סותמים את החורים ברשת

מלחמתן של חברות המדיה בתופעת שיתוף הקבצים (P2P), התמקדה עד עתה בקרבות משפטיים מול אתרים המפעילים שירותי שיתוף קבצים ללא תשלום, ובהשקעת מיליוני דולרים בהקמת גופים מתחרים, תוך נסיון להוביל את אתרי החינם לפשיטת רגל. במקביל, פעלו החברות בנסיון לחנך את הציבור לשלם עבור קבצי המוזיקה והסרטים שהם מורידים מהרשת והפיצו איומים מרומזים על האפשרות שמורידי קבצים עשויים להוריד איתם גם וירוסים לא רצויים.

עם זאת, עד עתה לא ננקטו צעדים ממשיים כנגד ציבור המשתמשים עצמם. שון פאנינג, מייסד נאפסטר - שהיתה הסמן לפריצת התופעה - מצא את עצמו מבלה יותר בבתי משפט מאשר במשרדי החברה, שאף פורקה בסופו של דבר. אבל אף אחד ממיליוני המשתמשים, אלו שמנדבים ברוחב לב שירים של אחרים לשימוש חופשי של הכלל ומורידים מצד שני שירים נוספים מהרשת למחשביהם הפרטיים, לא מצא את עצמו מצטדק מול שופט.

כל זה עשוי להשתנות, אם תתקבל הצעת החוק של חבר הקונגרס האמריקני ג'ון קוניירס (Conyers) ממישיגן, וחמישה מחבריו לקונגרס: הווארד ברמן ואדם שיף מקליפורניה, אנטוני ויינר מניו יורק, רוברט ווקסלר מפלורידה ומרטי מייהן ממסצ'וסטס. באופן מפתיע, כל החתומים על הצעת החוק הינם דמוקרטיים. החוק המוצע, שהוגש ביום ד' האחרון, זכה לשם הבומבסטי-משהו ACCOPS - Author, Consumer and Computer Owner Protection and Security.

לפי ההצעה, עשוי מי שמעלה לרשת ולו שיר אחד המוגן על ידי זכויות יוצרים, למצוא את עצמו כשהוא נאשם בעבירה חמורה בבית משפט, ועומד בפני עונש של עד חמש שנות מאסר ו/או קנס של עד 250 אלף דולר. לעומת המצב הקיים, בו נדרשת התביעה להוכיח שהחומרים המוגנים בזכויות יוצרים שהועלו לרשת על ידי המשתמש גם הורדו על ידי משתמשים אחרים, החוק החדש רואה באופן אוטומטי כל העלאה של שיר לרשת כאילו הורד על ידי עשרה משתמשים במהלך חצי שנה, בנזק כספי מצטבר של 2,500 דולר. אלא, כמובן, אם הוכח נזק חמור יותר.

השינוי הזה עושה את כל ההבדל, שהרי עד עתה הצורך בהוכחת הורדה ממשית היווה מחסום עיקרי להגשת תביעות כנגד גולשי אינטרנט שמפירים את חוקי זכויות היוצרים. ואם מישהו תהה מאיפה יבואו המשאבים לאיתור, לכידת ומעצר אותם הגולשים, החוק התייחס לכך בסעיף מיוחד, המגדיל את תקציב משרד המשפטים המופנה לחקירת פשעי זכויות יוצרים מ-10 מיליון דולר בשנה ל-15 מיליון דולר בשנה.

ארגון המשתמשים Electronic Fronier Foundation) EFF), אויבן העיקרי של תעשיות המוזיקה והסרטים, מיהר להגיב על הצעת החוק שמעמידה במרכז הכוונת חלק ניכר מהגולשים בארה"ב בפרט ובעולם המערבי בכלל. הארגון הזכיר שוב כי לא פחות מ-60 מיליון אמריקניים חולקים קבצים, ולדברי נציגיו הציבור הרחב הזה אינו מתרגש מההצעה.

ג'ייסון שולץ, פרקליט הארגון, מסר בראיונות שונים כי מדובר ב"תיאטרון פוליטי, אך כליאת 60 מיליון אוהבי מוזיקה לא תועיל לעסקים, מה גם שאפילו פני אחד מהסך שייאסף לא יגיע לכיסיהם של האמנים". כמו כן, כבר נמצא מי שחישב את מכפלת הקנס המקסימלי במספר המשתמשים: 15 טריליון דולר, יותר מסך התמ"ג של ארה"ב ב-2001.

טענה נוספת שמועלת כנגד הצעת החוק, עוסקת בכך שלמעשה משתמשים תמימים רבים עשויים להפוך לעבריינים בלי ידיעתם, כאשר האקרים או משתמשים זדוניים אחרים יחדרו למחשב שלהם בלי רשות, וימשכו ממנו לרשת קבצי מדיה. המשתמש הממוצע כלל לא יידע על חדירה כזו, ובוודאי שיקשה עליו להוכיח זאת בבית משפט, רגע לפני שיישלח למאסר. "אם יש לך קובץ על המחשב שלך, והמחשב מחובר לרשת ציבורית, אתה עשוי שלא לדעת אפילו כשאתה מבצע עבירה חמורה, אבל החוק הזה ישלח אותך לכלא", ציין שולץ.

לא רק חולקי קבצי המדיה צריכים לפחד מעתיד שכולל שהייה מאחורי הסורגים וחשבון בנק מרוקן. החוק החדש כולל סעיפים נוספים שנועדו להרתעת מפירי זכויות יוצרים:

^ מי שמפיץ תוכנת חיפוש המיועדת להתקנה במחשבי משתמשים, יחויב לציין באופן ברור ומפורש כי התקנת התוכנה עלולה ליצור בעיות אבטחה ופגיעה בפרטיות. אי ציון כזה, עשוי לגרור עונש מאסר של עד שישה חודשים.

^ אלו המציינים פרטים בדויים בעת רישום שם דומיין, יכולים למצוא את עצמם מול האשמה בעבירה פדרלית.

^ מי שמצלם סרט המוקרן בקולנוע ללא אישור מבעלי הזכויות, יואשם בעבירה פדרלית.

סעיף אחר בחוק המוצע, עוסק בכך שעל משרד המשפטים האמריקני לחלוק אינפורמציה רבה יותר עם גופים מקבילים בעולם, במטרה להתחקות אחר מפירי זכויות יוצרים. בין השאר, דורש החוק לחלוק מידע על הטכנולוגיה שמשמשת לעבירות השונות, ולזהותו ולמיקומו של המפר זכויות אלו.

מי שמחפש נתונים על תפוצת השימוש בכלים נגדם יוצא החוק, יכול היה למצוא אותם בהודעה שהפיצה בשבוע שעבר חברת AssetMetrix הקנדית, המפתחת תוכנות לניהול משאבים. בין השאר, פיתחה החברה מוצר בשם P2P-Tracker, המיועד לסייע לארגונים להתחקות אחרי תוכונות לשיתוף קבצים שמתקינים העובדים על מחשבי הארגון.

לפי מחקר שערכה החברה בקרב 560 חברות, במהלכו נבדקו כ-175 אלף מחשבים אישיים, נמצאו תוכנות לשיתוף קבצים על מחשבי 77% מהארגונים. מחלק מהארגונים, נצאו תוכנות כאלו על גבי 58% מהמחשבים. אף חברה בה מותקנים מעל 500 מחשבים אישיים, לא נמצאה נקייה מתוכנות P2P.