ככל תוכניות האוצר בשנים האחרונות, גם תוכנית 2004 רצופה אשליות ושקרים, ואחד
הענפים שייפגע מכך הוא ענף הבנייה. הנה, האוצר מציע להגביר בשנה הבאה את שיווק
הקרקעות; לזרז את אישור התוכניות; לצמצם את סמכויות הוועדה לשמירת קרקע חקלאית;
להעניק קדימות ל-20 תוכניות שכל אחת מהן כוללת לפחות 950 דירות; ולקדם תוכניות
פינוי-בינוי על חשבון שיקום השכונות המסורתי.
אשליה היא לחשוב שזירוז התהליכים הביורוקרטיים יאיץ את הבנייה, אבל מדובר כאן
גם בשקר לא לבן. בנימין נתניהו, כמו אפי איתם, יודעים שהביקוש למבנים יוסיף
לרדת גם ב-2004. יש בארץ עודף מבנים עסקיים למיניהם ואין מחסור בדירות - בעיקר
מבחינת הביקוש, אבל גם מבחינת הצרכים.
בלי קשר לשיווק הקרקעות ולזירוז האישורים, משך זמן הבנייה של בתים שכבר הוחל
לבנות התארך השנה, אחרי שהתמשך גם בשנה שעברה. משך הבנייה ביוזמת משרד השיכון
התארך מ-24.1 חודשים ב-2001 ל-26.7 חודשים ב-2002 ול-27.7 חודשים במחצית הראשונה
של השנה השוטפת. מישהו הפריע לאיתם לזרז את הבנייה שכבר החל בה? כן. הביקוש
היורד הוא שהפריע. כאשר מספר העולים יורד ומספר העניים עולה - פוחת מספר הדירות
המבוקשות. כך יהיה גם בשנה הבאה, והמצב אף יחמיר אחרי שייגמרו הקונים לדירות
המסובסדות לפי התוכנית שהועברה זה לא מכבר.
אשר לבנייה הפרטית, זו התארכה מ-21.9 חודשים ב-2001 ל-22.7 חודשים ב-2002 ול-23.2
חודשים ברבעון הראשון של 2003. למה? כנ"ל! אז אשליה ושקר. נתניהו ואיתם מכירים
את הנתונים היטב, אבל הם מעדיפים לאחז את עיני הציבור.
כך גם בנושא התשתית. באחד הערבים האחרונים שפשפתי את עיניי למקרא הכותרת הבאה
ב"גלובס": "האוצר: קיצוץ בביטחון יאפשר הגדלת תקציב התשתית". באמת? הלא הקיצוץ
בביטחון נועד להביא לצמצום גירעון הממשלה! מאחר שאנחנו עוסקים כאן רק באחיזת
העיניים הנוגעת לענף הבנייה, לא נאריך בנושא השקר הגדול הקרוי "קיצוץ התקציב
ב-10 מיליארד שקל", כאשר למעשה מדובר חצי בקיצוץ וחצי בתוספת הכנסות, כשהתקציב
כולו יהיה זהה לתקציב השנה השוטפת.
אמנם, זה לא מכבר אמר נתניהו בחצי פה: ההשקעה בתשתית תגדל ב-3 מיליארד שקל
בהשתתפות היוזמה הפרטית. אז אמר. איך יגדל תקציב התשתית, כאשר אפילו התקציב
הזעום של אחזקת הכבישים המחוררים שלנו עומד להצטמצם עוד יותר?! וגם קשה להאמין
שהיוזמה הפרטית תצליח להסתבך בחובות יקרים חדשים כדי לסלול כבישים מופרטים
כביכול, במטרה לעזור לממשלה לאחז את עיני הציבור בטענה, שכביש שהממשלה משלמת
בעדו בשיטת PFI איננו גרעוני, בניגוד לכביש שהממשלה בונה על חשבונה באשראי
זול מזה שיכול היזם הפרטי להשיג, אם בכלל.
לפני ימים מספר ציטט "גלובס" את השר המסתובב באוצר, מאיר שטרית, כדלקמן: "הרגולציה
של בנק ישראל (בעסקי BOT ו-PFI) יוצרת קשיים חמורים בקבלת המימון". במלים אחרות,
השר שטרית מעוניין לסבך את עם ישראל ואת הבנקים, השייכים בחלקם לעם ישראל,
בעוד כמה מיליארדים של חובות מסופקים, והכל כדי שהאשראי לסלילת כביש כלשהו
ייקרא אשראי פרטי ולא גירעון תקציבי.
כמו שהובהר כאן בכמה הזדמנויות, הממשלה שונאת השקעות בתשתית לא רק בגלל הגירעון
הנובע מעבודת הבנייה או הסלילה, אלא גם ובעיקר מפני שהרחבת התשתית מחייבת ברוב
המקרים מימון תקציבי שוטף, כי רק בחלק קטן מהמקרים אפשר לגלגל את המימון השוטף
על המשתמש הישיר.
כך, למשל, הממשלה מונעת את הקמתם של בתי חולים חדשים, ואף מאיימת לסגור בתי
חולים קיימים. הדבר נועד למנוע השקעה בתשתית האשפוז, וגם לחסוך בתקציב הבריאות
השוטף. זאת, אחרי שתפוסת המיטות במחלקות הפנימיות, למשל, גדלה מ-89% ב-1990
ל-106% ב-2000, כאשר הממוצע מסתיר את העובדה שהשפעת תוקפת דווקא בחורף, שדווקא
בו זורקים את החולים הביתה לפני שהבריאו.
כך גם בחינוך. למרות שאפשר לטבוע בנהר שעומקו הממוצע 80 סנטימטרים, כמסופר
בבדיחה ישנה של סטטיסטיקנים, עם פתיחת שנת הלימודים שמענו עד זרא, שמספר התלמידים
הממוצע בכיתה הוא 30. למה 30? מפני שיש הרבה זרמים, ויש זרמים עם הפרדה בין
המינים, ויש יישובים קטנים ומרוחקים, וכדי להסתיר את העובדה המכרעת: חלק ניכר
מילדי ישראל מצטופף בכיתות של 40 תלמידים. אז למה לא בונים עוד כיתות? גם מפני
שהשקעה בכיתות עולה כסף, אפילו אם קוראים לה PFI, ובעיקר מפני שתוספת כיתות
מחייבת תוספת מורים, שרתים, רהיטים, חשמל, שיפוצים וכדומה.
דו"ח האגף למידע של משרד הבינוי והשיכון מספר לנו כמה הושקע בענף הבנייה כולו
- מגורים, מבנים אחרים, סלילה, הכשרת קרקע, הנחת צינורות למיניהם. כמה? ברבעון
הראשון של 2003 הגיעה ההשקעה ל-9.7 מיליארד שקלים, שהם 6% פחות מאשר ברבעון
המקביל אשתקד.
מעניין: אף שהתוצר במשק כולו שקע בביצה, משקל הבנייה לסוגיה השונים הולך ויורד.
נניח לשנת השיא, 1996, שבה היה משקל הבנייה בהשקעות המשק 14.1%. אפילו בשנת
1999 היה המשקל 11%, והוא ירד ל-8.8% מכלל ההשקעות ב-2001 ול-8.5% ב-2002,
והמשיך לרדת ל-7.8% השנה.
אחרי שיתפזר הערפל מעל בשורות האשליה והשקר לקראת השנה הבאה, יתברר שהענף ממשיך
להתכווץ. אבל בעצם, יתכן שהתכווצות הבנייה משקפת את עמדת הציבור. בסקר שפרסם
"הארץ" בשבוע שעבר נשאלו הנסקרים היכן לקצץ בתקציב. שיעור המציעים לקצץ בתשתית
היה 26%, בערך כשיעור המציעים לקצץ בביטחון.
כדי להבהיר שאחיזת עיניים היא דבר יעיל נוכל לסכם כך: רק 2% מהנשאלים הציעו
לקצץ בחינוך ובבריאות. אבל הם לא ידעו שקיצוץ בתשתית הוא למעשה קיצוץ גם בחינוך
וגם בבריאות. ואם כך הדבר, נתניהו יודע עם איזה ציבור יש לו עסק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
