אז רובינשטיין אמר

השרים אברהם פורז ואהוד אולמרט מעמידים את היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, במצב בלתי אפשרי. שני השרים, באופן שבו הם מתחכמים ועוקפים את עמדותיו והנחיותיו של היועץ המשפטי, פועלים באופן שיש בו חשש לכירסום בתחושה הכללית של שלטון החוק. נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, קבע בבג"ץ השב"כ בעניין קו 300 :"סמכות הפירוש של החוק עבור הרשות המבצעת נתונה ליועץ המשפטי, ופירושו שלו מחייב אותה פנימה". דוגמה בולטת היתה התמיכה ביועץ יוסף חריש בענין פיטורי אריה דרעי. ועדת שמגר, לעניין מעמדו של היועץ, קבעה כי הוא גם אחראי על הדבר ה"ראוי" ולא רק הבלתי חוקי. בעצם, קצת מוזר אפילו לנמק את חובת הרשות המבצעת להישמע להנחיות היועץ המשפטי, וזה כנראה מעיד לאן הגענו.

פורז עושה טעות בכך, שבציבור הולכת ומתקבעת המחשבה, שהרבה יותר דחוף לו לתת אזרחות ישראלית לשלושה שחקני כדורגל, "בטקס מרגש" כלשון הודעת משרדו, מאשר לטפל במכלול הבעיות המוניציפליות של המדינה. היועץ המשפטי היפנה את תשומת ליבו של פורז לבעייתיות של הענקת האזרחות לכדורגלנים, אבל פורז - שבין השאר הסביר בשיחת טלפון עם רובינשטיין שהטכס כבר נקבע ולא נעים לבטל אותו - החליט להתעלם מדברי היועץ.

זהו משפט המפתח בהודעת משרד הפנים: "השר הבהיר, כי שקל בכובד ראש את המלצתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר בפנייתו לא קבע שפעולות השר הן בלתי חוקיות, אלא הוא מייעץ לשר, ולכן החליט - כיוון שהסמכות החוקית בידו, לא לקבל את העצה ולהעניק את האזרחות כפי שהוא חושב ומוצא לנכון".

כלומר, על-פי פורז, מדובר בכלל ב"עצה" של היועץ, שהיא אינה מחייבת, ואפילו אינה מחייבת לקחת פסק זמן למחשבה נוספת.

המקרה של אולמרט מעניין יותר. הוא קיבל מרובינשטיין ב-4 בחודש מכתב מפורט, המנמק היטב מדוע עליו לדחות את הדיון במועצת מקרקעי ישראל בעניין הקרקע החקלאית. אמנם היועץ כתב לאולמרט "אודה לך אם הדיון יידחה", אבל נימוסי הכתיבה אינם יכולים להוות תירוץ להתעלם מהמהות, והמהות היא הנחייה מפורשת של היועץ המשפטי.

בניגוד למקרה של פורז והכדורגלנים, במקרה של אולמרט ומועצת מקרקעי ישראל יש תקדים. ב-18 בנובמבר 2002 זומנה ישיבה של מועצת מקרקעי ישראל, ועל סדר היום שלה היה סעיף שעסק באחת מאותן הטבות לחקלאים במסגרת הפשרת קרקע חקלאית (החלטה 755 בעניין זכויות לעסקים). כשנודע הדבר לרובינשטיין, הוא הוציא מכתב הנחיה, שלא להעלות את הסעיף לדיון. יו"ר המועצה היה אז אריאל שרון. במקרה ההוא, איש לא צייץ ולא חיפש תירוצים - הציות היה מוחלט והנושא הורד מסדר היום של מועצת מקרקעי ישראל.

ה"פיתרון" של אולמרט במקרה הנוכחי, להעלות את הנושאים החקלאיים אבל לא לקבל בינתיים החלטות, גם הוא בבחינת עקיפת הנחיה של היועץ המשפטי.

רובינשטיין אולי צריך להסיק משני עניינים אלה, שנימוסי הכתיבה שלו מהווים תשתית להתעלמות מהנחיותיו. במקרה של אולמרט יש בעיה נוספת, אישית. הרי רובינשטיין צריך לקבל את ההחלטה אם להעמידו לדין בפרשת האי היווני. עימות אישי בין השניים אינו מצב בריא, כי מישהו עלול לחשוד באולמרט בכך, שהוא אולי מעוניין להיראות כמי שנרדף ע"י היועץ המשפטי לממשלה.