קבלנים: אף אחד לא רוצה לרכוש דירה או אפילו לגור בירושלים

לדברי אולפינר, "יש אנרכיה מוחלטת. הממשלה לא מקיימת חוזים והתחייבויות, ומובילה את הקבלנים לפשיטת רגל. נוצרה נורמה בממשלה הקודמת לעצור את התשלומים כדי לא הגדיל את הגירעון לקראת סוף שנת הכספים. במחלה הרעה נדבקה גם ממשלת שרון. הממשלה חייבת לקבלנים למעלה ממיליארד שקל, והרשויות המקומיות הולכת בדרכה. באוצר יש אדישות מוחלטת לפניות שלנו, והבנקים מובילים אותנו בזה אחר זה לכינוס נכסים".

בכנס זעקו קבלנים לאור מצב המשק בכלל וירושלים בפרט. קריאות הביניים והנאומים הספונטניים החלו מיד עם תום דבריו של לופוליאנסקי.

את הכינוס פתח לופוליאנסקי בנתונים כלכליים על מצב העיר. ירושלים הפסידה 4.5 מיליארד דולר בענף התיירות (900 מיליון דולר אובדן הכנסה של בתי מלון, והיתרה מתעשייה נלווית). שיעור האבטלה בירושלים עומד על 11%, ובמזרח העיר על 16%.

את עונייה של העיר מסביר לופוליאנסקי בריבוי אירועי הטרור בעיר. לדבריו, מאז אוקטובר 2001 ועד למחצית 2003 נהרגו 169 בני אדם ונפצעו 2,008. קהילת העסקים נפגעה באורח קשה מהאירועים הביטחוניים.

יחד עם זאת ציין, כי "יש איזושהי אופטימיות שמתחילה לזחול אל העיר. קיבלנו בתוך שבועיים 80 פניות בבקשה לפתוח עסק בעיר". לופוליאנסקי הבטיח כי העירייה תעשה מאמץ להקל בפרוצדורות ולפשט בירוקרטיות, על מנת ליצור דינמיקה שתגלגל מהלכים עסקיים.

מרדכי אביב, קבלן ירושלמי ותיק, אמר לראש העיר: "אנחנו מאבדים את ירושלים. אין אף אחד שרוצה לגור פה, אף אחד לא עומד בתור לרכוש דירה בעיר. אני תקוע עם 50 אלף מ"ר שטחי מסחר במרכז העיר, שאני לא מצליח להשכיר".