בית המשפט העליון קבע אתמול (ב'), כי החיוב בארנונה על מי שמחזיק בנכס ואינו עושה בו שימוש בפועל - יעשה על פי התעריף המתאים לייעודו התכנוני של הנכס. זאת, גם במידה ובעבר השימוש בנכס נעשה שלא על פי התכנון הייעודי.
פסק הדין ניתן בערעור שהגיש מלק סלומון נגד מנהל הארנונה של עיריית חדרה. לסלומון קרקע בחדרה עליה מצויים שני מבנים. ייעוד הקרקע הוא לחקלאות, ובשנת 1998-1999 לא נעשה בהם כל שימוש.
בשנים שלפני כן, עד 1996, הושכרו המבנים ושימשו למלאכה ותעשייה. באותה עת חייבה העירייה את סלומון בארנונה עבור המבנים על-פי סיווג של השימוש שנעשה בהם - מלאכה ותעשייה, למרות היות הקרקע חקלאית.
לאחר מכן, בתקופה שלא נעשה במבנים שימוש, המשיכה העירייה לגבות מסלומון ארנונה על פי סיווג של מלאכה ותעשייה. על כך הגיש סלומון מספר ערעורים, אשר כולם נדחו.
סולומון פנה לעירייה כדי לברר את האפשרות להשכיר את הנכסים למטרות שאינן חקלאיות, אך נענה כי הדבר אינו אפשרי. עוד התברר, כי סולומון ניסה להמשיך להשכיר את הנכסים לתעשייה, אך לא הצליח בכך.
השופטת אסתר חיות, בהסכמת השופטים תיאודור אור ודורית בייניש, קבעה, כי אין זה צודק שהעירייה תחייב את סולומון בתשלום ארנונה לפי השימוש שנמנע ממנו.
מאחר שסיווגו של נכס לצורכי ארנונה נעשה על-פי קביעת השימוש שנעשה בו, קובעת חיות, הרי שאין להמשיך ולחייב את סולומון בשיעורי ארנונה כאילו הוא עדיין עושה שימוש בקרקע שלא בהתאם לייעודה התכנוני. עם זאת, מציינת השופטת, כי אם בעתיד יתרחש שינוי במצב הנכסים או בשימוש בהם, יכולה העירייה לסווגם מחדש לצורכי ארנונה.
את סולומון ייצג עו"ד אהרון בן-שחר, ואת העירייה עו"ד אליהו מלך. (בר"ם 5045/02).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
