יש עודף רגולציה בשוק התקשורת במדינת ישראל

פעם דיברו כך על תחרות. כל אחד מהשחקנים, בייחוד בזק, היה בעד תחרות, אבל לא אצלו בשוק. היום, תחרות היא כבר דבר טריוויאלי, למרות שעדיין אינה נמצאת בכל מקום, אז מדברים על עודף רגולציה.

התחיל בכך דוד תדמור, מי שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים לפני דרור שטרום והיום עו"ד ומספר שניים במשרד כספי. "האי-שוויון פוגע ביעילות ובתחרות", פסק תדמור. "יש בעיה של עודף רגולציה, של אי-התאמה ועודף פיקוח". בנאום מבריק, שהעלה חיוך על פני רבים באולם, אמר תדמור דברים שלכאורה כפרו במסרים העיקריים שהוא היה נושא דגלם בעת שהיה הממונה על ההגבלים העסקיים. למשל, הפיקוח על המחירים. כמה ביקשה בזק שתדמור ירפה את פיקוח המחירים, וכמה הוא התעמת אתה בנושא זה. היום הוא אומר: "אין לנו אמת-מידה לפיקוח מחירים נכון. במקום שיש תחרות לא צריך פיקוח מחירים, ותחרות שגם שיש גוף גדול ומתחרים קטנים".

משמעות דבריו היא, שמונופול ופיקוח מחירים אינם תאומים סיאמיים. בזק, למשל, יכולה עדיין להיות מונופול (יותר מ-50% מהשוק), אבל כשתיפתח התחרות, צריך להפסיק לפקח על תעריפיה. "פיקוח מחירים אינו ערובה למחיר זול", קובע שטרום.

אין ספק שתדמור, אם כי עשה זאת בחן רב, ניצל את הבמה שניתנה לו לסגור חשבונות, בעיקר בנושא הסאגה של חברות הכבלים. בזמנו התנגד שטרום, כממונה על ההגבלים, הן לדרישת משרד האוצר שחברות הכבלים ישלמו מיליארד וחצי דולר עבור הרשיונות המחודשים לטלוויזיה רב-ערוצית ולשירותי תקשורת, והן ליוזמת משרד המשפטים לחוק חוק תקשורת שיסדיר נושא זה.

בסופו של דבר, משרד האוצר קיבל מתוך המיליארד וחצי דולר שרצה, רק 100 מיליון דולר, אולם חוק התקשורת חוקק. המסר של תדמור היה: אמרתי לכם. צדקתי באשר לדרישות הבלתי-הגיוניות של משרד האוצר; ובאשר לחוק התקשורת, מה שהוא עשה זה בעיקר להגביר את הרגולציה. בנקודה זו תדמור צודק, מאחר שבלחץ שר התקשורת דאז, ראובן ריבלין, נתן החוק סמכויות הכרעה לשר ולא קבע דברים מוחלטים.

לאחר ההצגה המשובחת של תדמור, באה ההופעה של אילנה דיין. צריך הרבה יצירתיות כדי להביא את אילנה דיין להנחות פאנל כפול על שוק התקשורת ושוק המדיה ומה שביניהם. עד כה, בכנסי התקשורת היו מדברים על פאנל, אבל לבסוף מאפשרים רק להציג מצגות. המנחה, בדרך כלל, הוא מישהו שקשור לשוק בו מדובר, והדבר ניכר בדרך בה מתנהלים הדיון. דיין, יש לציין, עשתה שיעורי-בית, ולמרות שהיא באה מתחום המדיה, הצליחה להשרות על הדיון מרחב של אובייקטיביות. לעתים היה נדמה, שגם בתחום שאותו למדה לקראת הדיון, היא מראה בקיאות יותר מחלק מהמשתתפים בו.

מי שלא נראו טוב בדיון היו מנכ"ל סלקום, יצחק פטרבורג, ויו"ר בזק בינלאומי, ליאורה מרידור. לא נראה שפטרבורג מבדיל בין הפתיחה לתחרות של שוק השיחות הבינלאומיות, לבין הפתיחה לתחרות של שוק הטלפוניה הנייחת. לפחות כך נשמעו השאלות שלו. העימותים שלו היו בעיקר מול סמנכ"ל בזק ומנכ"ל בזק בינלאומי המיועד, אבי גבאי, שלא פספס את ההזדמנות להחדיר שוב את התפיסה, שלפיה כבר יש תחרות בבזק, מצד חברות הסלולר. זאת, למרות שכל הגורמים המקצועיים, כמו הממונה על ההגבלים, ועדת קרול וועדת גרונאו, קבעו שלא מדובר בשווקים חלופיים אלא בשווקים שונים. פטרבורג נכנס למלכודת של גבאי, וניהל איתו ויכוח לא במישור העקרוני אלא בשאלה, כמה אחוזים מתוך השיחות היוצאות הן בזק או סלולר. כלומר, אכן מדובר באותו שוק, אבל בזק עדיין שולטת בכ-70% ממנו.

ליאורה מרידור, מצידה, נכנסה למגננה על קבוצת בזק, וזה ממש לא נראה טוב מצד יו"ר חברה שאומנם נמצאת בבעלות מלאה של בזק, אך אמורה לקיים הפרדה מבנית מלאה ממנה. היתה לה גם אמירה אומללה, במסגרת הניסיונות להדוף התקפה בנושא מיזם B-ONE - מרידור טענה שבזקכל היא חברה לשיווק מרכזיות שיש לה נתח שוק של פחות מ-20%, ושמי ששולטת בשוק היא יורוקום. נכון, בזקכל משווקת מרכזיות, אך העיסוק העיקרי שלה הוא שירותי תקשורת למגזר העסקי באמצעות מרכזיות פרטיות, וכאן היא עדיין מונופול. אמנם בזקכל מחזיקה ב-B-ONE רק 10%, אך היא הקשר של המיזם (הכולל גם את פלאפון ובזק בינלאומי) לקהל המטרה שלו, המגזר העסקי.

דיין הצליחה לסחוט ממנכ"ל משרד התקשורת, אורי אולניק, שתי פליטות פה שעוררו רעש גדול. האחת היתה, שיכול להיות שבעתיד יתייחסו לחברת Yes כאל חברה ממשלתית. השנייה, שעוררה ממש סערה, היתה האמירה: "הצלחנו להעביר תיקון חקיקה מאוד משמעותי, את המלצות ועדת קרול לפתיחת שוק הטלפוניה הנייחת לתחרות בלא אכיפת שירות אוניברסלי, ואני לא בטוח שתיקון חקיקה כזה היה מצליח לעבור אם היה למשרד התקשורת שר. היה קשה מאוד להעביר את החקיקה אם היה בתפקיד אחד משני שרי התקשורת הקודמים", אמר אולניק.

כוונת האמירה היתה להראות כמה נכון הרעיון של רשות תקשורת, העומד בימים אלה להיות מובא לחקיקה, כאשר אין שר פוליטי שמשפיע. אבל המסר שבלט היה הפוך - עד כמה האינטרסים הפוליטיים של השרים משפיעים על הליך החקיקה. ואולניק יודע על מה הוא מדבר: הוא היה עוזרו הקרוב של בנימין בן-אליעזר והמנכ"ל של ראובן ריבלין.

הדברים האלה מקבלים משנה תוקף על רקע הניסיונות להתערבות בנושאי תקשורת של יו"ר הכנסת הנוכחי, ראובן ריבלין, שבאו לידי ביטוי גס בישיבה שזימן עם שר האוצר, בנימין נתניהו, ועם ראשי בזק, כדי לקדם את התנגדותם להמלצות דו"ח גרונאו. זו אינה ההתערבות היחידה של ריבלין, ואלה זוכות לקיתונות של ביקורת, שלא לציטוט, בתוך משרד התקשורת. מעורבות זו של ריבלין, בעקבות מאמר שפורסם בנושא זה ב"גלובס" בשבוע שעבר, היתה אחד מנושאי הסמול-טוק במסדרונות הכנס.

בשיחות האלה גם עלתה השאלה, מי יהיה מנכ"ל בזק הבא, ויותר מכך - מדוע לא מורגש ממש לחץ מכיוון לשכת ראש הממשלה. אולי נכונה לנו הפתעה שם.

efil@globes.co.il