הודנה של עסקים

"תנו לעסקים לדבר" - זה צריך להיות המוטו של הפסקת האש עם הפלשתינים. בינתיים, מה שאנחנו שומעים זה קולות של ספקנות ועצבנות. לא שזה אינו מובן, לא קל להאמין לכוונות הפלשתינים אחרי שהתחילו באינתיפאדה על רקע ההצעות הנדיבות מאוד שקיבלו מראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. במקום לבחור בדרך של המשך המו"מ, הם בחרו אז בדרך של טרור, גרמו לנפילתו של ברק ולבחירתו של שרון, אותו הם משמיצים היום. לא קל להאמין לכוונותיהם של אנשים שכך נוהגים.

כדי ליצור סיכוי כלשהו לשינוי, צריך להניח לאנשי העסקים לתפוש בתקופה הזאת את מקומם של המדינאים. בהמשך שנות האינתיפאדה, אנחנו שומעים מכלכלנים שהמפתח לחידוש הצמיחה במשק נמצא בנושא הבטחוני, כלומר בכך שיהיה כאן שקט. במקביל אנחנו יודעים שמה שהביא להפסקת האש, חוץ מארה"ב, זו העייפות של שני הצדדים. הפגיעה בכלכלה הישראלית היא קשה. היא עוד יותר קשה אצל הפלשתינים, שגם לפני כן מצבם לא היה מעורר קנאה.

אם מחברים יחד את הגורמים הללו, מתקבלת משוואה מתבקשת: ככל שיתרבו הסימנים לשיפור המצב הכלכלי בשטחים ואצלנו בחודשים הקרובים, כך יגבר הסיכוי שמה שקרוי "הודנה", לא יהיה אפיזודה חולפת. בדרך כלל, צריך זמן רב יותר כדי לגרום לשינוי כלכלי נראה לעין. אבל המצב הנתון עכשיו הוא שאין יותר זמן, למעשה יש מעט מאוד זמן, ולכן צריך לעשות את הדברים אחרת, כלומר במהירות אפשרית. זה הזמן לראש הממשלה להיוועד פחות עם אנשי ביטחון, ויותר עם אנשי כלכלה ועסקים, שמבחינה מסוימת הביטחון שלנו נתון בידיהם לא פחות, ואולי יותר, מאשר בידי אנשי הביטחון.

הקץ לזבל?

ארה"ב כבר משתחררת מהמטרד. שלשום (ו') נפתחה רשימה של אמריקנים המבקשים לחסום את קווי הטלפון שלהם לאנשי מכירות המבקשים להמליץ על סחורתם. אמנם קיימים עוד מטרדים, כמו למשל הודעות מסחריות בפקס ופרסומות המושלכות בעשרות לתיבות הדואר. אבל הטלפונים הם אולי המטרד המעצבן ביותר, ומכל מקום זה צעד חשוב בדרך לשחרור מלא.

מיד עולה השאלה ומה יהיה אצלנו. לפי שעה, כמובן, שום דבר לא צפוי להשתנות. אבל אין שום סיבה שקבוצה של חברי כנסת, רצוי מכמה מפלגות, יחברו יחד כדי להגיש הצעה חוק שתאפשר גם אצלנו את חסימת הקווים בפני הפולשים המסחריים.

יחד עם זאת, יש לי בקשה אל המוטרדים: על תשיבו למטלפנים בצורה גסה, אל תטרקו בכעס, אל תעליבו אותם. הם בסך הכל אנשים, בדרך כלל צעירים, המבקשים להתפרנס. לא הם אשמים, אלא אלה ששולחים אותם, ולכן הם זכאים שיתייחסו אליהם בנימוס.