הוועדה המקומית ת"א החלה לפני למעלה מעשור להכין תוכנית לשימור המבנים הרבים
בעלי ערך היסטורי וארכיטקטוני בעיר, אבל, הוועדה המקומית ביקשה לשמר גם את
שאינו ראוי לשימור.
התוכנית התגלגלה במוסדות התכנון פרק זמן ממושך ובלתי סביר. ולכן, במקום שלת"א
תהיה תוכנית שימור ראויה, השמה את הדגשים על המבנים שבאמת ראוי לשמרם, יש לה
פסק דין. וכל זאת למה? כי התוכנית שהוכנה לא יישמה את המשפט הנפוץ "סוף מעשה
במחשבה תחילה".
ב-1991, עם ההחלטה להכין את התוכנית, פורסמה הודעה לפי סעיף 78 לחוק התכנון
והבנייה, שמשמעותה הקפאה מוחלטת של כל פעילות תכנונית או תוספת בנייה במבנים
שהוגדרו לשימור. רק עשר שנים מאוחר יותר הוחלט על הפקדתה בינואר 2001.
התוכנית שהופקדה כללה גם מבנים לשימור וגם "מתחמים לשימור". לא ארחיב יתר על
המידה בעניין זה, ורק אציין, שהכוונה למתחמים עירוניים שלמים שהוגדרו כ"מתחמי
שימור".
על עצם ההקפאה למשך למעלה מעשור, וכתוצאה מכך גרימת נזק בלתי מבוטל, ועל פרסום
לקוי בעניין "מתחמי השימור", קמה זעקה מצד אירגון הקבלנים בת"א ובעלי נכסים
במתחמים הנ"ל.
משלא נמצא סעד בפניותיהם החוזרות ונשנות לוועדות התכנון ובמטרה למנוע את המשך
הסחבת שבאישור התוכנית (והנזקים שנגרמו להם), הם פנו לעו"ד עפר טויסטר, שהגיש
בשמם עתירה מנהלית, בה התבקש בית המשפט להתערב בשני הנושאים אלה. כבר בשלבי
הדיון בעתירה, חזרו בהן ועדות התכנון מהכוונה לקבוע "מתחמי שימור", ונותרה
שאלת המועדים - בה נדרש בית המשפט להכריע.
השופט, ד"ר גבריאל קלינג, קיבל כמעט במלואן את טענות העותרים, ובפסק דינו יש
ביקורת נוקבת על הליך אישור התוכנית. הביקורת המהותית מתייחסת להיבטים הכלכליים-שמאיים
של התוכנית.
עמדת הוועדה המקומית בדיון היתה, כי מדובר בתוכנית סבוכה, ולכן משך הזמן לאישורה
הוא ארוך. אומר השופט בפסק דינו: "לא די באמירה כוללנית כי התוכנית סבוכה וכי
הוגשו התנגדויות רבות. על המשיבות היה להכין תוכנית עבודה, שבה יפורטו דרכי
הטיפול בתוכנית לשימור, והמשאבים שיידרשו לכך. רק אז ניתן היה לבחון את מידתיות
הפגיעה על- ידי ההליכים לאישור התוכנית.
יתר על כן, המשיבות טוענות, כי תרופתם של הנפגעים תהיה על דרך של תביעות לפיצויים.
המשיבות לא הציגו אומדן של הפיצויים שיהיה עליהן לשלם, ואף לא אומדן של ההוצאות
שהיו כרוכות בהיערכות ראויה לטיפול בתוכנית בפרק זמן שנקבע לכך בחוק. בהיעדר
נתונים אלה בפני המשיבות, רב הספק אם דרכן בטיפול בתכניות עומדת במבחן החוק".
איזה מסר העביר השופט בפסק דינו לוועדות התכנון?
אם תכינו תוכנית ולא תתייחסו מראש להיבטים הכספיים של השלכותיה, הרי שבעצם
ייתכן ואין זאת תוכנית.
השופט קלינג אמר זאת ב-2003, אבל היו מי שאמרו זאת כבר ב-1937 (לא טעיתם בתאריך)
בעת שהוכנה תוכנית 38 לשכונת נווה צדק בת"א. אחד מסעיפי התוכנית כונה "תוכנית
כלכלית", שמטרתה לבחון בצורה סבירה את השלכותיה הכלכליות ואת השפעתה על הנכסים
הנכללים בתחומה. ב-1937 ידעו להתייחס לנושא סבוך ומורכב זה. והיום, במאה ה-21
זה קשה ומורכב.
והיכן טמון האבסורד? בשכונת נווה צדק ובסביבתה מצויים מבנים רבים בעלי ערך
היסטורי הראויים לשימור. ולכן, מוזר למדי, כי שאת ידעה לעשות הוועדה המקומית
לפני 70 שנה, היא אינה יודעת לעשות היום.
ידוע לי, כי בעיריית ת"א הוחלט בשנה האחרונה על צירוף שמאי מקרקעין לצוותי
התכנון, במטרה להתמודד עם נושא סבוך ומורכב זה. חבל שבתוכנית חשובה כמו התוכנית
לשימור מבנים, הדבר לא נעשה מבעוד מועד. ואם הדבר נעשה, מדוע טוענת הוועדה,
כי התוכנית סבוכה? מדוע נדרשה הגשת העתירה ובעיקבותיה פסק דינו החמור (לטעמי)
של השופט קלינג כדי שהדברים ייעשו?
בסיכומו של דבר, קבע השופט קלינג בפסק דינו: "על הוועדה המקומית לסיים את הטיפול
בתוכנית תוך ארבעה חודשים מהיום.", (פס"ד ניתן ב-4 במרץ 2003).
האם ארבעה חודשים יספיקו? אני מסופק. האם יהיה צורך לשוב אל השופט ולבקש אורכה?
ייתכן שכך יהיה.
עת"מ 1346/01, ביהמ"ש המחוזי ת"א, שופט ד"ר גבריאל קלינג. את הוועדה המקומית
ייצגה עו"ד שרי אורן.
את העותרים ייצג עו"ד עפר טויסטר.
הכותב הוא מתכנן ערים ושמאי מקרקעין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
