לאחרונה פורסם במדור זה מאמרי שכותרתו "יותר סמכויות לוועדה המקומית", ועניינו
בפסק דין של בית המשפט העליון (בג"ץ 5145/00, 5627, 7902 ועדה מקומית לתו"ב
חוף השרון ואח' נ' שר הפנים ואח'). במאמר סקרתי את גישת בית המשפט העליון,
שהעדיפה ליתן פירוש מרחיב להוראות תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה, ככל שהן מקנות
סמכויות לוועדות התכנון המקומיות באשר לתוכניות בניין ערים.
ניתן היה לצפות, כי פסק דין זה יהווה אבן דרך בפרשנות שתינתן בעקבותיו, הן
ע"י הוועדות המקומיות עצמן, שבדרך כלל ישאפו להרחיב את ד' אמות סמכותן, והן
ע"י ועדות הערר המחוזיות.
ואכן, ניצן לשימוש בגישה המרחיבה ניתן למצוא בהחלטת ועדת הערר במחוז המרכז,
ברשות עו"ד אייל מאמו (ערר 220/02 איילות השקעות בנכסים ואח' ע"י עו"ד נעמי
וייל נגד הוועדה המקומית בתו"ב רחובות ע"י עו"ד רועי בר, בנייני מ.י גינדי
הנדסה ופיתוח בע"מ ע"י עו"ד שמרלינג בתל דר נכסים בע"מ ע"י עו"ד יאראק).
לענייננו, נפנה למחלוקת שהיתה בין הצדדים לגבי פרשנותו של אחד מהסעיפים המקנים
סמכות לוועדה המקומית. מדובר בסעיף 62 א (א) (6) לחוק, אשר לפיו מוסמכת הוועדה
המקומית לאשר תוכנית הכוללת: "שינוי חלוקת שטחי הבנייה מותרים בתוכנית אחת,
ומבלי לשנות את סך כל השטח הכולל המותר לבנייה בתוכנית ובתנאי שהשטח הכולל
המותר לבנייה, בכל ייעוד קרקע, לא יגדל ביותר מ-50%".
מלשון הרישא אין זה מובהר לאיזה סוג חלוקה או שינוי בחלוקה מתכוון הסעיף, שכן
שינוי בחלוקה יכול להתבצע באחד משני מישורים שונים או בשניהם גם יחד. האחד
- שינוי חלוקה פיזית של שטחי הבנייה בשטח, בין המגרשים השונים עליהם חלה התוכנית,
מבלי לשנות את סך השטחים בתוכנית כולה (דהיינו ניודם של שטחי בניה ממגרש למשנהו).
השני - שינוי חלוקה פנימית של מאגר שטחי הבנייה בין הייעודים השונים, דהיינו,
יצירת חלוקה שונה של שטחי הבנייה בין הייעודים השונים, ללא שינוי סך השטחים.
מסקנת ועדת הערר היתה, שיש להעדיף פרשנות מרחיבה הקובעת, כי כוונת הסעיף לאפשר
שינויים בשני המישורים, ואומרת הוועדה כך:
"לטעמנו יש לפרש את ס"ק 6 ככזה הרואה בזכויות הבנייה הנובעות מאותה תוכנית
מקור, כשטחי בנייה אשר יכולה הוועדה המקומית לשנות את חלוקתן במסגרת תחומיה
של אותה תוכנית, באופן שונה מחלוקתן המקורית, כך שהיא נתונה לשתי מגבלות -
האחת שאין לגביה מחלוקת, כי סך שטחי הבנייה בתוכנית לא ישתנה, והמגבלה השנייה
נחלקת לשני מישורים.
האחד מישור פיסי של פיזור אותם שטחי בנייה בתחומי התוכנית ומיקומם במגרשים,
ככזה המאפשר ניוד ממגרש למגרש ובלבד שלא יגדל נפח הבנייה הכולל במגרש כלשהוא
ביותר מ-50% (אפילו במחיר ריקון זכויות לאפס במגרש אחר), והשני מישור הייעוד
המאפשר שינוי חלוקת שטחי הבנייה המותרים בהתאם לייעודים השונים עד כדי הגדלה
מכסימלית של 50% מן השטח הכולל המותר באותה תוכנית לאותו ייעוד".
הוועדה קובעת, כי כל עוד עומדת הוועדה המקומית בשתי המגבלות המצטברות הנ"ל,
הרי שאישור תוכנית ובה שינוים כאמור הינו בסמכותה.
כאסמכתא לפרשנות הרחבה מזכירה הוועדה את פסק הדין בעניין "חוף השרון" הנ"ל,
ואף שידוע למי בד"כ ניתנה הנבואה, הרי שבמקרה דנן, אם נתנבא שאין זו הפעם האחרונה
שנמצא את פסק הדין בחוף השרון "מככב" בהחלטותיהן של ועדות מקומיות וועדות ערר,
ולימים בפסקי דין של בית המשפט המחוזי (בעתירות מנהליות) ובבית המשפט העליון
(בערעורים על אותם פסקי דין) - נראה שלא ניקח על עצמנו סיכון רב.
משרד יגנס-טויסטר ושות' מתמחים בתכנון ובנייה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
