רמה אותי, אם תוכל

"תפוס אותי אם תוכל". בימוי: סטיבן ספילברג; תסריט: ג'ף נתנזון (על-פי האוטוביוגרפיה של פרנק אבנגייל); משתתפים: ליאונרדו דיקפריו, טום הנקס, כריסטופר ווקן. ארה"ב, 2002.

סיפורו האמיתי של אבנגייל, שעזב את הבית כשהיה בן 16, ושוטט ברחבי ארצותהברית, כל פעם בזהות (מכובדת) אחרת. הוא זייף ורימה, השיג הרבה כסף ובחורות, שהתרשמו ממעמדו, מראהו וכספו. הוא היה המבוקש הצעיר ביותר על-ידי האף.בי.איי, ונתפס לפני שמלאו לו 21.

יאיר רוה ("העיר") סבור, ש"מצד אחד, זהו סיפורה של חברה שמעריצה את אלה המשטים באופן שיטתי בחוק ומצליחים להגשים את החלום האמריקני גם בדרכים לא חוקיות. מצד שני, הסרט בורא דמות קולנועית טהורה, שבעצמה נראית כאילו קפצה מתוך סרט של שנות ה-60".

אבל, אם הסרט היה רק "מנסה להחיות את סרטי הפשע האלגנטיים של הסיקסטיז, 'תפוס אותי אם תוכל' היה יוצר, עם כל צלופניותו, סרט מקסים(...). אבל ספילברג קצת מוציא את הסרט משיווי משקל. הדרמה המשפחתית, שבה מנסה אבנגייל לברוא את עצמו מחדש אחרי גירושי הוריו, כדי לעורר את גאוותם, כדי לזכות בכבוד ובהצלחה שחמקו מחייהם, מכבידה על הסרט והופכת אותו לקומדיה די מלנכולית. זה אולי נותן לסרט משקל מסוים, אבל זה גם חושף את בעיותיו".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב) סבור, שדיקפריו מגלם את אבנגייל "בכשרון רב" וטום הנקס שמגלם את קרל הנרטי, סוכן האף.בי.איי שרודף אחריו, מופיע כאן "באחד מתפקידיו המוצלחים ביותר בשנים האחרונות(...ו). הסימפטיה של הצופה נעה כמטוטלת במהלך הסרט בין שני גיבוריו; אבנגייל הצעיר והנאה, שמחליף מדינות ונשים כמעט מדי יום, מוצג כמי שמרמה רק גופים עסקיים גדולים(...) - כך שהיחס אליו נוטה להיות סלחני", לבין הנרטי, ש"נתפס לפעמים כמין נודניק שההתעקשות שלו על שמירת החוק מעכבת את התפתחות הסרט".

בנוסף למשחק "המרנין", הסרט "מבוים ומצולם באופן מלוטש לחלוטין, כאשר הניסיון והרגישות של ספילברג מורגשים בכל פריים. לסרט פנים רבות - מתח, דרמה, קומדיה, סרט התבגרות" - וכולם מטופלים בידו הבוטחת של ספילברג, "כשהוא מצליח לשמור על אווירה קלילה, בלי להיות שיפוטי ולהשתמש בסיפור כדי להטיף לנו על חשיבות הצדק והיושר".

דבורית שרגל ("רייטינג") גם סבורה, שה"סרט מענג ומשובב. הוא לא נורא מעמיק, ברמת הבימוי והתפיסה הרעיונית, אבל כיף גדול לצפות בו. הוא בהיר, צלול, יש לו כותרות פתיחה מהיפות שנראו אי פעם, והגיבורים שלו מצליחים לחיות בקלילות, בלי להתעמק יותר מדי בסוגיות כבדות משקל או במשמעות הדברים". ארבעה כוכבים, אם כן.

בקיצור: אולי לא נטול בעיות, אבל כיף גדול לצפות בו. צריך יותר מזה?