הם לא רצו לשמוע לאריק

באמצע השבוע שעבר נקבע מחדש הרף של הפשרת קרקע חקלאית, כאשר בישיבת מועצת מקרקעי ישראל - סוף סוף בהרכב נטול השתתפות של בעלי עניין - מתה סופית החלטה 727 לבנייה רוויה, וגם שתי ההחלטות האחרות, 717 לנדל"ן מניב ו-737 להרחבות קהילתיות, ייעשו מעתה תוך צמצום השטחים, במחיר מלא 91% לפי שומה, ובהנחות המקובלות על פי איזורי עדיפות לאומית.

בתולדות הפשרת הקרקע החקלאית יש אירוע מפתח, שכמו כל אירועי המפתח בפרשה גם הוא קשור לאריאל שרון. זה היה בחודש אפריל 1997, בפגישה שביקשו איתו "ראשי תנועות ההתיישבות". הקשת הדמוקרטית המזרחית היתה אז עוד רחוק מעתירה לבג"ץ.

למעשה, עד החלטת בג"ץ לא רבים הבינו את עומק הבעיה ואת מרכיב השחיתות המידתית שבהחלטות הפשרת הקרקע החקלאית, ומעטים קלטו באמצע העשור הקודם מה מתרחש במדינה ובוועדות התכנון. אבל, ואת זה צריך לומר לזכותו של שרון: הוא קרא ושמע את הביקורת המתפתחת על החלטות אלה - בין השאר במוסף זה - והחליט להקים את ועדת רונן, בראשות הפרופסור למינהל בועז רונן, הכלכלן ד"ר צבי ליבר וראש אגף האשראי לבנייה בבנק הפועלים ארנון רבינוביץ'.

יש עוד דבר שצריך לומר כאן לזכותו של שרון (מחמאה שנייה במחצית המאמר..), והוא, שהקפיד לא להתערב בעבודת הוועדה, נמנע מלנסות להשפיע עליה, והתחייב לקבל את מסקנותיה, יהיו אשר יהיו - ומדובר בוועדה שלא היה בה אף חקלאי.

כמה מעניין לראות היום את המלצות הפרק החקלאי של ועדת רונן. ב-727 היא הציעה להוריד את הפיצוי מ-27% במרכז הארץ ל-20%, אבל דווקא להעלות את הפיצוי באיזורי עדיפות. עכשיו אין בכלל 727. בנדל"ן המניב ובהרחבות למגורים נתנה ועדת רונן אופציות טובות, כולל תוספת יחידות דיור בחלקה האישית, וכן העניקה עדיפות ברורה לפריפריה, הן בנגיעה מינימלית בתנאים הכספיים ואפילו בתוספת אחוזי בנייה.

אבל "ראשי ההתיישבות" לא היו מוכנים לקבל את המלצות דו"ח רונן. הם יצאו למסע היעלבות ונהי על זכויותיהם ההיסטוריות, על הזעה והדם ששפכו על האדמה - בלי לשים לב שהמיתון בנדל"ן כבר היה עובדה קיימת והאטרקטיביות של קרקע חקלאית צללה.

באותה פגישה עם שרון, כך מסתבר היום, הוא ראה קדימה הרבה יותר טוב מהם. "אני מציע לכם לקבל את ההמלצות של ועדת רונן", אמר להם שרון, "כי בפעם הבאה זה יהיה עוד פחות".

הם לא קיבלו. הם טירפדו את קבלת המלצות ועדת רונן בממשלה. במקום זה הם קיבלו את דו"ח מילגרום, שחתך באופן מסיבי באחוזי הפיצוי, ומה שחמור יותר מבחינתם, דווקא ההתעקשות שלהם היא שגרמה לעתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית ולביטול כל ההחלטות. והיום, אחרי ההחלטה האחרונה של המועצה, יש להם עוד פחות חברי כנסת ושוק הנדל"ן תקוע.

לגופה של ההחלטה האחרונה, אפשר לומר כמה דברים: המשך ההרחבות הקהילתיות, במחיר קרקע מלא ובהנחות המקובלות, הוא מוצדק כדי לחזק את הקיבוצים והמושבים מבחינת הזרמת דם חדש, אבל הוא עדיין בבחינת יתרון בלתי הוגן מול השכנים מעיירות הפיתוח, שם יש הרבה פחות אופציות למגרשים זולים לצמודי קרקע. למתן האפשרות להמשיך ביזמויות נדל"ן מניב אין שום הצדקה משום בחינה שהיא, וגם זו תחרות לא הוגנת מול עיירות הפיתוח.

לא נורא. אפשר לסמוך עליהם שגם הפעם הם כל כך יתנגדו, עד שבפעם הבאה יקבלו עוד פחות.