עשר דוגמאות לתאונות ומלכודות מס, שנכללו ברפורמה, במודע ובהיסח הדעת, בשל אילוצים שונים

* יחיד שהפקיד את מיטב שקליו בפיקדון נושא ריבית במטבע חוץ (או הצמוד אליו) עלול למצוא עצמו משלם מס בשיעור של 15% על הריבית, בעוד שבמועד הפרעון יקבל פחות שקלים מהסכום המקורי שהפקיד בבנק.

עיוות מס פוטנציאלי זה מקורו בכך שהפרשי שער "חיוביים" בשל פיקדון בלתי עסקי של יחיד במטבע חוץ (במוסד בנקאי) אינם מתחייבים במס, אך במקביל לכך הפרשי שער "שליליים" אינם ניתנים לניכוי מכל מקור.

* יחיד (לרבות תאגיד בלתי עסקי) שישקיע את מחצית ממונו בניירות ערך סחירים "ישראליים", ואת המחצית השניה בניירות ערך "זרים" נדון בהכרח לעיוותי מס, אלא אם כן יפיק רווחים ריאליים בלבד.

עיוותי המס הללו יתרחשו כפועל יוצא מכך שעד וכולל לשנת המס 2006 לא ניתן יהיה לקזז הפסדים מניירות ערך מסוג א' כנגד רווחים מניירות ערך מסוג ב', ולהיפך.

* יחיד (לרבות תאגיד בלתי עסקי) שיקבל ריבית או דיבידנד מניירות ערך סחירים, ומיד לאחר מכן יממש את אותם ניירות ערך בהפסד, יחוייב במס בשל הסכומים שקיבל (בדרך כלל בשיעורים שינועו בין 25% לבין 35%) מבלי שיהיה רשאי לקזז מהם את הפסדי המימוש שספג.

עיוות מס זה יהיה בתוקף עד וכולל לשנת המס 2006, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לבצע את הדיווח לצרכי מס על בסיס כלכלי.

* יחיד (לרבות תאגיד בלתי עסקי) שיפיק רווחים ריאליים מקרן נאמנות "חייבת", לא יהיה רשאי לקזזם כנגד הפסדים ריאליים שספג באותה שנה בשל השקעה בקרן נאמנות "פטורה", ולהיפך.

תוצאת מס זו נגזרת מהעובדה שהמחוקק הישראלי איננו מוכן להתיר לנישום לבחור בדיעבד את מסלול המס הרצוי לו (למעט בכמה מקרים חריגים).

* הפסדים ממימוש ניירות ערך סחירים (בידי יחיד או בידי תאגיד בלתי עסקי) ניתנים להעברה לקיזוז לשנים הבאות בלבד, ובערכים בלתי צמודים. בנוסף לכך, הפסדים שכאלו, בידי היחיד, אינם ניתנים להורשה (למרות שההתחייבויות בשל רכישת ניירות הערך מפחיתות את שווי העזבון).

* רווחים ריאליים שיצטברו מיום 1.1.2003 ואילך בשל הפקדות בקופות גמל ובתוכניות חיסכון, יחוייבו בדרך כלל במס בשיעור של 15% (המס לא יחול בדרך כלל על רווחים בשל הפקדות קיימות במועד הקובע ואף לא יחול על רווחים בשל "הפקדה מוטבת", לאחר היום הקובע), מבלי שניתן יהיה לקזז כנגדם הפסדים ריאליים שמומשו במסלולי השקעה אלטרנטיביים (כגון השקעות בניירות ערך סחירים ו/או בקרנות נאמנות).

* ריבית שתופק במסלול חיסכון מפיקדון בלתי צמוד במוסד כספי תחוייב לעולם במס, בשיעור של 10%, אף אם הקרן עצמה נשחקה (בשל עליית מדד המחירים לצרכן, או בשל פיחות מואץ) בשיעורים העולים בהרבה על שיעור הריבית הנומינלית.

אם הפיקדון נעשה שלא במוסד כספי, תוצאות המס עלולות להיות חמורות הרבה יותר.

* תושב ישראל שהינו בעל שליטה בחברה נשלטת זרה (חנ"ז), חשוף לעיוות מס פוטנציאלי חמור במיוחד, במקרה שהחברה הזרה תצבור רווחים שלא יחולקו בפועל לבעלי המניות, ובשנים הבאות יתפוגגו להם ויחלפו מהעולם.

במקרים שכאלו, יוטל (בישראל) מס על ההתעשרות הרעיונית המיוחסת לבעל המניות, מבלי שיוחזר (לאותו תושב) לאחר מכן, בעת שהרווחים ייעלמו להם כלעומת שבאו.

* נישום אשר יבחר לקזז הפסד עסקי (שוטף) כנגד הכנסות פיננסיות "מעוטות מס" (לרבות רווחי הון ממימוש ניירות ערך סחירים), ייאלץ להסכים לנוסחת קיזוז מעוותת, לפיה כל שקל הפסד עסקי יהיה שווה ערך לשקל הכנסה פיננסית, למרות שסכום המס הפוטנציאלי, הגלום בכל שקל הפסד, הינו פי שלושה (בממוצע) מסכום המס התיאורטי, הגלום בכל שקל של הכנסה פיננסית.

* כל יחיד (לרבות תאגיד בלתי עסקי), אשר יפיק רווחים בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי (בעסקאות עתידיות, בפעולות בניירות ערך סחירים, במכשירים פיננסיים וכיוצ"ב), עלול יהיה להידרש - ע"י פקיד השומה - להתכבד ולשלם מס בשיעור המירבי על הרווחים הללו.

לעומת זאת, כל יחיד (לרבות תאגיד בלתי עסקי) אשר יספוג הפסדים מאותן פעולות עצמן, עלול יהיה למצוא עצמו מנוע מביצוע קיזוז בשל ההפסדים הללו, הכל בהתאם למצב החוקי הנוכחי (ראה את פסק הדין שניתן בעניין צבי ברנר נגד פקיד השומה גוש דן, עמ"ה 155/97 בבית המשפט המחוזי בת"א).

עקרון הגילוי הנאות מחייב אותנו להבהיר, כי פרדוקס המס הביזארי המתייחס לעסקאות אקראי, שתואר דלעיל, איננו בהכרח מוצר לוואי של הרפורמה במס, אך אין כל ספק בכך שהתופעה החדשה של מסלולי המיסוי המרובים (והמעורפלים) - שהינם פועל יוצא מהרפורמה במס - ביחד עם "מהפכת המידע" הקורמת לה עור וגידים לנגד עינינו, יביאו לעלייה חסרת תקדים במפלס מועקת המס.