יהודי במשרד הפנים

סוף-סוף יושב במשרד הפנים אדם שהוא באמת יהודי. על ראשו אין כיפה, לבושו אינו שחור, פניו אינם עטורי זקן, וספק אם כף רגלו דרכה בבית-הכנסת בשנים האחרונות, בוודאי לא באופן קבוע. למרות כל אלה, אברהם פורז הוא יהודי במובן הנכון ביותר של המילה, הרבה יותר יהודי מקודמו בתפקיד, אלי ישי. אפילו אי-אפשר לומר שאלי ישי, ודומיו, הם יותר שומרי מצוות מאברהם פורז ודומיו. כי הכל תלוי באלו מצוות מדובר, ומהו סדר העדיפויות של אותן מצוות. ישי ללא ספק מתפלל יותר, הרבה יותר, לאלוהיו. אלא שזו אינה מצווה, אלא מנהג שספק אם הוא מעניק יותר נקודות זכות אצל היושב במרומים, אם באמת מישהו יושב שם. ישי גם משתטח יותר מפורז על קברות צדיקים, והוא כנראה גם יותר בקי ממנו בכתבי הקודש.

לעומת זאת, יש הרבה מאוד מצוות שעסקני דת חרדים ודתיים אינם ממלאים, אפילו כאלה הכלולות בעשרת הדברות. חלק מהם אינם מקפידים על הדיבר "לא תגנוב", יש רבים שהדיבר "לא תנאף" אינו מדבר אליהם, ורבים מהם לא מפסיקים לשקר ולרמות, כפי שפוליטיקאים עושים. כאשר עושים זאת פוליטיקאים חילוניים, זה לא בסדר, אבל זו אינה עבירת משמעת הלכתית, גם לא מעשה המנוגד למצוות של אדם מאמין. כאשר אדם דתי מרמה וגונב הוא בעצם כבר לא דתי, הוא הרבה יותר גרוע מהחילוני, שמלכתחילה לא נשבע אמונים למצוות ולדברות.

דתי שאינו יהודי

אברהם פורז וחבריו הם אנשים יותר ישרי דרך מרבים מאלה החובשים כיפות והמתפללים בבית-הכנסת. רק הדבר הזה עושה אותם ליהודים טובים יותר, שלא לדבר על בני אדם טובים יותר. אבל פורז ושכמותו הם דבר נוסף: הם הרבה יותר אנושיים. הם אינם מגרשים מהארץ אשה שבנה קיפד את חייו בפיגוע טרור, בין שהיא יהודייה ובין שלא, בין שהיא יושבת כאן בניגוד לחוק או בהתאם לו. כי מעבר לחוק ולהשתייכות הדתית, צריכה להיות גם הבנה אנושית.

אם אלוהים הוא באמת רחום וחנון, מה שעדיין טעון הוכחה, קשה להבין מדוע עסקני הדת שאמורים להאמין בו אינם כאלה. האם הם מקשיחים את ליבם כדי לשרת את אלוהים, שאמור להיות רחום וחנון, או שהם עושים זאת בשמו של האלוהים כדי לשרת מטרות אנוכיות שלהם עצמם? האם כאשר הם פוגעים שלא לצורך באנשים, אין הם בוגדים, בעצם, בעקרונות הנעלים ביותר של היהדות? האם אין הם בעצם אנשים דתיים, אבל לא יהודים?

חתימתו של פורז על המסמך שאיפשר את הישארותה בארץ של האם השכולה, היתה המעשה היהודי ביותר שנעשה במשרד הפנים במשך שנים רבות מאוד. במעשה הזה הוכח שהיהדות היא עניין רציני מכדי להשאירה בידיהם של עסקנים דתיים, ומוטב להפקידה בידיהם של אנשים עם אנושיות, שהיא, כך צריך לקוות, תמציתה של היהדות.

סקס והערוץ הוולגרי

החלטתה של חברת הלוויין יס לרכוש את התוכנית "יצרים עם איה ושירלי", בהחלט צריכה לעורר אצל מנויי חברה זו את השאלה אם לא הגיע הזמן לחזור, או לעבור, אל הכבלים. כי מה פתאום החברה רכשה את התוכנית הזאת? משום שהיא טובה? איכותית? מעניינת? אף אחת מכל אלה. היא תוכנית רעה, וולגרית, לא מעניינת, מעליבה את האינטליגנציה והטעם הטוב.

אז למה החליטה יס ששווה להשקיע 200 אלף דולר כדי להציג תוכנית כזאת למנוייה? דווקא בגלל שהיא תוכנית כזו. במקור היתה התוכנית אמורה להיות משודרת בערוץ 10, אבל מועצת הרשות השנייה החליטה שהתוכנית אינה ראויה לשידור בערוץ המיועד לציבור הכללי. החל ויכוח ציבורי שהעלה את התוכנית לכותרות, ואנשי יס קפצו מיד על עגלת הפרסום הזאת ורכשו את התוכנית.

ההנחה של אנשי יס היא, שבגלל הפרסום שנלווה אל פסילת התוכנית היא תזכה להתעניינות מרובה, מה שיביא לערוץ מנויים נוספים. צריך לקוות שהציבור יוכיח שיש צדק מסוים באמירה שהוא לא מטומטם, ויקרה ההיפך מציפיותיהם של ראשי יס. הקפיצה של הערוץ על איה ושירלי מלמדת גם על חוסר נסיון. פרסום מן הסוג הזה יכול להביא רייטינג לתוכנית אחת, אולי שתיים. לאחר מכן היא צריכה לעמוד על רגליה שלה, ואם אינה מסוגלת לעשות זאת, הצופים יברחו ממנה.

לעניין הזה יש גם צד עקרוני: האם מוצדק לשדר תוכניות סקס, או בכלל להציג סקס, בערוצים שמיועדים למשפחה, או לציבור הכללי.

התשובה שלי היא שלילית, ואני רואה מישהו בקהל אומר "סקס והעיר הגדולה". האם באמת "סקס והעיר הגדולה" היא תוכנית סקס? נכון שמדברים שם בצורה גלויה לגמרי על בעיות סקס, וגם מראים לא מעט. אבל זה נעשה בטעם טוב וברמה כה גבוהה, עד שזה אינו משאיר טעם רע ואינו מקומם. למעשה, זו תוכנית שבדרך היא מאוד חכמה ומתוחכמת, ומציגה מערכות יחסים שהסקס באמת מהווה חלק בלתי נפרד מהן.

הזכות לא לצפות

ברור שאין כל דמיון בין תוכנית כמו "סקס והעיר הגדולה" לבין "איה ושירלי", הנעדרות כל תחכום או אינטליגנציה, שלא לדבר על טעם טוב. אומנם מותר לעשות גם תוכניות סקס רעות, אולם השאלה היא איפוא נכון לשדר תוכניות כאלה. אותה שאלה קיימת גם לגבי פרסומות המבוססות על סקס.

נקדים ונאמר, שאין שאלה אם צריך לשדר סקס ופורנו, אפילו הפרוע ביותר. צריך. ולו רק מכיוון שזה עונה על צרכים של חלק מהאוכלוסייה. השאלה, כאמור, היא איפה לשדר. והתשובה היא שתוכניות כאלה צריכות להיות משודרות רק לקהל שמעוניין בהן. כלומר: אתה רוצה לראות שתי בנות וולגריות ולא חכמות במיוחד מתקשקשות על סקס? בבקשה, תוכל לקבל את זה בערוץ סקס. וכנ"ל לגבי תוכניות סקס מכל סוג שהוא.

מה שלא נראה תקין, זה שמנחיתים תוכניות סקס על ציבור שאינו מעוניין בכך. יושבת משפחה בסלון ורוצה לראות, נניח, את "הבורגנים". והנה מגיעות הפרסומות והצופים מקבלים מנות גדושות של סקס מבלי שהם מוכנים לכך, מבלי שהם יכולים למנוע את הצפייה בהן מילדיהם. יש היום ערוצי סרטים שונים. באחד מראים סרטי פעולה, באחר סרטים רומנטיים וכו'. כך צריכים להיות גם ערוצי סקס, ערוץ לתוכניות, ערוץ פורנו רך, ערוץ פורנו קשה וכו'.

מתנגדי החלטת הפסילה של "איה ושירלי" זעקו, כן, ניחשתם, "חופש הביטוי". אלא שמול הזכות הזאת קיימת גם הזכות של הציבור לא לצפות בדברים הפוגעים בו, או שהוא סתם אינו רוצה לצפות בהם. אם במסגרת ערוץ כללי לכל המשפחה משדרים תוכניות סקס, זה לא קשור לחופש הביטוי, זה קשור למעילה באמון הציבור ששילם עבור ערוץ משפחתי.