגש כתב אישום. למרות שהוא היה אחד מבעלי החשבון, יחד עם לאה. אבל הוא טען שלא ידע, שרק לאה ידעה. זה לא צריך היה לשנות, מכיוון שלפחות באופן פורמלי הוא אחראי לנעשה בחשבון שלו ממש כמו אשתו.

למרות כל זאת יצא רבין בלי כתב אישום. למה? אולי פעם יכתוב אהרן ברק את זכרונותיו, ואולי בהם תתברר השאלה הבאה: האם היה בינו לבין רבין הסכם בלתי כתוב, אולי אפילו בלתי מדובר, של "כתב אישום תמורת התפטרות"? כלומר: אם אתה, רבין, תתפטר מראשות הממשלה אז אני, ברק, אגיש כתב אישום רק נגד אשתך?

מכל מקום, הדוגמא של רבין ודאי אינה מתאימה לצורך השוואה עם התנהגותו של שרון. רבין, ממש כמו שרון, לא רצה להתפטר, הוא עשה זאת רק כאשר החרב הפלילית היתה מונחת על צווארו. לגבי האחריות, אכן, שרון מסיט את האחריות אל בניו כפי שרבין עשה זאת עם אשתו.

לאה רבין הועמדה לדין, הורשעה, והושת עליה קנס של כמה אלפי דולרים. האם שילמה את הקנס? כן ולא. כלומר: הקנס שולם, אבל לא מכספם של הזוג רבין. מי שמימן את תשלום הקנס היה איש עסקים אמריקני מוושינגטון, אותו הכיר רבין מתקופת שגרירותו בעיר. גם הדבר הזה אינו במסגרת החוק, הדורש כי אדם ישלם קנסות מכיסו, שהרי אחרת הוא בעצם לא נענש.

אבל מעבר לעניין החוקי, היתה הבעיה המוסרית. אחרי הכל, מדובר היה בכמה אלפים, ולא במיליונים כמו אצל שרון. והרבינים היו אנשים אמידים מאוד. למרות זאת, הם העדיפו שאת הקנס ישלם אדם אחר, שעשה זאת, יש להניח, רק משום שרצה את קירבתם.