ניצחון סוחף - למי?

איפה, מתי ובמה צפויה "רעידת אדמה" - ומה זה אומר לגבינו?

זה לא היה סתם מהפך. מה שהתרחש בבחירות בבריטניה ביום ה' עשוי לציין, מהפרספקטיבה של ההיסטוריה הפוליטית והקונסטיטוציונית של המדינה, את השינוי העמוק ביותר לא רק מאז נפילת צ'רצ'יל ב-1945, אלא מאז 1906.

סילוקם של השמרנים לאחר 18 שנים - תקופת השלטון הארוכה ביותר בהיסטוריה המודרנית של המדינה - כמו גם גודלו חסר התקדים של הרוב הפרלמנטרי של מפלגת הלייבור, מהוות תופעות מעניינות, אך אינן אלא הרובד העליון של "רעידת האדמה" הפוליטית. זאת מפני שהפעם מדובר ברעידה אמיתית - אם לא ממש פיזית, אז כזאת שנראית ונמדדת על המפה.

מבחינה פוליטית/אלקטורלית, השמרנים חוסלו לחלוטין בסקוטלנד ובוויילס. אפילו בערים מרכזיות של אנגליה, כגון בירמינגהם, לא נשאר להם ולו נציג אחד. לעומתם, לא רק מפלגת הלייבור אלא גם המפלגה הליברל דמוקרטית ניצחו במחוזות שבכל חלקי המדינה. שתי המפלגות האלו קיבלו ביחד %62 מקולות הבוחרים, ובכך השיגו מנדט חד-משמעי לבצע שינויים קונסטיטוציוניים להם התחייבו במצעיהן - בראשם יצירת פרלמנט סקוטי והענקת סמכויות משמעותיות שיהפכו את סקוטלנד הרבה יותר אוטונומית, וגם שינוי רדיקלי בבית הלורדים.

יתרה מזו, לראש הממשלה החדש, טוני בלייר, יש עכשיו את היכולת - וגם את ההכרח - להכריע לגבי הנושא הקריטי ביותר העומד על סדר היום הלאומי: האם להצטרף למטבע האירופי האחיד, והאם להפוך לגורם חיובי יותר ולכן משמעותי יותר באיחוד האירופי? השמרנים קרעו את עצמם לגזרים בסוגיה זו, אבל בלייר עשוי לנווט את בריטניה לחברות יותר פעילה באיחוד, שתועיל גם לבריטניה וגם לאירופה. בעניין זה, כמו גם בנושאים הנ"ל, הוא התחייב לבצע משאלי עם, ובכך ייתן גושפנקה למכשיר זה, שתורגש ותשפיע על מדינות רבות, כולל ישראל.

אבל מעבר ללקחים הפוליטיים שישראל יכולה להפיק מהניסיון הבריטי - כולל התועלת במסעי בחירות קצרים, בשיטת בחירות שנותנת תוצאה ברורה, ובשיטה המאלצת את המנהיג המובס להסתלק מיד, ממשרתו וממעמדו - יש משהו הרבה יותר חשוב ורלבנטי. היה אמנם מהפך אדיר במונחים פוליטיים ומפלגתיים, אבל לא היתה מהפכה אידיאולוגית בשלטון. להיפך - מהפכה זו התרחשה בתוך מפלגת הלייבור לפני, וכתנאי מוקדם עבור חזרתה לשלטון. "העבודה החדשה" המנצחת נמצאת, מבחינת עמדותיה הכלכליות/חברתיות, ימינה מהמפלגה הדמקורטית האמריקנית, ימינה הרבה מהמפלגות השמרניות באירופה, והרבה יותר ימינה מ"שינוי" (ז"ל), שהיתה בזמנו המפלגה הימנית ביותר מבחינות אלו במפה הפוליטית הישראלית.

כפי שנראה בטור הבא, עמדות אלו לא הוצגו כדי למצוא חן בעיני הבוחרים הבריטיים, מפני שהללו אינם תומכי ה"ת'אצריזם". נכון שהן משקפות הכרה שהדוגמה הסוציאליסטית הישנה חלפה מהעולם, אבל הן גם מבוססות על ההכרה שהצלחת הכלכלה הבריטית בשנים האחרונות, במיוחד יחסית למדינות אירופה המערבית, נובעת מהרפורמות שליוו את המהפכה הת'אצריסטית. לכן אין שום כוונה לבטל את עקרונות מהפכה זו, אלא לכל היותר לעדן את תוצאותיהן, ובעיקר לנתב את התועלות שהושגו מהן למטרות ולקהלים שונים.

מבחינה אידיאולוגית, איפוא, המנצח המובהק בבחירות אלו היה הת'אצריזם, שכבש את מרכז המפה הפוליטית. אבל לא אצלנו. ניצחון "העבודה החדשה" מלמד שהפיגור התפיסתי של הפוליטיקה הישראלית הולך וגדל, והפריימריס במפלגת העבודה מאשרים זאת. לשאלה מדוע זה כך, נתייחס בהמשך. « פנחס לנדאו « ניצחון סוחף - למי? « איפה, מתי ובמה צפויה "רעידת אדמה" - ומה זה אומר לגבינו?

צרו איתנו קשר *5988