ראשית תנועת עליית הגרים לארץ הקודש מתחילה עם עלייתה מרוסיה של משפחת דוברובין
לגליל, ב-1904. בכפר מוצאם על גדות הוולגה היה להם משק חקלאי גדול - אחוזה
כפרית אשר השתרעה על שטח אדמה נרחב. האב, יואב, איש נכבד, חשק בדת ישראל, וכל
חפצו היה לעלות לארץ הקודש ולהתיישב בה. חלום נכסף זה התגשם במושבה יסוד המעלה.
דוברובין קנה במזומן 659 דונם אדמה, ובנה מכספו את המבנים הדרושים בקצה המושבה,
על גבול ביצת דוברובין. 13 נפשות מנתה המשפחה. הם חפרו באר אנטיליה, ונטעו
בוסתן. משפחת דוברובין, שהיתה משפחת איכרים חרוצים למופת, גידלה פרות, סוסים,
שוורים, עופות ואווזים.
הם פיתחו ובנו משק חקלאי בעזרת כלים חקלאיים מודרניים שהביאו מרוסיה. הם גם
ידעו את תורת מחזור הזרעים, שהיתה סוד להצלחתם, אך אסונם הגדול היה המלריה.
הם לא נואשו. 104 שנים חי האיש המופלא הזה, יואב דוברובין שמו, שבחר ביהדות
ובארץ ישראל כדרך חיים.
השיקום של המקום החל בשנות ה-80. במהלך העבודה הפרויקט לווה בליווי מקצועי
ותמיכה כספית של המועצה לשימור אתרים וקק"ל, שראתה במקום מודל ראוי לחיקוי,
מאחר וביוזמה מקומית שימרו את מורשת המקום.
עם גמר העבודה, היוותה החצר מרכז ביקורים פופולרי לכל המטיילים שפקדו את הצפון,
ובביקורם חוו את סיפורו האישי של יואב דוברובין, מתיישבי יסוד המעלה והפוטנציאל
הגלום בשימור אתרים היסטוריים והפיכתם למרכזי תיור כלכליים.
אחת הפעילויות המעניינות בחווה היתה יישום הרעיון להקמת מסעדת גורמה באחד ממבני
המשק ההיסטוריים. המסעדה, שהחלה דרכה כאחוזת שולמית המפורסמת, כיום מגישה אוכל
צרפתי.
בית עקיבא אריה וייס: הרצל 2 ת"א
עקיבא אריה וייס נחשב ליוזם רעיון הקמת השכונה "אחוזת בית", לימים תל-אביב.
בזכרונות התקופה נכתב:
"וייס, שהיה לו מושג בבנייה, נטל על עצמו את עיקר המשימה של הקמת השכונה".
בחודש כסלו תרע"א (1911) פרש וייס מוועד שכונת תל-אביב, והצהיר שאינו מעוניין
להיבחר שוב. וייס, צורף זהב במקצועו, לקח חלק ביוזמות כלכליות שונות: הוא נמנה
עם מייסדי השכונה "חברה חדשה", לימים רחוב אלנבי, והקים סוכנות להפצת מצלמות
קולנוע.
הבית נבנה בהתאם לתכנונו של וייס, על טוהרת העבודה העברית. ביתו נבנה מלבני
מלט שייוצרו בבית החרושת היהודי "ארבר" ביפו. בעליית הגג הקים וייס חברת סרטים
בשם "אורה חדשה", וכבר בשנת 1912 צילם סרט בתלאביב, שאין יודעים מה עלה בגורלו.
בשנת 1927 נוספה לבית קומה שנייה. הקומה הראשונה שינתה ייעוד לצורכי מסחר,
ולכן שונתה חזיתה המצועצעת - העיטורים והקשתות נעלמו, ואיתם הפינה "העגולה",
שהונצחה בסיפורו של נחום גוטמן "פינה עגולה פינה ישרה", בו מתעורר כעסו של
וייס על שכנו פולק הבונה את ביתו עם פינה ישרה. "הנה מולך כבר עומד בית. זוויתו
הפונה לשני הרחובות מעוגלת. הגדר שסביב הבית גם כן מעוגלת. וזה יפה. ואתה בונה
את שלך מולו, ואינך מעגל פינתו? איזו צורה?"
(עיר קטנה ואנשים בה מעט).
לבתו הצעירה קרא וייס על שם אחוזת בית, והיא התגוררה בבית עד שנת 1963. בשנות
ה-90 רכשה את הבית חברת אפריקה ישראל, ובהתאם למדיניות העירייה שוחזר הבית.
במהלך השחזור התברר שוייס, בשינוי שערך בבית בשנת 1927, לא הרס את הקיר המקורי,
אלא בנה סביבו מעטפת חדשה. לתדהמתם של המשפצים, בראשות האדריכל אמנון בר-אור,
נחשף לפתע קיר לבני המלט המקורי משנת 1909.
כיום מצוי בקומה השנייה משרד עורכי דין, ובקומה הראשונה פתחו את מסעדת הדגים
המפורסמת ז'אקו (על-פי תחקיר של שולה וידריך ויעקב יינון).
בבית של רפא: ראש פינה ראש פינה היא גיא אוני, מקום התיישבותם של 17 משפחות
יהודיות בשנת 1878, על אדמות הכפר הערבי ג'עוני. המחלות והרעב גרשו אותם משם,
וב-1882 רכש דוד שוב, שליח האגודה ליישוב ארץ הקודש, את מרבית אדמות גיא אוני,
וחודש לאחר מכן עלו אנשי האגודה לארץ עם משפחות עולים מרוסיה, והתיישבו לעבוד
במושבה החדשה. 120 נפש התיישבו כאן, ולמקום קראו ראש פינה.
המסעדה יושבת בקומת התחתונה של בית פרופסור מר, שהוקם בשנות ה-80 של המאה ה-19.
הוא שימש כאחד מבתי האדמיניסטרציה של פקידי הברון רוטשילד. החל משנות ה-30
שימש כמעבדה לחקר המלריה, וכביתו הפרטי של גדעון מר. מעבר לכך שהבית שימש כמקום
מחקר, ופה נמצאה התרופה למלריה, בפרעות 1936 שימש המקום לסליקים, ובו תיפקד
הטלפון היחיד של המושבה. בשנת 1961, עם פטירתו של הפרופסור, אלמנתו הורישה
את הבית לקק"ל.
כיום משמש הבית את עמותת השחזור של מושבת הראשונים ראש פינה, ואת המועצה לשימור
אתרים. הקומה התחתונה משמשת כמסעדה דרום אמריקאית, 'הבית של רפא', פרי יצירתו
של השף רפאל, שמתמחה בבישול בקדירות חרס מהבילות. המסעדה ממוקמת בבית האבן
ההיסטורי עם הקשתות היפהפיות, משקיפה לגן הברון ההיסטורי ונמצאת בחלקו הדרומי
של הבולווארד המקורי.
וילה פולק: אחד העם 20 ת"א שניים ממייסדי "אחוזת בית", מיכאל פולק ואריה עקיבא
וייס, בנו את בתיהם בשנת 1909, זה מול זה. וייס בנה את ביתו עם חזית מעוגלת,
ופולק הליטאי, שעלה לארץ שלוש שנים קודם לכן, בנה את ביתו עם חזית ישרה. שוני
הסגנונות עורר כאמור מחלוקת קשה בין השניים. פולק זעם על וייס שדרש ממנו לבנות
גם את ביתו עם חזית מעוגלת, ונשאר בשלו עם בית ישר זוויות.
בחצר הבית פולק הקים מבנה עץ, מעין גאזיבו ששומר ושוקם, ומשמש היום כמסעדה.
את הבית המקורי תכנן הארכיטקט יעקב פינקרפלד. פולק מת שלוש שנים אחרי בניית
ביתו. אחיו, אהרון אליהו פולק, עלה לארץ בעקבות מותו של האח, וירש את הבית.
ב-1914 גורשו בני משפחת פולק למצרים יחד עם הנתינים הרוסיים האחרים. בתקופת
מלחמת העולם הראשונה פעל בבית פנסיון. בתום המלחמה שבו בני המשפחה לבית, ומאוחר
יותר הוסיפו לבית קומה שנייה, שב-1921 שכנה בה ספריית "שערי ציון". בשנת 1936
מכר אהרון פולק את הבית, עם זכות לגור בו עד סוף חייו. לאחר פטירתו הפכה הקומה
הראשונה לחנות.
בכניסה לחצר, על רחוב אחד העם 20, יש מעין חומה עם שער. מהשער מוביל שביל מאריחי
בטון באורך כ-20 מטר אל מבנה העץ. משני צדי השביל ישנם שרידים של אדניות בטון
אליפטיות, שלדברי השכנים היו בהן עצי דקל וושינגטוניה, וככל הנראה יינטעו שוב
במקום. עצי אקליפטוס גדולים סוככים על החצר משני עברי ה"קיוסק".
משנת 1933 ועד 1996 שכן בצריף בית מלאכה לתיקון מכונות כתיבה. החל בזה יעקב
צ'לניק, ואחר כך המשיך במקום בנו, ישראל דורון צ'לניק. עם פינויו עמד המבנה
ריק. היזמית נירה קולודני, ששכרה שלושה חדרים בבית פולק וכן את ה"קיוסק", פתחה
שם מסעדה בסגנון ים-תיכוני, ובר בשם "וילה פולק".
שיקום ושימור המבנה נעשה ע"י משרד אמנון בר-אור אדריכלים. מבנה הקיוסק בנוי
16 פאות עץ הסמוכות אחת לשנייה. למבנה דלת בחזית לכיוון צפון, ושני חלונות
משני עבריה. עבודות שיקום הקיוסק עצמו כללו הורדת שכבות צבע הרבות מקורות העץ,
וטיפול מגן כדי למנוע חדירת מים. הגג שוחזר בחיפוי פח אבץ. דלת הכניסה שוחזרה,
וכן ארבעת החלונות והתריסים. רצפת המבנה עשויה מרצפות בטון ייחודיות בעלות
צורת משושה וצורת מגן דוד מלא כחול.
מידע לגבי כל המסעדות הנמצאות בבתים היסטוריים לשימור ניתן למצוא באתר המסעדות
הישראלי WWW.REST.CO.IL. האתר מכיל מידע מפורט לגבי כל המסעדות בישראל עם קישור
מיוחד למסעדות בבתים היסטוריים לשימור. מעבר לתפריטים והתמונות, ניתן למצוא
באתר את סיפורה ההיסטורי של המסעדה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
