בסמוך לפתיחת כביש 6, כביש האגרה הראשון בישראל, הטילו מספר רשויות מקומיות
שבתחומן הוא עובר, ארנונה כללית על שטחי הכביש. לטענתן, כביש 6 הוא עסק לכל
דבר ועניין, וככזה ניתן לחייבו בארנונה כללית.
הארנונה היא מס המוטל על בעלים או מחזיקים בנכסים, ובהם בניינים וקרקעות, בתחום
הרשות המקומית. בין סוגי הנכסים שעליהם מוטלת ארנונה כללית, מצוי נכס מסוג
"קרקע תפוסה". נישום יחויב בארנונה כללית בגין שטח "קרקע תפוסה" אם הוא ממלא
אחר שני תנאים: החזקה בקרקע ושימוש בה.
אין ספק, כי דרך ארץ מחזיקה בשטחי כביש האגרה. החברה זכתה במכרז להקמתו של
כביש האגרה ולהפעלתו, היא מנהלת את פעילות הכביש, וברור כי היא מחזיקה בו.
די בעובדה כי בסמכותה למנוע מרכבים שלא שילמו בעבר את אגרת הנסיעה, מלהיכנס
לכביש 6 (בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק), כדי לקבוע כי החברה אכן מחזיקה בשטחיו.
אשר לשאלת השימוש - דרך ארץ מנהלת את כביש 6 כעסק מסחרי לכל דבר. היא גובה
אגרת נסיעה מבאי הכביש ומפיקה הנאה כלכלית, ובהסכם הזיכיון אף ניתנה לה הזכות
לסלק פולשים. אחת הטענות שדרך ארץ מעלה נגד הטלת הארנונה, נסמכת על פטור גורף
מארנונה. לטענתה, כביש 6 הוא רחוב, הפטור על-פי דין מארנונה כללית.
חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992,
קובע את סמכות הרשויות המקומיות להטיל ארנונה כללית על "נכסים" שבשטחן. המונח
"נכס" מוגדר בפקודת העיריות כך: "בניינים וקרקעות... תפוסים או פנויים, ציבוריים
או פרטיים למעט רחוב. פקודת העיריות אינה קובעת (להוציא מסילת ברזל שהופטרה
במפורש מארנונה), רחוב מהו.
הפטור ההיסטורי ניתן ל"רחוב", וכוון לדרך ציבורית המשמשת את הציבור הרחב ללא
הגבלה, שאין מפיקים מן השימוש בה הנאה כלכלית. על פניו נראה, כי כביש 6 אינו
זכאי להנות מן הפטור שניתן לכבישים הציבוריים שהנסיעה בהם היא חינם אין כסף.
הזכיין לא היה מתמודד על קבלת הזכיון אלמלא צפה רווח כלכלי.
זאת ועוד: כביש 6 אינו עומד באמות המידה שנקבעו בפסיקת בתי המשפט לצורך הגדרת
"רחוב", עפ"י כלל היסוד השולט בפסיקה, לפיו הוראות פטור ראוי לפרש בצמצום,
לנוכח השאיפה לחלוקה שוויונית של נטל המסים.
בע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עירית קרית אתא, נדונה שאלת חיובם בארנונה של
אזורי חנייה פתוחים הצמודים לקניון. בית המשפט העליון דחה את הטענה, כי השטח
הציבורי שבקניון הוא "רחוב" פטור מארנונה. השופטים קבעו, כי משיקולים של יעילות
הגבייה, יש לבסס את החבות לתשלום הארנונה בקשר לנכס שהוא "רחוב", על יסוד חיובו
של נישום יחיד שהוא הנהנה העיקרי מהנכס.
גם בע"ש 5298/99 ד.ג.ש חניונים נ' מנהל הארנונה בעיריית חיפה, פסק בית המשפט,
כי על חברה המפעילה חניון לשאת בתשלום בגין שטחי המעברים בחניון, בהיותה בעלת
הזיקה הקרובה ביותר לשטחים אלה.
מכל אלה ניתן להסיק, כי כביש 6 הוא עסק מסחרי, ובנסיבות אלו ספק אם ראוי להידרש
למבחנים שנקבעו בפסיקה, לצורך בחינת השאלה האם "רחוב" הוא אם לאו. סיכומו של
דבר, דרך ארץ הקימה את כביש 6 והיא מפעילה אותו כעסק לכל דבר ועניין. החברה
מפיקה מן הכביש - וכך ראוי - הנאה כלכלית, ואף נוהגת בו מנהג בעלים. אין לכאורה
סיבה של ממש לפטור גוף הנהנה כלכלית מנכס המצוי בתחום שיפוטן של רשויות מקומיות,
רק בשל אופיו המיוחד של העסק המנוהל על-ידו.
הכותב הוא שותף במשרד גלעד שר ושות', ומייצג רשויות מקומיות בתיקי ארנונה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
