מאחורי הא.מ.ת

בשבוע שעבר הוכרזו שמות הזוכים, כולם ראויים, שיקבלו כ-100 אלף דולר כל אחד. את סך הפרסים - מיליון דולר - תרם מיליונר יהודי ממקסיקו, אלברטו מוסקונה, שהתעקש שמשרד ראש הממשלה יפרוס חסותו על הפרס. ראש ממשלה בישראל לא העניק מעולם חסות לשום פרס פרטי, והנה, אחרי התחבטויות מצד שלושה ראשי ממשלה, נתמלא רצונו של מוסקונה.

בדיקה של רשימת עשרת הזוכים השנה מגלה כי חמישה מהם זכו בעבר בפרסי ישראל. כלומר, המדינה כבר העניקה להם את הכבוד האולטימטיבי, וכעת היא באה כשליחתו של אדם פרטי ומצ'פרת אותם פעם נוספת. אריה דובסון, ידיד משפחה של התורם ומי שמשמש מנכ"ל קרן א.מ.ת, אומר כי ייתכן שיש כאן חפיפה עם פרס ישראל, אבל הכוונה היתה אחרת. לדבריו, "מאז ש"י עגנון, ישראלים לא זכו בפרס נובל, ומחלקי הפרס רצו לתת פרס דומה לישראלים".

אחד הזוכים השנה, למשל, בקטגוריית המדעים המדויקים, הוא פרופ' יובל נאמן בן ה-78. נאמן פרש בשנת 1961 מהצבא כאלוף-משנה, נכנס לקריירה שנייה מפוארת של מדען, ומשם לפוליטיקה, כחבר כנסת ושר המדע והטכנולוגיה. עם שלוש קריירות מאחוריו, הוא בוודאי לא זקוק להשלמת הכנסה בצורת 100 אלף דולר. גם כבוד לא חסר לו - הוא זכה בפרסים יוקרתיים רבים, ביניהם פרס ישראל בשנת 1969, ושנה לאחר מכן, פרס איינשטיין בניו-יורק. שותפו לפרס א.מ.ת, על עבודתו בשטח פיסיקת הגרעין, הוא פרופ' יגאל תלמי, שזכה בפרס ישראל עוד בשנת 1965.

מוסקונה בן ה-87 התעקש ששמו לא יוזכר על-גבי הפרס, כך שבתוך מספר שנים ובוודאי עם פטירתו, יזוהה הפרס סופית עם המעניק, ראש ממשלת ישראל. בתקופה משברית שכזו, חלוקה של מיליון דולר נוספים לאצולת הידע וההישגים הישראלית מריחה רע.

יו"ר ועדת פרס א.מ.ת ושופט בדימוס בבית-המשפט העליון גבריאל בך, אמר בתגובה כי "המדינה אינה נותנת כספי ציבור. מדובר ביהודי עם לב חם, ומה להגיד ליהודי - אל תיתן? טוב היה אם היו עוד יהודים גם בארץ, וגם בחו"ל, שהיו משתתפים במשימה. בארץ מפרסמים רק דברים שליליים, ומעט מאוד יודעים על הישגים של אנשי מדע ותרבות. נדהמתי לראות איזה תגליות יש לנו בפיסיקה, צריך להתגאות בהישגים שיש לישראל.

"פרופ' יובל נאמן? יש לנו אנשים בוועדת השיפוט והם קבעו שהוא האיש הכי ראוי. אתה אומר שהוא קיבל פרסים? אני מקווה שיקבל עוד פרסים. יש לנו רק תנאי אחד: שהזוכה לא יקבל פרס באותה שנה".