מגבלה בתוכנית מקטינה חבות

דרישות מע"ץ ומגבלות איכלוס מקטינות את היטל ההשבחה

אחד נזקק לטיפול בשיניו. התיישב על כס הרופא, תפס את הרופא היכן שתפס ושאל: "דוקטור, האם יכאב לנו הטיפול היום?". ההקשר יתברר בהמשך.

מעשה בתוכנית (ממ / 3096) אשר שינתה שטח בגבעת שמואל מאזור של חניון לאיזור משרדים ותעשיות עתירות ידע, על מנת לאפשר לבנות על הריסות החניון מבנה רב קומות (ל"ג קומות במניין). כדרכו של עולם, חלקו הוועדה המקומית (מרכז) מזה ובעל הזכויות מזה על גובה היטל ההשבחה המגיע, והתמנתה שמאית מכריעה (השמאית דורית פריאל). במסגרת פסיקתה היא קיבלה שתי טענות מהותיות שטען בעל הזכויות, ואשר לקבלתן היתה השפעה משמעותית ביותר על גובה היטל ההשבחה.

טענה ראשונה היתה, כי מכיוון שהתוכנית קובעת שלא יינתן היתר איכלוס (הידוע כטופס 4) כל עוד לא יסתיים ביצוע העבודות לשיפור מחלף גבעת שמואל בצידו המזרחי, הרי שיש בכך משום דחיית מימוש הפוגעת בשווי זכויות לפי התוכנית החדשה.

השמאית פריאל קבעה, כי אכן יש להפחית 27% משווי המקרקעין על פי התוכנית המשביחה בשל דחיית מימוש הזכויות. הפחתה שמשמעותה הקטנת היטל ההשבחה בכ-2.5 מליון דולר!.

טענה נוספת היתה, כי יש להתחשב בכך שמע"ץ דרשה מיזמי התוכנית סך של 6 מליון ש"ח כהשתתפות בעלות עבודות ביצוע הצומת. יש להניח שדרישתה של מע"ץ, שאינה מעוגנת בתוכנית, מתבססת על ה"איום", שבהיעדר השתתפות לא תבוצע הצומת ולא יינתן טופס 4 מעתה ועד עולם (וכאן מתגלה הקשר לסיפור הפציינט ורופא השיניים).

הוועדה המקומית טענה, כי לדרישות מע"ץ אין כל עיגון סטטוטורי בתוכנית המשביחה ותקנונה והיא מחוסרת כל בסיס חוקי שהוא. השמאית המכריעה קבעה, כי לדרישה זו של מע"ץ יש השפעה על שווי המקרקעין ויש להתחשב בה. הוועדה המקומית סירבה להשלים עם קביעותיה אלו של השמאית המכריעה, ופנתה בערעור היטל השבחה לבית המשפט (ה"פ 1032/01 בבית משפט השלום ברמלה בפני כב' השופטת ז' בוסתן, הועדה המקומית לתכנון ובנייה מרכז ע"י ב"כ עו"ד חגי אריה נ' עמיתק ניהול ופיתוח נכסי נדל"ן בע"מ ע"י ב"כ עו"ד דורית וגד ויסקינד).

השופטת בוסתן קבעה, כי אין מקום להתערב בקביעותיה של השמאית פריאל והשאירה את שומתה על כנה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

מזה זמן אנו טוענים, שאין מקום להתנות מתן היתרי איכלוס בביצוע עבודות תשתית, שליזם אין כל שליטה עליהם. מחובתו של הממסד לספק את התשתית לתכניות שאושרו ובגין יישומם משלמים היזמים סכומי עתק עבור אגרות כבישים, מדרכות, תיעול, מים, אגרות בנייה והיטלי השבחה, ואחר כך משלמים המשתמשים ארנונה.

סעיף מסוג זה פוגע ביזם על לא עוול בכפו ואולי עתה, סוף סוף, משהתגלגלה מחצית הפגיעה על הרשות, ילמדו הרשויות את הלקח המתחייב.

יגנס טויסטר ושות' מתמחים בתכנון, בנייה ונדל"ן.