דלילה: להוציא מיד תקנות לטיפול בבוצה

חברת דלילה, העוסקת בטיפול בבוצה, דורשת ממועצת המים, שתתכנס ב-22 ביולי 2003, להתקין באופן מידי תקנות לטיפול בבוצה ולהתחיל לאכוף אותן בתוך זמן קצר. לטענתה, בשנתיים האחרונות הוקמו בארץ שני מפעלים גדולים לטיפול בבוצה, ולכן אין שום סיבה להשהות את אכיפת התקנות לעוד שלוש שנים, כפי שמתכונן. לטענת דלילה, באם יישום התקנות יעוכב, ייגרם נזק בלתי הפיך למי התהום, בעקבות השלכת בוצה לא מטופלת שעלולה לחלחל לתוכם.

בארץ שני מתקנים להפיכת בוצה לקומפוסט. מפעל הסמוך ליגור בבעלות דנקנר-אלרן, ומפעל דלילה, שנחנך בנובמבר 2002, בסמוך לצומת ראם, בהשקעה של 1.5 מיליון דולר. המפעל מסוגל לטפל ב-100 אלף טון פסולת אורגנית. עם השלמתו, יוכל לטפל בו זמנית בכמיליון טון בוצה בשנה.

כיום מייצרים מכוני הטיהור כ-300 מיליון טון בוצה בשנה (לא כולל השפד"ן המשליך את הבוצה שלו לים). ב-2005 צפויים המכונים לייצר כ-600 אלף טון בוצה בשנה, כולל בוצת השפד"ן. חלק גדול מהבוצה המיוצרת בארץ הופכת לדשן. לטענת דלילה, בעקבות אי תיקון התקנות, רוב הבוצה מגיעה לשדות במצב גולמי, מבלי לעבור תהליך טיוב שהופך אותה לקומפוסט. כתוצאה מכך, קיים חשש אמיתי לאיכות מי התהום בשל חדירת מזהמים. עוד טוענת דלילה, שהבוצה הלא מטופלת גורמת להתפתחות אוכלוסיית זבובים, כפי שאירע לא אחת בעמק בית שאן, ופיזורה הפראי עלול לגרום לפגיעה בגידולים ובבריאות.

יצוין, שאישור התקנות מתעכב במידה רבה בשל ויכוח בין משרד הבריאות לבין המשרד לאיכות הסביבה. משרד הבריאות מאמין, שיש להטמין את הבוצה במטמנות לאחר ייצובה, ולהרחיקה כמה שיותר מהציבור, בטענה שבמדינה צפופה כמו ישראל אי אפשר להסתכן בפיזור מזהמים בשדות המכילים חומרים מסוכנים כחידקים, וירוסים, נבגי פטריות, מתכות כבוד ועוד.

המשרד לאיכות הסביבה, לעומת זאת, מאמין, שהבוצה היא חומר אורגני שראוי למחזרו בדיוק כמו שממחזרים זכוכית, ניר וכל פוסלת אחרת. כהמשך לעמדה זו מתכוון המשרד לאיכות הסביבה להטיל קשיים על הטמנת הבוצה.

במשרד לאיכות הסביבה מדגישים, שהם אינם אוסרים הטמנה, אך דורשים שריכוז החומר היבש יהיה 25%, וזאת כדי למנוע כניסת מים עודפים למטמנות, ולגרום קשיים לתפעולן.