רשות ני"ע: עזרא הראל ביצע עיסקאות בעלי עניין ברוגוזין בלי אישור כחוק

לדברי הרשות, עיסקאות אלו הביאו על-פי החשד לכך שתעשיות רוגוזין לא עמדה בפרעון חובותיה לבעלי איגרות החוב שלה, שהסתכמו בסוף 2001 בכ-75 מיליון שקל, ולכך שבדצמבר 2002 הוצא לחברה צו פירוק קבוע. לדברי הרשות, על-פי החשד ביצעו הראל ואביו עבירות על חוק ני"ע של אי דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר, וכן עבירות על חוק העונשין של קבלת דבר במירמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד. היום (ה') הותרו לפרסום פרטי החשדות המיוחסים להראל ומועלם, שמעצרם הוארך עד להיום. הראל הגיע היום לידי הסכמה עם הרשות, לפיה מעצרו יוארך עד מחר (ו') בשעה 17:00. בא כוחו טען, כי הראל מכחיש מכל וכל את המיוחס לו.

לאחר מועד זה ישוחרר הראל בערובה ובתנאים מגבילים כדלקמן: חתימה על ערבות עצמית בסך 4 מיליון שקל, הפקדת ערבות בנקאית בסך 4.5 מיליון שקל, התייצבות לחקירה בכל מועד שיידרש, הימנעות משיבוש הליכי משפט ומיצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה הנחקרת, בנושאי החקירה, הפקדת דרכוניו (דרכון ישראלי ואמריקני) ברשות ני"ע, וצו עיכוב יציאה מן הארץ.

הרשות לא התנגדה היום לשחרורו של מועלם בערובה ובתנאים מגבילים כדלקמן: חתימה על ערבות עצמית בסך 3 מיליון שקל, הפקדת ערבות בנקאית בסך 3.5 מיליון שקל, התייצבות לחקירה בכל מועד שיידרש, הפקדת דרכונו וצו עיכוב יציאה מן הארץ. גם מועלם הכחיש מכל וכל את החשדות המיוחסים לו.

בנספח לבקשת המעצר מפרטת הרשות לני"ע את העיסקאות שביצעה תעשיות רוגוזין כאשר לא אושרו ולא דווחו והטיבו עם הראל ומועלם.

על-פי ממצאי החקירה, תעשיות רוגוזין מימנה כמעט את כל העיסקה בה רכשה בשנת 1997 חברה זרה בשם קנט אינווסטמנט שבבעלות מנחם עצמון (חשוד נוסף בפרשה). החברה המחזיקה בזכויות החכירה של נמל רוסטוק בגרמניה ומפעילה את הנמל. עלות הרכישה היתה 19 מיליון מארק.

ביולי 1999 מימשה רוגוזין אופציה ורכשה 25% ממניות חברה זו, ויתרת מניות חברה זו (75%) עברה ארבעה ימים מאוחר יותר לבעלותה של חברה השייכת לעצמון והראל. לפיכך, היתה זו עיסקה של בעל שליטה, לה נדרש אישור מיוחד, אך הדבר לא נעשה.

הרשות טוענת עוד, כי תעשיות רוגוזין וחברת לידן שבשליטת הראל ומשפחתו, אשר החזיקה ב-42% ממניות רוגוזין, לא דיווחו לציבור על הסכם שנחתם ביוני 1999 בין בנק דיסקונט לבין רוגוזין פיתוח ואחזקות וחברת בילו השקעות , חברה שלידן החזיקה ב-12% ממניותיה, ורוגוזין פיתוח - ב-22% ממניותיה.

על-פי הסכם זה, חובה של הרטן מלונאות ונופש, שלידן החזיקה ב-70% ממניותיה ורוגוזין פיתוח השקיעה בה 2 מיליון דולר לבנק דיסקונט, היה בסך 185 מיליון שקל. בהסכם נקבע, כי רוגוזין פיתוח ובילו השקעות ירכשו מדיסקונט את חובותיה של הרטן מעבר ל-90 מיליון שקל (אשר יישארו כחוב לבנק), דהיינו חובות של 95 מיליון שקל, ב-20 מיליון שקל.

עוד נקבע בהסכם, כי רוגוזין פיתוח ובילו יפעלו למימוש חובן רק לאחר פרעון החוב לבנק. בנוסף סוכם, כי עם חתימת ההסכם, יבקש הבנק את דחיית הדיון בבקשת כינוס הנכסים שהגיש נגד הרטן.

לדברי הרשות, באוגוסט 1997 שיעבדה רוגוזין פיתוח כמקדמה על חשבון ההשקעה בהרטן, פיקדון של 7 מיליון שקל בבנק דיסקונט להבטחת החזר חובותיה של הרטן לבנק. מממצאי החקירה עולה, כי רוגוזין פיתוח לא קיבלה מניות בהרטן בקשר עם שעבוד הפיקדון.

לטענת הרשות, רוגוזין פיתוח השתמשה בכספי הפיקדון לצורך מימון חלקה בהסכם עם דיסקונט, ושחררה את לידן מהערבות שנתנה לה בעת שיעבוד הפיקדון. רוגוזין ולידן לא דיווחו לציבור אודות חתימת ההסכם.

לדברי הרשות, עיסקאות אלו היטיבו את מצבה של הרטן, ובין היתר רוגוזין פיתוח ובילו הפכו לבעלות חוב של הרטן במקום הבנק. כתוצאה מכך, הוטב אף מצבה של לידן. לעיסקאות אלו נדרש אישור מיוחד, אך הוא לא התקבל. (מעצרים 1030/4/03).