סרטים שחוברו לה יחדיו

בפסטיבל הקולנוע ירושלים (10.7-19.7) מציינים עשרים שנה לקיומו. ממש תקופת חיים, שבישראל, ובמיוחד בירושלים, יש לה משמעות מיוחדת. זו ירושלים של שתי אינתיפאדות, של פיגועים, של מתחים בין ערבים ליהודים, בין חילוניים לחרדים, בין עוני משווע לאנשי אקדמיה מגביהי גבה. זו ירושלים שמעולם לא באמת חוברה לה יחדיו, פרט לתחום הקולנוע העולמי. חיבור שנראה כרגע מולחם להפליא.

נכון שהשנה, כמו בשנים האחרונות, פסק זרם הכוכבים והבמאים החשובים, והמקום שוקק רק אנשי קולנוע מקומיים (רובם תל-אביביים), אבל באולמות, והיום יש כבר שמונה הפזורים במתחם הסינמטק וסביבו - אפשר לצפות במאה ושמונים סרטים במהלך עשרת הימים.

מבחר עצום שממש קשה להקיף, וזו אחת מבעיותיו של הפסטיבל, שמשנה לשנה תאבונו רק גדל. מתוך ערימת הצלולואיד בוהקת במיוחד נוכחותו של הסרט הישראלי. השנה כבר בא לידי ביטוי המאמץ ארוך-השנים להגביר את תמיכת המדינה בענף, ואחרי שחוק הקולנוע יצא לדרכו, נראים סוף-סוף כמה מפירותיו הראשונים.

בתחרות הסרט העלילתי נמצא שבעה. מספר מרשים בהחלט, כאשר בחוץ ממתינים לצאת עוד שבעה סרטים לפחות. יבול מכובד ומעורר ציפיות. על פרס וולג'ין מתחרים דובר קוסאשווילי ("חתונה מאוחרת") עם סרטו החדש "מתנה משמים", דן וולמן הוותיק עם "הביוגרפיה של בן", וסרטו השלישי של שבי גביזון ("שורו", "חולה אהבה משיכון ג'"), "האסונות של נינה", שיוצרו מכנה אותו קומדיה עצובה מאוד.

יעוד לבנון, עם כמה סרטים באמתחתו, מגיש את "איים בחוף", על-פי תסריט שלו ושל אביגדור וייל (שגם ערך). מול ארבעת היוצרים המוכרים ישנם שלושה צעירים עם סרט ראשון - עמרי לוי ו"מיס אנטבה" שלו, שכבר זכה בציון–לשבח בפסטיבל ברלין האחרון; סרט של בוגר בית-הספר לקולנוע, סם שפיגל; רונן אלכסנדרוביץ' עם "מסעות ג'יימס בארץ הקודש", שאותו כתב עם סמי דואניאס והוא מדבר לא רק עברית, אלא גם אנגלית ואפילו בשפת הזולו.

האחרון ברשימה הוא קומדיית בורקס פרועה במיוחד של דרור שאול, "סימה וקנין מכשפה". מאחר שאין מיון לסרטים עלילתיים בתחרות, אי-אפשר לבוא בטענות על שרבובו של הסרט הזה למסגרת היוקרתית הזו.

בקטגוריה התיעודית מתחרים אחד-עשר. מכובד למדי. כאן כבר נערך מיון מוקדם, מה שמעיד על פריחה של ממש בשדה הקולנועי הזה. יוצרים ותיקים מגישים כאן, כל אחד וסגנונו המוכר. עמית גורן ו"גולן"; דן סיטון ותור בן-מיור עם "בשם האלוהים" על השהידים; בן-מיור מגיש גם סרט משלו, "כפר קטן על השבר הגדול", על עין-הוד, כפר חיטים וחיפוש אחר שורשים משפחתיים.

גם דוד פרלוב, אשר טללים, סלים דאו ולינה צ'פלין בתחרות הזו, שתהיה קשה לא פחות מאחותה העלילתית. עד כאן באשר לישראל (שיש לה ייצוג במקומות נוספים בפסטיבל).

את תשומת-הלב מושכת האסופה הבינלאומית, שכהרגלה מוגשת כפנורמה רחבה ככל האפשר.

הנה כמה הצעות לסרטים מעוררי עניין (אף שלא ראיתי אף אחד מהם):

"מותו של קלינגהופר" של פני וולקוק הבריטית, על פרשת חטיפת האונייה אקילה לאורו, 1985, והוצאתו להורג של היהודי לאון קלינגהופר, כשהוא כפות בכיסא-גלגלים.

אנדרי קונצ'לובסקי הרוסי שב למולדתו מגלות ארוכת-שנים ומגיש את "בית השוטים", קומדיה שחורה שהרקע שלה הוא מלחמת צ'צ'ניה הבלתי-גמורה, ויש עוד כמה וכמה סרטים רוסיים מעוררי תיאבון.

הונגריה, שסיימה לאחרונה את עונת היובש הארוכה שלה, מאז הפכה דמוקרטיה, משגרת שני סרטים של במאים לא-ידועים. גם לפולין, לצ'כיה, לסלובקיה ולרומניה יש השנה נציגות.

הצרפתים זוכים לפינה מיוחדת, מחווה לז'אק טאטי הגדול. "יום של חג", "חופשתו של מר הולו", "זה הדוד שלי" ו"המכונית שלי" הם כבר קלאסיקות, וטוב שהם מוצגים בפסטיבל שמדגיש באופן טבעי את החדש ואת העתיד.

יפן, סין, טייוואן, הונג-קונג, דרום-קוריאה, תאילנד - כמעט כל המזרח הרחוק נמצא כאן, ולצדו מבחר של סרטים הודיים חדשים, ומי מסוגל לצפות בכל אלה? כל שעליכם לעשות הוא להפיל מטבע ולקוות לטוב.