המינהל מציג: הטבות לפולשים

בגלל כללי ההורשה הנוקשים, לפיהם הנחלה במושב חייבת לעבור בשלמותה ליורש אחד, הורים רבים מורים בצוואתם למכור את הנחלה ולחלק את תמורתה בין הילדים. כאשר אין צוואה, הילדים צריכים להסתדר ביניהם, כלומר: למכור לאחד האחים את הזכויות בנחלה.

על-פי כללי המינהל, יש להסדיר את הירושה תוך שנה ממות המוריש. כאשר הנחלה נמכרת, המינהל גובה 30% מהמכירה כדמי הסכמה, וכמובן שחלים גם מס שבח ומס רכישה. כלל זה חל גם כאשר קניית הנחלה על-ידי אח אחד נעשית בכסף שהוא "מחוץ לירושה".

מינהל מקרקעי ישראל יודע היטב, ש-20%-15% מהנחלות במושבים (7,000-6,000 נחלות) אינן מוסדרות בהליכים הראויים אחרי הורשה. הסיבות העיקריות לכך הן מחלוקות בין היורשים, או, לחילופין, ציפיה של היורשים להפשרת קרקע רווחית, אירוע שבכוחו לסדר לכולם את החיים.

התוצאה הבלתי נמנעת של המצב הזה היא, שאלפי יורשי נחלות במושבים אינם מסדירים את הזכויות בנחלה, והדבר מוביל לדיווחי כזב למינהל מקרקעי ישראל (בטופס רשימת בעלי הנחלות שיש למלא בכל פעם שמתחדש החוזה עם האגודה).

שני דברים בולטים בתופעה זו. ראשית, זה קורה בעיקר במושבים הוותיקים, שם דור המייסדים הלך לעולמו. שנית, זה קורה בעיקר במושבים במרכז הארץ, בהם ערך הנחלות גבוה והיורשים נלחמים ביניהם או מתאחדים בתיחמון המינהל. הדוגמה הבולטת היא כפר אז"ר, שם מרבית הנחלות אינן מוסדרות כהלכה.

כתוצאה מכך, מי שלא הסדיר את הנחלה תוך שנה, הוא בעצם בחזקת פולש. המינהל מכיר היטב את התופעה, אך לא פועל נגדה. קשה להפריז בחומרת התוצאה של המחדל הזה: לא רק שהמינהל עוצם עיניים ונמנע מלגבות מאות מיליוני שקלים בגין דמי הסכמה בהעברת הנחלות במושבים (ובכך גם מכשיל את שלטונות מס שבח ומס רכישה), אלא שהוא עוד הולך לתת הטבות לאלפי אנשים שהם בחזקת פולשים לקרקעות המדינה.