הליכי תכנון ובנייה הינם הליכים ממושכים הנמשכים שנים רבות. יש וההליך התכנוני
הינו ביוזמת הרשות המקומית, ויש והיוזמה להליך התכנוני באה מבעלי הזכות במקרקעין,
ולעתים שניהם גם יחד. לעתים הוצאת היתרי בנייה מותנית בהכנת תוכניות סביבה
נוספות, וזאת תוך פרק זמן קצוב, אשר משרתות את הסביבה המיידית של הבניין נשוא
ההיתר.
דא עקא, במציאות לא הכל מתואם ומתקדם לפי לוח הזמנים בהליכי התכנון. יש והיזם
מבקש היתר בנייה לאחר שהתוכנית המפורטת אושרה, אך עדיין חלק מהתנאים להיתר
כמפורט בתוכנית המפורטת, אשר באחריות העירייה, טרם נעשו. במקרה כזה היזם נמצא
במצב שאינו יכול להוציא היתר לא בשל מחדל שלו, אלא כי הרשות המקומית טרם ביצעה
את המוטל עליה לפי תוכנית בניין עיר.
לאחרונה נדרשה ועדת ערר מחוזית לסוגיה דומה בעניין ערר 217/03 דרדשתי נ' הוועדה
המקומית לתכנון ובנייה נתניה, בפני הרכב בראשות עו"ד אייל ד.מאמו המשמש כיו"ר
ועדת ערר.
בעניין דרדשתי, לעורר חלקה סמוכה לכיכר העצמאות בעיר נתניה. העורר, מזה שנים,
מנסה לקדם תוכניות בכדי לקבל היתר לבניית בניין בן 20 קומות. לפני כשנתיים,
לאחר מאמצים רבים, אושרה תוכנית בניין עיר ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה,
שהיתה גם תוכנית מפורטת למתחם, שכלל גם נספח בינוי - ובקיצור, כל מה שדרוש
להוצאת היתר בנייה.
במקרה של דרדשתי, תוכנית בנין עיר כללה הוראה, שלפיה הוועדה המקומית רשאית
לתת היתר בהתקייםשורה של תנאים, וביניהם הכנת נספח פיתוח ע"י עיריית נתניה
לכיכר בשלמותה, שיתייחס לאלמנטים עיצובים אדריכלים תנועת הולכי רגל בשטח הכיכר.
עברו השנתיים ונספח הפיתוח לכיכר לא הושלם, והוועדה המקומית סירבה לתת היתר
בטענה, כי אין להוציא היתר עד שלא יתמלאו כל הדרישות הנ"ל.
ועדת הערר בראשות עו"ד אייל מאמו קיבלה את הערר בסוברה כי אין להתנות דבר בדבר.
וזאת מתוך התחשבות באינטרסים לגיטימיים של היזם, אשר במשך השנים השקיע מאמצים
לקידום תכניות. הועדה קבעה בין היתר: "לטעמה של ועדת ערר, הן מלשון ס' 5.1
והן לפי חוק התו"ב והתקנות לפיו, אין מניעה לקבל בקשת היזם להיתר בנייה ולדון
בה גם טרם אושר נספח הבינוי. נכון הוא כי אין להוציא היתר בנייה ממש כל עוד
לא הוכן נספח פיתוח המתייחס לקשר בין הבניין לכיכר.. הדיון בעניינים אלה יכול
ויעשה חלקית לפחות במקביל ואף חלק מהעובדות כולל הריסת מבנים ישנים חפירה ודיפון
יכול ויתחילו וכל אלה ענין של רצון טוב, עבודה מתואמת ומשותפת בים הצדדים ודיאלוג
רצוף ומקצועי בניהם".
הוועדה סברה, כי אין זה צודק שהיזם לא יוכל לקבל היתר שלא באשמתו. במציאות,
תכנון של כיכר כזו יכול להימשך עוד זמן רב, ואין טעם להעניש את היזם על חוסר
פעולה מצד העירייה. מה גם שהתוכנית כללה לוח זמנים מפורט וקבעה, כי אם התוכנית
לא תושלם תוך פרק זמן מסוים (במקרה זה היה 5 שנים), אזי היא תבוטל. מכאן נלמד,
כי עמידה בלוח הזמנים הינה בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. היזם עמד בלוח הזמנים
והגיש בקשה להיתר בזמן (תוך שנתיים). דא עקא, העירייה לא סיימה את הליך הכנת
תוכנית לכיכר.
הוועדה בהחלטתה קיבלה את הערר וחייבה את העירייה לתת היתר, תוך קביעת לוח זמנים
לקידום הליך של היתר בנייה. החלטת ועדת ערר ממחישה את חובתה של רשות תכנונית
לא להשתהות בהכנת תוכניות, ומה שתוכנן לביצוע תוך פרק זמן קצוב יאבד את האפקטיביות
והכלכליות שלו אם יבוצע כעבור שנים רבות.
הכותב מתמחה בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה וממ"י.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
