אמת או יציב - אמת עדיף

אתר האינטרנט של הרשות השופטת ניתן לקרוא את דבר נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, בו נותן הנשיא ביטוי - בין השאר - לתמצית תפיסת עולמו באשר לתפקידה של הרשות השופטת, ולמשימות שהוטלו על השופטים: ".. כל שופט חייב לפרש את החוק; כל שופט חייב לפתח את ההלכה. הוא עושה כן בסבירות, ברציונליות, בהגינות. מעל לכל הוא עושה כן באובייקטיביות. כל פעילות שיפוטית היא פעילות ערכית..".

בהמשך הדברים מתייחס הנשיא לקשיים האובייקטיביים שעל השופטים להתמודד עימם וכותב את הדברים האלו: ".. אנו עושים הכל כדי ליתן שירות משפטי יעיל. אך מעל לכל, אנו משתדלים ליתן פתרון צודק. אנו מבקשים לעשות צדק בגדרי המשפט. אמת או יציב - אמת עדיף; אמת או אמת - יציב עדיף".

בחרנו להביא את הדברים הללו בפני הקוראים, משום שקיים קשר הדוק בינם לבין מספר פסקי דין עקרוניים, שניתנו בשנים האחרונות בבית המשפט העליון, שיש הרואים בהם החלטות המשנות סדרי עולם בדיני המסים.

אנו מתייחסים לפסקי דין כדוגמת אלו שניתנו בענין "אינטרבילדינג" (ע"א 1527/97), בענין "ורה דבורה שכטר" (ע"א 5359/92), בענין "מ.ל השקעות ופיתוח בע"מ" (ע"א 4271/00) ובענין "רון ואסתר קלס" (ע"א 900/01), אשר שניים מהם מתייחסים ספציפית לתחום מיסוי המקרקעין (ענין דבורה שכטר וענין מ.ל).

תמצית הסוגיה, לעניות דעתנו, הינה בצורך לבצע את האבחנה הנדרשת בין המקרים הנופלים בקטגוריה של "אמת או יציב" - שבהם שיקול האמת הינו הדומיננטי - לבין המקרים שאינם כאלו, שאזי תגבר ידו של היציב.

להמחשת הדילמה נביא להלן שני אירועים היפותטיים מתחום מיסוי המקרקעין, שלמיטב ידיעתנו אין לגביהם פסקי דין מנחים, ואנו מזמינים את הקוראים לנסות ולגבש את תכלית החקיקה בשלהם.

ארוע ראשון:

1. ראובן הינו בעל חברה שצברה הפסדים עסקיים ניכרים (אשר מומנו בהלוואה בנקאית). בנוסף לכך, בבעלותו של ראובן נכס מקרקעין רב ערך, שמימושו עתיר מס.

2. ראובן מעביר את הנכס לחברה בפטור ממס, כנגד מניות בלבד (ראה הוראות סעיף 70 לחוק מיסוי המקרקעין, ו/או הוראות סעיף 104א. לפקודה).

3. לאחר תקופת זמן נוספת (שלא תפחת משנתיים, אם נעשה שימוש בהוראות סעיף 104א. לפקודה) מוכר ראובן את מניותיו לשמעון, בתמורה אפסית המשקפת את שווי הנכס בניכוי ההלוואה.

4. השאלה הנשאלת, במקרה שכזה, הינה כפולה. האם רשאי פקיד השומה - או מנהל מס שבח - להטיל מס על ראובן; ובנוסף לכך - האם רשאי פקיד השומה למנוע משמעון לעשות שימוש (בעקיפין) בהפסדי החברה, שמקורם בתקופה בה הוחזקו המניות בידי ראובן?

ארוע שני:

1. לוי הינו בעל המניות המקורי בחברה, שבעבר ניהלה פעילות עסקית מגוונת. סכום ההשקעה ההיסטורי של לוי, במניות החברה, הינו זניח.

2. במהלך פעילותה, רכשה החברה נכס מקרקעין מניב, בסכום מהותי, כאשר עלות הרכישה מומנה ממקורות עצמיים של החברה.

3. לימים חיסלה החברה את פעילותה העסקית, במהלך מסודר ותקין, ונותרה עם הנכס המניב בלבד.

4. לאחר מכן החליט לוי לפרק את החברה (פירוק מרצון) והבעלות על הנכס המניב הועברה אליו, בפטור ממס, לפי הוראות סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (הדבר אירע לפני 7.11.2001).

5. בימים אלה שוקל לוי לממש את הנכס, ומנסה לברר אם "שווי הרכישה" שלו יקבע לפי עלות המניות בחברה (שפורקה), או שמא לפי שווי הרכישה של הנכס ביום רכישתו על ידי החברה בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק מיסוי המקרקעין.

הדוגמאות שהובאו ברשימה זו אין תכליתן להרבות מבוכה בישראל, אלא להצביע על הקשיים וההתלבטויות, שמומחי המס אמורים להשכיל ולהתמודד עימם - בבואם לגבש את תכלית החקיקה בדיני המסים.