"יש סיפוק עצום בעסקים, אבל זה לא משתווה לסיפוק שבזכייה ספורטיבית"

ללואיס סילבר יש לא מעט הישגים עסקיים להתגאות בהם, אבל גם הוא מודה ששום הישג עסקי לא משתווה להתרגשות שחווה כספורטאי. לואיס סילבר הוא לא אחר מאשר לו סילבר, מי שהיה שחקן וקפטן מכבי תל-אביב בכדורסל.

סילבר (49) היה שותף לתקופה הטובה ביותר של מכבי תל-אביב. יחד איתה זכה פעמיים בגביע אירופה לאלופות - בשנת 77', אז ניצחה מכבי בגמר את מובילג'ירג'י וארזה בתוצאה 78-77, ובשנת 81', לאחר שמכבי ניצחה בגמר מותח בשטרסבורג את סינודינה בולוניה בתוצאה 80-79. לשני ההישגים הגדולים האלה מצטרף גם הניצחון המרגש על צסק"א מוסקווה בשנת 77', בתוצאה 91-79.

"אין דבר שדומה להרגשה של זכייה בתחרות ספורטיבית. יש סיפוק עצום בעסקים, אבל זה לא משתווה ובכלל לא עומד באותו קנה מידה של סיפוק והתרגשות כמו זכייה בגביע אירופה", מודה סילבר. "אין בעצם ספורטאי שיכול להגיע בתחום כלשהו מחוץ לספורט לסיפוק שקרוב לזה שקיים בספורט. זה גם בגלל העניין הפיזי. יש בהישגים ספורטיביים שילוב של התאמצות פיזית גדולה מאוד, לצד כל העניין האמוציונלי, וזה לא קיים בביזנס".

למרות זאת, סילבר ידע תמיד שהקריירה שלו ככדורסלן לא תימשך לנצח, ולכן כבר בתחילתה הוא דאג להכין לעצמו קריירה שנייה. "מאז ומתמיד שילבתי בין ספורט לבין לימודים ודאגתי לעתידי אחרי שאפרוש מהכדורסל. יותר מ-200 קולג'ים רצו שאבוא לשחק אצלם והציעו לי מלגת לימודים, אבל בחרתי ללמוד באוניברסיטת הארוורד, למרות ששם לא קיבלתי מלגה, כי זה המקום הכי טוב מבחינה אקדמית, ומפני שאפשר היה לשלב את הכדורסל במקביל ללימודים. בהארוורד למדתי לתואר ראשון בביולוגיה, אבל אחר כך, כשהגעתי לארץ, למדתי תחומים אחרים".

למכבי תל-אביב הגיע סילבר ב-1975. "גדלתי בארה"ב ורציתי לשחק בקבוצה אמריקאית אחרי הקולג', אבל לא התקבלתי לקבוצה כזו כי שם זה עניין די פוליטי. כשאנשי מכבי חיפשו שחקנים בארה"ב, הם דיברו עם סוכני שחקנים, שהזכירו אותי, וכך נוצר הקשר. הם פנו אלי וכך הגעתי לשחק במכבי".

תחילה הוא לקח שנת חופש מהלימודים, אבל לאחר מכן חזר לאקדמיה והשלים תואר במשפטים באוניברסיטת תל-אביב. "התחלתי ללמוד ביוכימיה, אבל אחרי סמסטר אחד הבנתי שאני לא רוצה להתעסק בתחום הזה. התחלתי ללמוד לתואר שני במינהל עסקים ומאוד נהניתי מכך. במקביל ניסיתי, והצלחתי, להתקבל גם ללימודי משפטים. ביקשתי ללמוד בשני המסלולים במקביל, אבל באוניברסיטה אמרו לי שאין מסלול כזה. מעבר לכך, הם אמרו שבגלל הנסיעות שלי למשחקים בחו"ל, אני לא אוכל לעשות את זה. הייתי חייב לבחור במסלול אחד ובחרתי במשפטים".

במקביל ללימודים, הפך סילבר לאחד מכוכבי הקבוצה ואף שימש כקפטן הקבוצה במשך מספר שנים. "ההישגים הבולטים שלנו, היו, כמובן, הניצחון על הרוסים וגביע אירופה לאלופות בשנת 77', והזכייה השנייה בגביע האלופות, ב-81'. בכלל, שנת 81' היתה השנה הכי טובה שלנו מבחינת הישגים. זכינו בכל התארים האפשריים. חוץ מגביע אירופה לאלופות, זכינו בגביע הביניבשתי ובכל התארים בארץ.

"זו בעצם השנה הכי טובה שהיתה למכבי עד היום, אבל זה רק מבחינת ההישגים. בכל מה שנוגע להתרגשות ולסיפוק, שנת 77', כמובן, עולה על שנת 81'. ניצחנו את הרוסים וזכינו בפעם הראשונה בגביע, וזו היתה התרגשות חסרת תקדים".

אלא שבקריירה רצופת ההישגים של סילבר ככדורסלן היו גם אכזבות. "השנה הכי טובה שלי היתה שנת 80'. היתה לי עונה מצוינת ברמה האישית, בליגה ובגביע אירופה. הקבוצה הגיעה עד לגמר בברלין, מול ריאל מדריד, ודווקא בגמר לא קלעתי אפילו נקודה אחת. הפסדנו 89-85 וזה היה מאכזב מאוד".

הפיצוי על האכזבה הקשה בגמר הגיע שנה לאחר מכן, כשמכבי זכתה בפעם השנייה בגביע אירופה לאלופות. "אחרי הלימודים עשיתי סטאג' והפכתי לעורך דין מקביל לסיום הקריירה שלי במכבי, בשנת 85'. אז התחלתי להתעסק במיזוגים ורכישות (A&M)".

אחרי עשר שנים במכבי תל-אביב, פרש סילבר מכדורסל מקצועני, ופרק חדש ומרתק בחייו החל. "עברתי לארה"ב והמשכתי ללמוד באוניברסיטת ניויורק. במאי 87', אחרי שסיימתי את הלימודים, חזרתי למשחק הוקרה שערכו לי במכבי תל-אביב.

"בניו-יורק עבדתי כחמש שנים בכל מה שקשור למיזוגים ורכישות. עסקתי הרבה בחברת אלקטרוניקה בשם אמיטק. ייצגנו אותה במספר רב של מהלכים עסקיים, ועזרנו לה ברכישות רבות שביצעה. העבודה היתה מגוונת ומאוד מעניינת.

"אחרי חמש שנים בניו-יורק עברנו לפאריז. משנת 91' הייתי יועץ פיננסי של ספיינס, עזרתי להם בהנפקה ב-92' והייתי סגן נשיא בחברה עד לשנת 95'. באותה שנה, אודי רקנאטי הגיע לפאריז ונוצר בינינו קשר. זאת היתה תקופה של התקדמות בתהליך השלום, ואודי רצה להגדיל את פעילות בית ההשקעות שלו, ילר. אמרתי לו שאנסה לעזור ועזרתי בפגישות עם בנקים וגופים פיננסיים בפאריז. ייצגתי את ילר בפאריז, אבל אחרי כשנה החלטנו שאעבור ללונדון. זה היה ב-96'. אודי חבר לעסקי המשפחה והיה מעורב בניהול הבנק של המשפחה - DBTC) Discount Bank and Trust Company). לבנק, שמרכזו היה בשווייץ, היה סניף גדול בלונדון, שהתמחה בעיקר בבנקאות פרטית, ואני הייתי מספר 2 בסניף הזה. הייתי כפוף ישירות לאודי והייתי קונסיילר שלו".

סילבר שומר על דיסקרטיות ולא מוכן לפרט אם היה מעורב בהחלטה למכור את חבילת המניות באי.די.בי ואת מניות הבנק. כל שהוא מוכן לומר בהקשר זה הוא: "הייתי יד ימינו של אודי, וברקע היו העניינים האלה".

לפני כשנה וחצי מכרו הרקנאטים את הבנק תמורת כ-500 מיליון דולר, לקבוצת UBP האיטלקית, וסילבר פרש מהבנק. "במקביל לעבודה בבנק הצטרפתי ל-DSPG. לא היתה בעיה של ניגודי אינטרסים בין הפעילות הבנקאית אצל אודי לבין DSPG. באפריל אשתקד הצטרפתי לדירקטוריון של סיבה, פעילות הרשיונות של DSPG, שמוזגה לבסוף עם פארתוס, לחברה חדשה בשם פרתוסיבה".

- איך נוצר הקשר עם DSPG?

"דרך צביקה לימון, חבר דיקטוריון ב-DSPG (וממנהלי קרן ההשקעות מגנום המחזיקה, במניות DSPG - א.ע). אלי (אלי איילון, יו"ר ומנכ"ל DSPG - א.ע) מכיר אותו כבר שנים, והוא הציע אותי כחבר דירקטוריון. אלי התרשם ומאז אני בדירקטוריון. בחלק מהתקופה הייתי יועץ לחברה בכל הקשור למיזוגים ורכישות".

סילבר אומר שהחיבור עם DSPG היה טבעי מאוד עבורו. "אני תמיד מחפש את האלמנט הישראלי במה שאני עושה. היכולת שלי נובעת מההיכרות עם התרבות הישראלית והמשק הישראלי, ולצד זה, יש לי היכרות טובה עם התרבות האמריקאית. יותר מעשור התעסקתי במיזוגים ורכישות בוול-סטריט ואני גם מעורה טוב בשווקים הפיננסיים באירופה".

- באיזה אופן אתה תורם ל-DSPG?

"יש לי קשרים עם קרנות הון סיכון, עם בנקים להשקעות ועם לקוחות פוטנציאליים באירופה. אני יכול לסדר פגישות עם גופים רבים, בעיקר באירופה. כמו כן, אני עוזר במיזוגים ורכישות. באחרונה DSPG רכשה את הנכסים של טלמן, ולאחר הרכישה עזרתי בדיונים על קביעת אופן ההשתלבות של טלמן בקבוצה. כל מיזוג הוא בעצם חיבור של שתי תרבויות שונות, והמטרה היתה לעשות את זה כמה שיותר פשוט ולהטמיע במהירות את טלמן בתוך DSPG".

מולטימדיה האמריקנית, שמפתחת שבב לדחיסת ולפריסת וידאו, המאפשר העברת יישומי וידאו במכשירים ניידים, נרכשה על-ידי DSPG לפני כחודשיים, תמורת 5 מיליון דולר. עם הרכישה אמר איילון: "בדקנו בערך 120 חברות גדולות, בינוניות וקטנות בארץ ובחו"ל, ואני חושב שעלינו על הדבר האופטימלי מבחינה טכנולוגית ומבחינת המחיר. רכישת טכנולוגיית הווידאו של טלמן תאפשר לנו להציע שבבים חדשים, שישלבו טכנולוגיות תמונה, קול, נתונים ותקשורת, ותסייע לחזק את מעמדנו כמובילים באספקת שבבי מולטימדיה המיועדים לשוק המשרדי והצרכני".

בתווך, רכשה צורן (ZRAN), המפתחת שבבים ל-DVD, את אואק (OAKT), תמורת 360 מיליון דולר, בעסקת החלפת מניות. "כשהעסקה של צורן התפרסמה", מספר סילבר, "התקשרתי לאלי ואמרתי לו: אנחנו הולכים לקנות את טלמן ב-5 מיליון דולר, וצורן קונה את אואק ב-360 מיליון דולר. מי יסתכל עלינו בכלל? אלי ענה לי: 'אני לא מתכוון להעלות את המחיר'".

ואכן, ב-DSPG סבורים שהם עשו עסקה מצוינת כשרכשו את טלמן, ובמחיר נמוך במיוחד. "הטכנולוגיה של טלמן מצוינת", אומר סילבר. "בעזרתה, נוכל להעביר וידאו למכשירים אלחוטיים. לטכנולוגיה הזו יש גם יישומים נוספים, כמו שילוב שלה ב-DVD ובמצלמות דיגיטליות, ואנחנו בוחנים את זה עכשיו". מעבר לייעוץ בתחום המיזוגים והרכישות, סילבר מעורב גם בניסוח הדו"חות של DSPG ובהצגתם לאנליסטים והמשקיעים. "בכל רבעון, לפני פרסום התוצאות, אנחנו מתדיינים על נוסח הדו"חות ועל תקציר שיחת הוועידה, ואני משתדל לעזור".

סילבר מאמין מאוד ב-DSPG ובהנהלה שלה. "קיבלתי בקשות להיות דירקטור במספר חברות, ואני סלקטיבי. חשוב לדעת לאיזו חברה הולכים. חשוב שתהיה מנהיגות בחברה ושתהיה לה דרך לעתיד והישגים בעבר. ל-DSPG יש את כל זה, והכי חשוב: יש לה הנהלה מצוינת ואמינה, ודירקטוריון שבניגוד להרבה אחרים הוא לא פוליטי. הכל נעשה שם על רקע מקצועי".

- איפה אתה רואה את DSPG בעוד שלוש שנים?

"בהמשך לרכישה האחרונה, אנחנו מסתכלים על רכישות נוספות. קצב ההכנסות שלנו עכשיו הוא קרוב ל-180 מיליון דולר, ואני מעריך שבתוך כמה שנים המכירות יסתכמו ב-500-400 מיליון דולר".

- לסיום, האם יש סיכוי שתחזור לארץ?

"הבת שלי בת 16, ורק אחרי שהיא תסיים את הלימודים נוכל לחשוב על זה. בכל מקרה, לונדון מתאימה למשפחה שלי. אשתי פתחה שם באחרונה עסק עצמאי , וגם לי נוח שם, כי מדובר במקום שהוא מרכז עסקים באירופה ושנמצא בין ישראל לארה"ב. השילוב הזה של קירבה לישראל וקירבה יחסית לארה"ב חשוב לי".