מטרד נופי: ההגדרה והסמכות

יאיר בן דוד (להלן: "המשיב"), חקלאי המתגורר במושב עצמון, ביקש להקים חממות על מגרש הנמצא בתחום המועצה האיזורית משגב (להלן: "המקרקעין").

המשיב הגיש לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "משגב" (להלן: "הוועדה המקומית") בקשה, כי יוענק לו היתר להקמת חממות במקרקעין. הוועדה המקומית דחתה את בקשת המשיב בהסתמך על התוכנית הרלוונטית, ולפיה: "בסמכות הוועדה המקומית יהיה לא להתיר בקשות להיתרי בנייה, וכן לאסור שימושים חקלאיים העלולים להוות מטרד נופי או אקולוגי סביבתי או מטרד לאיזורי מגורים סמוכים, או שמיקומם איננו תואם את הצרכים התכנוניים לאיזור" (סעיף 4.6).

הוועדה המקומית קבעה, שהקמת החממה תהווה "מטרד נופי", ולכן דחתה את הבקשה. הערר שהגיש המשיב לוועדת הערר מחוז הצפון (להלן: "ועדת הערר"), נדחה. כנגד החלטה זו עתר המשיב לבית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר ביטל את החלטות ועדות התכנון, בקובעו, כי הקמת חממה אינה נכנסת בגדר "מטרד נופי", בהתחשב באופיו החקלאי של השטח. על החלטה זו הגישו ועדות התכנון ערעור לבית המשפט העליון. פסק הדין ניתן מפי השופט תיאודור אור בהסכמת השופטים בייניש ואנגלרד.

המונח "מטרד נופי" לא פורש עד כה בפסיקה. סעיף 4.6 לתוכנית מקנה לוועדה המקומית סמכות שלא ליתן היתר בנייה מארבעה טעמים: מטרד נופי, מטרד אקולוגי סביבתי, מטרד לאיזורי מגורים סמוכים ואי התאמה לצרכים התכנוניים לאיזור. מתוך רשימת הפירוט נמצא, כי מטרד נופי אינו בא בגדר "מטרד אקולוגי סביבתי", הדומה במובנו ל"מפגע סביבתי", כדוגמת זיהום אוויר, הפרעות רעש וכיוצא באלה, ואין הוא תוצאה של אי התאמה למצב התכנוני. כך, למשל, הפרעה הנובעת משימוש במבנה, להבדיל מעצם הקמתו, נוגעת בדרך כלל ל"מטרד אקולוגי סביבתי", ואילו הפרעה הנובעת מחריגה מייעודי הקרקע נוגעת ל"אי התאמה לצרכים התכנוניים לאיזור". "מטרד נופי" בא להוסיף על אלה.

מבחינה לשונית, המונח "מטרד נופי" מורכב משני ראשים: "מטרד" ו"נוף". "מטרד", על פי מובנו הפשוט, הוא סוג של הפרעה או פגיעה, שהיא בדרגה גבוהה ולמעלה מן הסביר. המונח "נוף" איננו נייטרלי ונטול "ריח", אלא מושג הנושא לרוב משמעות חיובית, מעין חוויה אסתטית הכרוכה בהתרשמות ב"עין".

ניתן לומר, על כן, כי "מטרד נופי" הוא, מבחינת מובנו הלשוני, פגיעה בדרגה גבוהה בתבנית האופיינית של השטח או באופיו, הניתנת לאבחון ב"עין". כך, למשל, מבנה שאינו משתלב עם נוף השטח ובולט באופן חריג על רקע סביבתו, יכול ליצור "מטרד נופי".

אכן, לא רק מבחינת המובן הלשוני, גם מבחינת תכליתו של סעיף 4.6, נראה שמוענק במסגרתו שיקול דעת לוועדה שלא ליתן היתרי בנייה ולאסור שימושים חקלאיים - ככל שנוגע הדבר ל"מטרד נופי" - בכל אותם מקרים שהבנייה תביא לפגיעה בדרגה גבוהה בנוף המיוחד של השטח. כשהנוף היפה הוא חלק מייחודו של השטח, ובמקרה שבנייה תהווה פגיעה קשה בו, רשאית הוועדה, על פי שיקול דעתה המקצועי, לסרב ליתן היתר לבנייה.

האם יש ייחוד נופי לשטח והאם הבנייה תהווה פגיעה בכך, עניין הוא לאנשי מקצוע המבינים ומנוסים בדבר לענות בו, קובע השופט אור.

עולה, איפוא, שצריכים להתקיים מספר תנאים ליצירת "מטרד נופי": צריך שהפגיעה תהיה בעוצמה גבוהה, שתיצור דיס-הרמוניה בין המטרד לסביבתו, וכל זאת על-פי קנה מידה אובייקטיבי-מקצועי.

ככל שמדובר בהקמת מבנה, הרי שהבחינה אם הקמת המבנה עולה כדי "מטרד נופי" צריכה להיגזר מאופיו של המבנה, מבחינת שטחו, גובהו והתכליות להן נועד. כן היא נגזרת מאופיו של האיזור: האם מדובר באיזור פתוח, מיוער ועוד. בהקשר זה, ניתן לבחון האם המקום הוא בבחינת "פינת חמד", בעל ייחוד מוגדר ובעל ערך מבחינה טופוגרפית-נופית, וכן אפשר להסתייע בסיווגו של האיזור על-פי תוכניות המתאר השונות. כך, למשל, לא הרי "מטרד נופי" בלב סביבה מיושבת, כהרי מטרד שכזה באיזור מבודד בעל נוף טבעי, מיוחד במינו. לאחר בחינת אופי המבנה ואופי הסביבה בה עתיד להתמקם, תיבחן מידת השתלבותו בנוף הסביבה והתאמתו לתוואי השטח.

לאחר עיון בחוות דעת המומחים ובצילומים שצורפו להם, מגיע השופט אור לכלל דעה, שהחלטת ועדות התכנון שלא לאשר את הקמת המבנים החקלאיים במקרקעין, מן הטעם של "מטרד נופי", הינה סבירה ולא היתה הצדקה להתערב בה.

המדובר במבנים חקלאיים בעלי שטח של כ-8.5 דונם, הממוקמים בלב יער. אין להוציא מכלל אפשרות, שהקמתם תחייב סלילת כביש גישה מיוחד, ושאר פעולות הכנה שעלולות לפגוע, באופן משמעותי ביותר, באופיו של השטח. המקרקעין הינם בעלי "רגישות נופית" גבוהה, כשהנוף שלהם וסביבתם נשקף ממקומות שונים, ובכלל זה מיישובים סמוכים.

התוצאה הסופית: הערעור התקבל, פס"ד של בית המשפט המחוזי בוטל, והחלטת הוועדה המקומית תעמוד בעינה.

עע"ם 3252/02 בית המשפט העליון, השופטים: אור, בייניש ואנגלרד.

בשם המערערים: עוה"ד גורלי וקורן.

בשם המשיב: עו"ד אורנשטיין.