הבנק שכח לרשום: ההבדל בין משכנתא למשכון

השופט, ד"ר גבריאל קלינג, נעתר לבקשתם של בני הזוג רותי ומיכאל קריחלי והצהיר, כי הם בעלי הזכויות בדירה שרכשו בינואר 1990 מבני הזוג בן אבו. השופט קבע, כי לבנק ירושלים אין כל זכות ושעבוד בנכס. בני הזוג בן אבו רכשו את הדירה מעמידר וזכויותיהם לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.

בני הזוג קריחלי טענו, כי רק ב-1993 התברר להם כי לא ניתן להעביר את הזכויות בדירה מאחר שנרשם לטובת בנק ירושלים משכון על זכויותיהם של בני הזוג בן אבו כלפי עמידר. לדבריהם, חוב של בן אבו, שלהבטחתו נעשה המשכון, נפרע, ועד 1993 לא נרשם דבר בעמידר בקשר לשעבוד הזכויות בדירה. הם ביקשו מבית המשפט להצהיר כי הדירה היא בבעלותם, וכי לבנק אין בה זכות כלשהי.

הבנק טען, כי אין כל חשיבות לכך שהמשכון לא נרשם וכי כאשר התברר לו, כי חלה תקלה עשה הבנק שימוש בייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר שניתן לו ב-1985 ורשם בעצמו ב-1993 את המשכון על זכויות בני הזוג בן אבו.

השופט ציין, כי הסכם המכר בין בני הזוג בן אבו לבני הזוג קריחלי מדובר במשכנתא ולא במשכון. אי נקיטה בלשון משכון מלמדת שלא הייתה ידיעה לרוכשים על המשכון שנוצר לטובת הבנק, אמר.

לדברי השופט, אפילו בנק משכן, שהלווה כספים לבני הזוג קריחלי, הוטעה לחשוב שאין הדירה משועבדת. עוד קבע השופט, כי ספק רב אם רישום המשכון ב-1993 על סמך ייפוי כוח מ-1985 נעשה בתום לב. לדבריו, עצימת עיניים של הבנק וניסיונו לתקן את "התקלה" אינה יכולה להקים תום לב מצד הבנק.) ה.פ 489 / 00).