לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בשבתו בבג"ץ (בג"ץ 5145/00 בג"ץ 5627/00
בג"ץ 7907/00). פסק הדין (ראה סקירה בעמוד 19) נסוב על סמכויות הוועדה המקומית
עפ"י סעיף 62א'(א) לחוק התכנון והבנייה.
סעיף זה הוא אחד השינויים העיקריים שנעשו בחוק במסגרת תיקון 43. מאז שהותקן
ב-1995, ניסה שר הפנים בעזרת יועציו המשפטיים להקטין את הסמכויות שהוקנו לוועדות
המקומיות בתיקון. משרד הפנים פרסם פרשנות לחוק שרוקנה למעשה מתוכן את הסעיף
הנותן סמכויות. עיקרה של הפרשנות קבע, שוועדה מקומית לא מוסמכת לאשר תוכנית
אם היא חורגת מההקלות הקבועות בתקנות התכנון והבנייה (תקנות סטיה ניכרת).
למשל, בסעיף 61א'(א)(5) כתוב, שהוועדה המקומית מוסמכת לאשר תוכנית הכוללת "שינוי
של הוראות לפי תוכנית בדבר בינוי או עיצוב אדריכלים". פרשנות משרד הפנים (שפורסמה
לימים בחוזר מנכ"ל משרד הפנים) גרסה, שהסמכות מוגבלת לתקנות סטיה ניכרת. באם
לא ניתן בהקלה להוסיף יותר משתי קומות לגובה הבנין, אזי לא ניתן לעשות זאת
בתוכנית בסמכות הוועדה המקומית. פירושים ברוח דומה ניתנו ליתר סעיפי החוק.
פסק הדין שניתן ע"י השופט מישאל חשין (שהצטרפו אליו עוד 5 שופטים מהרכב של
שבעה) קבע בין היתר, ששר הפנים לא יכול לצמצם או להרחיב כרצונו את סמכויותיהן
של ועדות מקומיות ולא ניתן להגביל תוכניות אלו לתקנות סטיה ניכרת.
ראוי שכיום, שבע שנים לאחר תחולת החוק המתוקן, יטמיעו אנשי משרד הפנים את הפסיקה
וירדו מהפרשנות המצומצמת שלהם, שנועדה להצר את צעדיהן של הוועדות המקומיות.
הכותב הוא שמאי מקרקעין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
