משפחה שכזו

קירק, 87, לאחר אירוע מוחי קשה שעבר לפני שנים אחדות, הוא כבד-פה ומתקשה לזקוף קומתו. מבחינה רפואית רמת תפקודו היא הישג לא מבוטל, אבל לגרור אותו אל מול המצלמה - זה כבר גובל בחרפה.

את התסריט לסרט כתב ג'ס ויגיטאו, ומלאכת הבימוי נמסרה לאוסטרלי פרד סקפיזי, שלא ידע מה לעשות עם החומר הביזארי כל-כך שנמסר לידיו. ביזארי, קודם-כול ובמיוחד מפני שקירק דאגלס מגלם את עצמו, כלומר זקן נרגן בשנות השמונים לחייו, בעל כושר דיבור לקוי וכו' וכו'. מאחר שדאגלס הוא יהודי (נולד בניו-יורק, בשם איסר דנילביץ', למהגרים מרוסיה), הוא משחק יהודי בשם אלכס גרומברג.

גרומברג זה הוא כבר מזמן בגמלאות. פעם היה עורך-דין מצליח מאוד, ואת חלקו בשותפות במשרד העביר לבנו מיטשל (מייקל דאגלס, כמובן), שנשוי לרבקה (ברנאדט פיטרס). לזוג שני בנים. האחד הוא סטודנט צעיר ורב-פעלים בשם אשר (רמז לשמו האמיתי של קירק?), שאותו מגלם קאמרון דאגלס. נכון, דאגלס הזה הוא בנו של מייקל, כלומר נכדו האמיתי של קירק.

ואם לא די בזה, הרי את הסבתא, כלומר את אמו של מיטשל, מגלמת אמו של מייקל, דיאנה דאגלס. ולא, לא טעיתם - דיאנה היתה פעם אשתו של קירק, וכאן היא כמובן אשתו הנצחית של אלכס.

עד כאן האקספוזיציה. ומכאן לאירועים הדרמטיים, שמביכים לא פחות. הכול מתחיל בערב ליל-הסדר. ממש כך, עם מצות, כיפות ואפילו אפיקומן. יש גם קצת שואה: אחיו של אלכס, שכבר מזמן לא חי במציאות, הוא מוגבל הנוטה למות וחולם על הימים שבהם לחם בנאצים (גם כאן יש רמז לביוגרפיה של קירק עצמו, שהתגייס לחיל-הים האמריקני במלחמת העולם השנייה).

מייקל-מיטשל הוא עורך-דין ששותפיו במשרד לא ממש מאושרים ממנו, וגם אביו אינו מעריך את ביצועיו. בין יתר עיסוקיו הוא מתנדב למערך צבא-ישע מודרני, שמגיש ארוחות של בית-תמחוי להומלסים בניו-יורק. בתום החלוקה הוא גם עוטה סינר ומדיח כלים. יחד איתו מתנדבת סקסית, שהופעתו במטבח מטריפה את חושיה והיא ממש מבקשת לקרוע מעליו את הבגדים מרוב תשוקה. אבל מיטשל-מייקל הוא כמובן ילד יהודי טוב ונאמן לאשתו, ולכן הוא מתגבר על יצריו.

צביעותו של הסרט היהודי-כשר הזה היא בכך שגם האב וגם הבן, בחייהם האמיתיים, עשו לרווחתם המינית לא פחות מאשר לרווחתם המקצועית. דיאנה, המגלמת את האם-הסבתא, נבגדה לא אחת על-ידי קירק, שרדף נשים לא פחות משאלה רדפו אחריו.

פשוט נפלא. במיוחד שזה אכן עובר במשפחה. מייקל, רודף נשים שובב לא פחות מאביו, עשה את זה לאשתו הראשונה. הוא התפרע עד כדי כך, שאפילו טופל במכון לגמילה מסקס. כשהבריא במקצת, נטש כידוע את משפחתו. כיום הוא נשוי באושר ובעושר לקתרין זטה-ג'ונס, זוכת האוסקר על "שיקגו".

למיטשל ולאשתו בן נוסף (רורי קאלקין), ילדון מבויש שמסתבך עם ילדונת-פרחחית בת-גילו, וממנה הוא גם לומד נשיקה מהי. אחיו הגדול ממנו, אותו אשר הכשר, אוהב סמים קלים וגם נערות חטובות-גו, עניין שהולך ומסתבך כמעט עד לפלילים ממש.

וכמעט היא המילה ההולמת את הסרט כולו. כמעט בוגדים, כמעט מסתבכים עם החוק, כמעט אמריקנים וכמעט יהודים. והמרקחת הזו מוגשת בצירוף מעט תבלינים ועם כמעט כישרון.

הסרט נע בכבדות בין מלודרמה משפחתית לקומדיה. אלכס-קירק אמור להיות התשובה היהודית לארצ'י באנקר - לא לחינם דומה שמו של הסרט למקבילה הטלוויזיונית ("הכול נשאר במשפחה"). אבל הגיור שעברה הסדרה המיתולוגית הזו אינו גיור כהלכה, ובוודאי אינו רפורמי.

מאחר שמשפחת דאגלס הביאה את חייה אל הבד, מן הדין היה שייעשה עם החשיפה הפרוורטית הזו משהו שראוי להיקרא סרט. כלומר, קצת דרך-ארץ כלפי הנחשפים אליו, קצת עידון קולנועי, והיה רצוי גם תסריט שיהיה לפחות סביר. כל אלה נעדרים כאן.

בסופו של מאמץ הצפייה הקשה הזה אנחנו נותרים עם טעם רע מאוד. כוכב-העבר האגדי מכפיש במו-ידיו את שמו הטוב, ובזקנתו הוא מבייש בפרהסיה את נעוריו.

"הכול עובר במשפחה", (ארה"ב, 2003). בימוי: פרד סקפיזי. תסריט: ג'ס ויגיטאוס. עם: בני משפחת דאגלס לדורותיהם