מחלקים את השלל

שלוש ההצעות באות להחליף את החלטות מועצת מקרקעי ישראל 717, 727 ו-737, שעיקרן פיצוי החקלאים בעת שינוי יעוד קרקע חקלאית, שבוטלו לפני כשנה על-ידי בג"ץ בעקבות עתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית.

בג"ץ קבע בפסק הדין, שעל מועצת מקרקעי ישראל לקבל החלטות חדשות, הפעם תחת עיקרון הצדק החלוקתי, הקובע שאין להעדיף סקטור אחד על-פני מגזרים אחרים בחברה. בפני מועצת מקרקעי ישראל עמדו שתי מטלות: להחליט החלטות חדשות לאור קביעת בג"ץ, אך גם לקבוע הוראות-מעבר לתוכניות ש"נתקעו בצנרת" בעקבות ההחלטה, שהקפיאה את כל העסקאות בקרקע חקלאית.

לא חלפו מספר שבועות, והיועצת המשפטית של המינהל, עו"ד רחל זכאי-נוימן, הביאה למועצה את הוראות המעבר שלה. ההוראות זכו להקשחה נוספת מצד היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שחשב שהן מקילות מדי. הן נקבו ב-15 באוגוסט 2001 (ציר הזמן) כקו פרשת המים לאישור תוכניות, וקבעו גם ציר הסתמכות, שלפיו אם התוכנית לא זכתה לקידום תכנוני משמעותי, היא לא תוכל להיכלל במסגרת ההוראות.

במושבים ובקיבוצים קמה זעקה, לפיה ההוראות קשוחות ומחמירות, ומשאירות בחוץ את רוב התוכניות. בתגובה החליטה המועצה למנות ועדה חדשה, ברשות שר האוצר ושר המשפטים לשעבר, משה נסים, שחברים בה גם מ"מ מנכ"ל משרד החקלאות, יוסי ישי, נציג האוצר אבי גפן, וכן שני נציגים מהקק"ל ונציג של המינהל - עו"ד אילן דגני.

הוועדה שמעה שורה ארוכה של גורמים, ביניהם מושבים, קיבוצים, יזמים ופרקליטיהם, ולבסוף פרסמה הוראות מעבר שאפשרו את הכללת רוב העסקאות, שכן הרחיבו מאוד את ציר ההסתכמות, ואפשרו הכללת תוכניות שנעשתה בהן השקעה כספית ניכרת.

בנוסף, החליטה הוועדה להכליל במסגרת ההוראות את כל הקיבוצים שבהסדר הקיבוצים ללא הגבלת זמן, ואת המושבים שניתנו לגביהם פסקי משקם מכוח חוק גל (מחילת חובות). גפן מתח ביקורת גם על סעיפים אלה.

עוד נקבע, שניתן יהיה להביא בידי שופט בדימוס תוכניות שיהיו לגביהן חילוקי דעות עם המינהל.

הפעם היה זה תורם של הארגונים החברתיים, ובראשם הקשת הדמוקרטית המזרחית, לטעון שההוראות נוגדות לחלוטין את רוח בג"ץ. נסים השיב למבקריו שהוראות המעבר מנותקות מכל השקפה אישית, ושהן תואמות בדיוק את הוראות בג"ץ. לדבריו, "אם המלצות זכאי היו זוכות לאישור, אין ספק שהיו מוגשים נגדן 400 בג"צים של אנשים שנפגעו מהן, וגם כאן צפוי בג"ץ של הקשת המזרחית בלבד".

כמה ימים אחר-כך פרסמה גם הוועדה המשותפת למינהל ולאוצר את מסקנותיה לשינוי יעוד קרקע לבנייה רוויה (החלטה 727), לפיה שינוי יעוד קרקע חקלאית יתאפשר רק אם יוזם התוכנית הוא המינהל, גורם ממשלתי או כל גורם אחר, ובתנאי שהתוכנית אושרה על-ידי המינהל לפני שהוגשה למוסדות התכנון.

עוד מוצע, ששיעור הפיצוי ישקף את ההשקעות והתמורות השונות המתקבלות מהמקרקעין. בנוסף לפיצוי הראשוני, המבוסס על סוג הגידול, יקבל החקלאי שורה של תוספות המבוססות על החשת זמינות הקרקע לפיתוח, גורם הביקוש, והזכות ההיסטורית של היישובים החקלאים בשמירת אדמות הארץ וקביעת גבולותיה.

הוועדה המשותפת לנציגי המינהל, יחד עם נציגי ההתיישבות (שר החקלאות לשעבר, שלום שמחון ויו"ר המועצה האזורית עמק חפר, נחום איצקוביץ', יחד עם יו"ר מהדרין, יונתן בשיא, ובארי הולצמן כנציגי הקיבוצים) דנה שבועות רבים בהיוון חלקת המגורים והצליחה לגבש הצעת החלטה, שעברה שינוי של הרגע האחרון.

על-פי ההחלטה ניתן יהיה להוון את חלקת המגורים בשטח 2.5 דונם בקיבוץ ובמושב. במושב ניתן לבנות 375 מ"ר בשלושה בתים, בקיבוץ 160 מ"ר. בנוסף, יוכל כל בעל נחלה להוון 500 מ"ר לצורכי תעסוקה בהיוון של 31%.

מינהל התכנון הודיע שהוא מתנגד לתוכנית, ובמיוחד להיוון של 2.5 דונם בקיבוצים. בפגישה משותפת בין נציגי המינהל לבין עפר גריידינגר ותומר גוטהלף ממינהל התכנון הוחלט לאפשר היוון של 160 מ"ר בלבד בקיבוצים. מינהל התכנון גם התנגד לאישור תעסוקה של 500 מ"ר לכל משפחה בקיבוץ. בסופו של דבר, אימץ המינהל את עמדת מינהל התכנון, לפחות לגבי חלקת המגורים בקיבוץ.

הקיבוצים לא נשארו חייבים. לדברי יו"ר מטה ההתיישבות, גברי ברגיל, מינהל מקרקעי ישראל נסוג מההסכמות שהיו מקובלות על כלל הגורמים באשר לעיגון זכויות החקלאים על חלקת המגורים, ואם עמדה זו לא תשתנה הם יראו עצמם משוחררים מכלל ההסכמות.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בסוגיה ידועה. הוא זה שהודיע לבג"ץ שההחלטות הנוגעות לפיצוי החקלאים אינן סבירות, הוא הקשיח את הוראות המעבר של זכאי. רובינשטיין גם יודע, שהוא יהיה זה שיאלץ להגן על עמדת המדינה בבג"ץ, שיוגש כפי הנראה על-ידי הארגונים החברתיים אם יתקבלו ההצעות.

במכתב לאולמרט, בו ביקש לדחות את הדיון במועצת מקרקעי ישראל, הדגיש רובינשטיין שהצעת ההחלטה בדבר קביעת זכויות מגורים, חורגת מן המתווה של דו"ח ועדת מילגרום, ביחס להיקף השטח לחלקת המגורים והשימושים שיותרו בה.

עוד הודיע רובינשטיין, שקיימים ניירות-עמדה של משרד האוצר ומינהל התכנון במשרד הפנים, שאינם עולים בקנה אחד עם הצעת ההחלטה, והמחייבים התייחסות ובדיקה מעמיקה מצד המועצה, קודם שתדון בה.

גם לגבי הצעת האוצר והמינהל להחלפת החלטה 727, טען רובינשטיין, שהיא טעונה בחינה נוספת למספר היבטים, ויש לשקול יצירת קשר מהותי בינה לבין ההחלטה בדבר חלקת המגורים.

דבר אחד ברור לחברי המועצה: אם יקבלו את ההצעות הם משגרים ישירות לבג"ץ את פורום הקרקעות בו חברים הקשת הדמוקרטית המזרחית, בראשות סנדי קידר ומשה קריף, האגודה לזכויות האזרח, עמותת במקום ואגודת אדם-טבע-ודין. פורום זה מיוצג על-ידי עו"ד סמדר בן-נתן.

הפורום טוען, שההצעות גובשו בלא שהיו בפני הממליצים נתונים אלמנטריים באשר להשלכות התכנוניות והתקציביות שלהן, וכי אופן קבלתן נעדר כל שקיפות.

עוד טוען הפורום, שאם ההחלטות יתקבלו הן יגבירו את כל חולאי החברה, יעמיקו את אי-השוויון החברתי, יפגעו במגמה לפזר את אוכלוסיית המדינה, יגרמו להגברת הפרבור והבנייה צמודת הקרקע, ויגרמו לכיסוי המדינה בבטון ובמלט על חשבון השטחים הפתוחים, בניגוד לתוכניות המיתאר הארציות.

במכתב לשר האוצר, בנימין נתניהו, מדגיש הפורום, שבעוד שהממשלה מקיימת מדיניות של קיצוצים כואבים, היא מחלקת את משאבי המדינה לקבוצות קטנות בלי לבדוק את ההשלכות הכלכליות של המעשה.

הופעה בלתי נשכחת בפני ועדת נסים נתנו שלושה עורכי-דין, מהמובילים בארץ: עו"ד רם כספי, עו"ד שרגא בירן ועו"ד יגאל ארנון, שבאו לזעוק את זעקת היזמים, ביניהם פולאר נדל"ן, אזורים ואחרים, שבג"ץ תקע את תקוותיהם הגדולות.

אלה אומרים כיום, שצדק נסים בכך שנתן משקל כה כבד להסתמכות השלטונית, שהיא מאבני היסוד של המשפט הציבורי. לדעתם, ובניגוד לדעת הקשת, נסים נצמד להוראות הבג"ץ, עד שהפך ממש לקבלן ביצוע שלו. לדעתם, הטענה שההוראות רחבות מדי היא לא יותר מאשר התייפיפות בדיעבד. פרקליטי היזמים מדגישים, שאסור לשכוח, שההנחיות אינן סוף פסוק, ועל המינהל מוטל עתה לבדוק את כל תוכנית בנפרד.

"החקלאים, הקבלנים והיזמים הם הקשת החלוצית", אומרים נציגי היזמים, "יש להם זכויות היסטוריות, שאסור לפגוע בהן בגלל חבורת הצעקנים מהקשת. אם ההחלטות לא יתקבלו תימשך הפגיעה הקשה במשק, תוכניות בנייה לא יתממשו ואלפי זוגות צעירים לא יהיו מסוגלים לרכוש דירה".