בתחילת חודש יולי הוכרזה תל-אביב כאתר מורשת עולמית ע"י ארגון אונסק"ו. ההכרזה
מצטרפת להכרזתן של עכו העתיקה ומצדה כאתרי מורשת עולמיים בעלי חשיבות היסטורית.
עם ההכרזה הצטרפה תל-אביב לרשימה של 690 אתרים המוכרים כבעלי ערך וחשיבות יוצאי
דופן לתרבות האנושית, כדוגמת הטאג' מאהל והפירמידות. רק שבע ערים נוספות בעולם
שייכות למועדון המכובד: ברזיליה, ברוז', פס, באת', רודוס, פראג ובודפשט.
מועצת אונסק"ו, שהתכנסה בפריז, ציינה את המרקם העירוני ההיסטורי שקיים בחלק
מהעיר שנבנה בסגנון הבאוהאוס. המתחם, שנבנה לפני שבעים שנה, זכה לכינוי "העיר
הלבנה", והוא נמצא בין הרחובות המלך ג'ורג' ושינקין, רוטשילד, דיזינגוף והצפון
הישן. המתחם תוכנן כאיזור מגורים איכותי על-ידי האדריכל הסקוטי פטריק גדס,
והוא בנוי מבתים בודדים בגובה של 3-4 קומות. צביונם הייחודי של הבתים נשמר
לאורך השנים.
אבל מה הוא בעצם באוהאוס, מה זה הסגנון הבינלאומי?
סגנונות בניין אינם נוצרים יש מאין, אלא מהווים ביטוי חזותי לתהליכים תרבותיים,
חברתיים ופוליטיים. הסגנון הבינלאומי הוא תוצר מובהק של העידן המודרני.
עידן זה התאפיין בקצב שינויים מהיר ותמידי של כל תחומי החיים. המהפכות שהתרחשו
בארה"ב, צרפת וברה"מ ביטאו חד-משמעית את השאיפה לשנות את המבנים החברתיים,
המדיניים והכלכליים הקיימים; הן ביטאו את הצורך ליצור שיטות, שיאפשרו את חלוקת
המשאבים והכוח בין יותר בני אדם. המהפכות והשינויים האלה התבססו על אמונה ברעיונות
הקידמה האנושית.
אדריכלי הסגנון הבינלאומי היו בעלי מודעות גבוהה לאותה "סערת שינויים". בבניינים
שתכננו, שאפו לבטא את רוח תקופתם ולשרת את הנסיבות החברתיות שהשתנו. רבים מהם
אף האמינו שבכוחה של האדריכלות לשנות את פני החברה ולהוות את המסד לעולם החדש
והמבטיח ההולך ונבנה.
זו היתה תקופת תחיה של התחזקות האמון באדם, בפוטנציאל שלו ובאצילותו. אדם חדש
זה דרש דרך חיים אחרת, סביבה פיסית חדשה, מבנה עיר חדש, בתים חדשים ומעל הכול
יחסים חדשים בין האדם לטבע. היה זה תור הזהב של המכונה. הדור החדש היה מסוגל
להשתמש במכונה על פי צרכיו ולקחת ממנה על פי רצונותיו. מה שלקחו האדריכלים
מהמכונה היה למעשה מועט, אך המכונה היוותה למעשה קרש קפיצה לביטוי אנושי חדש,
מיתוס וסגנון חדשים.
המכונה שימשה כמקור השראה חשוב ליצירות אמנות ואדריכלות, כי כמו המכונה גם
על הבניין להכיל את המרכיבים הדרושים לפעולתו היעילה. ממכונות הופקו באותן
שנים צורות גיאומטריות ברורות - וכך היה גם על הבניין ומרכיביו להיות: מעבר
לזה, חלקי מוצרים המיוצרים במכונה אחידים בצורה, וכך גם מרכיביו של הסגנון
הבינלאומי.
בית ספר הבאוהאוס
הסגנון הבינלאומי נקרא בפי רבים "סגנון הבאוהאוס", בעקבות
שמו של בית ספר גבוה לעיצוב, שפעל בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. הבאוהאוס
נסגר בעקבות התחזקות המשטר הנאצי. פירושו של השם באוהאוס הוא "בית ובנייה".
לימדו ופעלו בו אדריכלים חשובים, כמו וולטר גרופיוס, מיס ואן דר רווה והאנס
מאייר, שתרמו רבות להתפתחותה של שפת האדריכלות החדשה. מטרתו המוצהרת של הבאוהאוס
היתה שילוב האומנות בחיים. בבאוהאוס למדו, ב-14 שנות קיומו - 1919-1933, רק
כ-700 תלמידים. השפעת הסגנון טמונה גם בהתפזרות המורים והתלמידים ברחבי העולם
בעקבות סגירת המוסד. תשעה עשר מתוכם הגיעו לארץ ישראל.
הסגנון הבינלאומי הובא לארץ בשנות השלושים על-ידי אדריכלים שלמדו בבאוהאוס
או עבדו במשרדיהם של אדריכלים אירופאים, שבנו על פי עקרונות הסגנון. בעוד שאדריכלי
ואמני העשורים הקודמים עסקו, לרוב, בעיבוד מילון צורני ליצירת "סגנון עיברי",
הרי שהאדריכלים נושאי בשורת הסגנון הבינלאומי סיפקו את האמצעים לבנייה המונית,
ששרתה את התחייה הלאומית והפכה אותה מהלכה למעשה, כלומר, לעבודות בשטח.
חוסר מסורת בנייה הקל מאוד את קליטתה של האדריכלות המודרנית בארץ-ישראל, והעדר
סגנון ודפוסים מחייבים מנע במידה רבה את ההתמודדות עם תפיסות אדריכלות מיושנות.
הסגנון הבינלאומי עלה ארצה בתקופה שבה היישוב היהודי הונהג בידי תנועת העבודה
ועוצב על-פי ערכיה. המצע הרעיוני של תנועת העבודה היה מזוהה עם תנועות שמאל
מהפכניות, שפעלו באותן שנים באירופה. הסגנון הבינלאומי תאם ברוחו אותן תנועות,
שדגלו ברעיונות ה"קידמה". הוא זוהה במיוחד כשפת אדריכלות המייצגת את החזון
חובק העולם - "פועלי העולם התאחדו!" - של הסוציאליזם והקומוניזם.
בארה"ב הקפיטליסטית הסגנון נקלט תוך שינויים ללא התנגדות בולטת על רקע זיהויו
עם השמאל. בא"י המצע הרעיוני שייצג הסגנון תאם את ההשקפות המעמדיות שרווחו
אז. ה"פשטות" ו"הצניעות" של אותה תקופה היו כורח המחסור הכלכלי, אך גם ערך
יסוד במצעה הרעיוני של תנועת העבודה. המראה הפשוט, הצנוע ונעדר הקישוטים אומץ
ללא היסוס, כי נמצא יעיל ומתאים.
במקרה של ת"א, היקלטות הסגנון הבינלאומי התרחשה במקביל למתחים הגואים בינה
לבין יפו הערבית, בשנות המאורעות 1936-1939. אופן הבנייה בבטון, ברזל וטיח
לא חייבה מיומנות מקצועית, ובמידה רבה שיחררה את התל-אביבים מהתלות בסתתים
ובבנאי אבן ערביים.
רעיון העבודה העברית תאם את יעילות ופשטות תהליך הבנייה, ואיפשר את העסקתם
של פועלים עבריים. התפשטות הסגנון מחד, ובניית נמל מאידך, ביטאו את עצמאותה
ושונותה של ת"א מיפו. הסגנון הבינלאומי סיפק את הצורך בסגנון אדריכלי ייחודי,
והחיפוש אחר "סגנון עברי" הפך לנחלת העבר.
תל-אביב של שנות השלושים היתה העיר הראשונה בעולם שנבנתה רובה ככולה בסגנון
זה. בתצלומי האוויר של העיר בולטות הקוביות הלבנות המרכיבות את המרקם האופייני
לעיר.
קווים כלליים לזיהוי בית באוהאוס
ה
1.. תפיסת האדריכלות כחלל ולא כמאסה; המרחב
ותנועת האדם בו הם הבסיס לעריכת הקומפוזיציה.
2. רגולריות במקום סימטריה.
3. המנעות מקישוטים לא תפקודיים.
4. בנייה על עמודים - מאפשרת ניצול קומת העמודים לתפקודים שונים: גינה, חניה
וכו'.
5. חלונות פס אופקי - המאירות את החלל באופן שווה.
6. תוכנית חופשית של המבנה הנובעת מכך שהמבנה מורכב מעמודים וקורות, ואינו
מסתמך יותר על קירות הנושאים את עומסי התקרות, וכך מתאפשר ארגון חופשי של המבנה.
7. גינות גג - הודות לטכנולוגיה ופתרונות הניקוז, לא היה צורך יותר בגגות משופעים,
ולכן ניתן היה ליעד את הגגות לגינות.
(קטעים מהמאמר לקוחים מחוברת שהפיקה המועצה לשימור אתרים: "אדריכלות הסגנון
הבינלאומי", שנכתבה ע"י אדר' ברכה קונדה, אדר' ניצה סמוק, מיטל להבי וחומי
נובנשטרן. עריכה: ענת שכטר).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
