"אמרתי למימן: אתה תשלם עד אחרון השקלים לכל מי שאתה חייב, ועכשיו"

לכאורה השאלה המתבקשת היא למה לדן שילון - שהיה בכל תפקידי-המפתח בטלוויזיה בארץ, בשידור הממלכתי ובטלוויזיה המסחרית, היה שכיר, היה מנהל בכיר, הכי בכיר, היה עצמאי, היה כוכב - למה לו בגילו ובמעמדו לשבת כתף-אל-כתף עם גאולה אבן, יותר מדור אחריו, לחלק איתה את משפטי הפתיח ב"יומן" של ערוץ 1, למה לו להיכנס למאורת הלחצים הפוליטיים וההנחתות המפלגתיות?

בענף, אגב, דווקא מבינים. שילון הוא איש טלוויזיה בנשמתו. לא יכול בלי זה. המסך הולך ומצעיר, והוא כבר באמצע שנות ה-60 שלו. אבל אם חיים יבין, המבוגר ממנו, מביא לערוץ 1 נתוני צפייה יציבים ונאים, בעבור קהל הצופים של ערוץ 1, שילון יכול להיות דווקא הברקה.

וכשפוגשים את שילון ביום שמש נעים, צח מענן, בבית-קפה הממוקם באחד החופים היפים שבקיסריה העתיקה, השאלה רק מתחדדת. למה לך רוממה?

שילון: "רוממה או תל-אביב, אין הבדל גדול במרחק מאיפה שאני גר. אני מוכרח להודות, שכשפרשתי מהערוץ הראשון והלכתי להקים את הערוץ השני לפני עשר שנים, והייתי תקופה לא מבוטלת במדבר המקצועי, בגלל כל מיני כוחות שניסו לבלום ולמנוע את הקמתו של הערוץ - נשאלתי, אם יום אחד ארצה לחזור לערוץ הראשון, והיתה לי תשובה חד-משמעית - כן. לא בשום תפקיד ניהולי, ולא בשום תפקיד ארגוני, אבל בהחלט בתפקיד מקצועי, נקודתי, שבו אוכל להביא לידי ביטוי את הדברים שאני מייצג מקצועית, ואולי גם לעזור לערוץ הראשון לבסס את מעמדו במגרש הציבורי".

את זה אמרת אז? בתוך ההתלהבות של הקמת ערוץ מתחרה?

"לבן-אדם יש כל מיני חלומות ומאוויים. כשהקמנו את ערוץ 2 הנחתנו מכה קשה לערוץ הראשון, במידה לא מבוטלת זה קרה בגלל כל מיני תחלואים שהיו אז בערוץ הראשון, שאולי הקשה שבהם היה תכונת ההתנשאות על-פני כל השאר: מי יכה אותנו, מי ינצח אותנו. כך הם הרגישו באותה תקופה. וכשנכנסנו, זכייני ערוץ 2, וחדרנו כפי שחדרנו לתודעת הקהל וללוח התוכניות, ולרייטינג, הרגשתי צביטה בלב. אני נורא מאמין בצורך בשידור ציבורי, ואני עושה הבחנה בין ציבורי לבין ממלכתי-ממשלתי. אפילו ארצות-הברית, שמקדשת את ערך הצריכה, מקפידה לשמר את שירות השידור הציבורי שלה, שמגיע להישגים. ולכן השתעשעתי בזה שיום אחד, כשאעשה את כל מה שאני רוצה לעשות בערוץ 2 - אשוב לערוץ 1 לעשות את הדבר הזה, והנה זה קרה".

כמי שמאמין בשידור הציבורי, למה לא לחזור לשם לעמדת ניהול והשפעה?

"די לי בזה. ניהלתי בפרקים רבים של חיי. גם בערוץ הראשון וגם בערוץ השני. אולי יש לי תכונות של מוביל ושל מנהל, אבל יש עליי גם עול אדיר כשאני מנהל, שמדיר שינה מעיניי. ובאיזושהי נקודה אמרתי, למה לי את זה? די עשיתי, אין לי למה לשאוף בתחום הניהולי, והיום אני יכול ליהנות מעשייה פרופר, לא משום דבר אחר".

זו לא התפנקות? השידור הציבורי נמצא במצב הכי גרוע שלו.

"אני לא חושב שהוא במצב הכי גרוע שלו, אבל אין ספק שהוא נמצא במצב רע. קודם-כול מהסיבה הכלכלית, במעט שאני נפגשתי איתם בשבועיים האחרונים, אני שומע קולות קשים של מצוקה כלכלית, של ניסיון לקבל מה שמגיע להם מהאוצר, ואפילו את זה לא מקבלים. אבל מצד שני, בתוך המצוקה הזו, בלי שידעתי שאגיע לשם, ראיתי בשנתיים האחרונות לא-מעט דברים, שבהחלט אמרתי לעצמי, 'וואלה, הם הרימו ראש'. מכמה כיוונים. קודם-כול בתחום האקטואליה. אני חושב שמי שצופה ב'מבט' ובתוכניות האקטואליה האחרות שלהם, 'רואים עולם' ו'שבע וחצי', נמצא בקו הראשון, כמו ערוץ 2, כמו ערוץ 10, שיש לו מערכת חדשות מצוינת. אני לא מרגיש שהערוץ הציבורי מונע ממני אינפורמציה. מול שתי מערכות חדשות, מקצועיות, לערוץ 1 אין סיבה להרכין ראש בבושה, להפך, הוא יכול להיות גאה. יש להם צוות כתבים יוצא מהכלל. וזו בפירוש לא התקופה הרעה של רשות השידור".

דווקא ל"יומן" יש היסטוריה של לחצים מצד מנהלי רשות השידור, מצד לשכת ראש הממשלה, עכשיו יש שר תקשורת חדש, שגם לו בוודאי יהיה מה לומר.

"לא נתקלתי בזה. לא הייתי שם. לא ראיתי דבר כזה. אני יודע שבמנדט שנתנו לי מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל ומנהל הטלוויזיה יוסי משולם, לא היה שמץ של מעורבות שלטונית בשיקולי עריכה. הוצג לי קונספט התוכנית, שעוצב על-ידי מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה, שהתאים להשקפת עולמי. וכשמצאנו הבנה והסכמה, לא ראיתי מניעה ללכת על זה".

אתה בוודאי מכיר את מידת הקרבה של מנכ"ל רשות השידור לפוליטיקאים, אתה הרי כתבת על זה בספרך, ולא דברים טובים: "יוסף בראל, מנהל החדשות בערבית, וסלים פתאל, מנהל התוכניות, האמינו בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית... רמת השידורים בערבית היתה ירודה אף מהשידורים בעברית, אבל המערכת הפוליטית אהבה אותם... ("בשידור חי", עמ' 76)", וגם חזרת על הביקורת כשראיינת לפני כמה חודשים את שר התקשורת לשעבר רובי ריבלין.

"תראי, השאלה היא מבחן התוצאה. לחצים ופניות טלפוניות יש מלשכות השרים וראש הממשלה אל כל כלי השידור והעיתונות המודפסת מדי יום ביומו. אל העורכים, הכתבים, וניסיונות להטות ידיעה, לשנות ידיעה, לגנוז ידיעה. זה נמצא בכל כלי-התקשורת. השאלה באיזו מידה נענים לזה ובאיזו מידה עוצרים את זה.

"נכון גם, שהמהירות שבה מופעל לחץ, או שיש פנייה ברשות השידור וההד שאותה פנייה מקבלת בתקשורת, אין לה אח ורע בשום כלי-תקשורת אחר. כי הכתבים ממהרים לקבל את תמיכת התקשורת כדי לעמוד מול לחץ כזה או אחר. אני נורא מבין מצוקות כאלה, התמודדתי איתן ברשות השידור, ועמדנו בהן בהצלחה במשך תקופה ארוכה. אני חוזר ואומר, המבחן יהיה מבחן התוצאה. גם בערוץ 2 קיבלתי אין-ספור פניות, אני יודע שגם בחברת החדשות מקבלים פניות. השאלה איך עומדים מול זה. אם אני מסתכל על התוצאה של מחלקת החדשות של הערוץ הראשון על המסך, עד עכשיו לא ראיתי שם שום דבר שנראה לי כמו ריח שלטוני, אבל נחכה, אני אעבוד שם ונראה".

לא צריך לעבוד שם כדי לראות. הסיפור על לחצים של לשכת נתניהו מי יראיין אותו, הכיסוי של הנושא הביטחוני, הפוליטי, הנושאים הכלכליים.

"עודד שחר, הכתב הכלכלי של ערוץ 1 עושה עבודה נשכנית, יומיומית, ומגיע לו כל יישר הכוח שבעולם. אם לקבל את הנחת-העבודה, שכביכול הם מחוברים בטבורם ללשכת ראש הממשלה או לשכת שר האוצר, הרי שעודד שחר הוא הדוגמה ההפוכה לזה. אני מסתכל על הסיקור שלהם על חקירת שרון ופרשת סיריל קרן. לא ראיתי שם חיסרון אחד, לעומת מה שאני רואה בערוצי שידור אחרים. עד עכשיו לא נתקלתי בזה.

"היכרויות אישיות של מנהל כזה או אחר, והתיידדויות של מנהל כזה או אחר? כל אחד מציע לעצמו את המיטה שבה הוא ישן. בסופו של דבר, מה שקובע זה המסך. אני מניח ומקווה שלא אעמוד בפני מצבים שבהם אדרש לעשות דבר שהוא בניגוד להבנתי ומצפוני העיתונאי. אין לי סיבה כרגע לחשוש מזה. כרגע. נראה מה יהיה".

למה לשון העתיד? את דעתך על מנכ"ל הרשות כבר הבעת בצורה מפורשת.

"אני מדבר על מבחן התוצאה של יוסף בראל ויוסי משולם - בשנתיים האחרונות, שבהן אני עוקב אחרי התוצאה לא אחרי מה שראיתי בעבר היותר רחוק - והתוצאה בהחלט מקצועית, ולא מצאתי שם שום טביעות אצבעות של בחישה שלטונית. אם אראה את זה כשאהיה שם - אדע איך להתמודד עם זה".

טוב שערוץ 1 יתחיל להתחשב ברייטינג

חזרתו של שילון לערוץ 1 לא היתה מיועדת ללבה של האקטואליה. שילון דווקא רצה לשחזר את הצלחת "המעגל" המיתי שלו מימי ערוץ 2, ואמור היה להגיש בערוץ 1 תוכנית פריים שמערבת אקטואליה רכה, עם בידור ומוסיקה, בשם "המעגל החדש". פורמט משוכלל של המעגל ההוא. תוכנית שאמורה היתה להיות מופקת על-ידי חברת צנה-מימד, תמורת 34 אלף דולר לתוכנית, כולל שילון.

התוכנית, שאושרה על-ידי מנכ"ל הרשות בראל, נתקלה בהתנגדות בוועדת התוכניות של הוועד המנהל, ואצל חשב הרשות מטעם האוצר, שהתקשה לעכל הוצאה כל-כך גדולה ללא גיבוי תקציבי מוקדם. התוכנית הוקפאה, ובראל מיהר להציע לשילון את הגשת "יומן", פצצה מתקתקת בעבור מגישים ועורכים, רק לאחרונה פוטר שם אלישע שפיגלמן, העורך.

אז במקום "המעגל החדש" קיבלת פיצוי?

"בעבורי, רשות השידור בפירוש איננה ברירת מחדל ובטח לא ה'יומן'. כשהתחילו הדיבורים עם רשות השידור, הייתי בדיבור על העונה הבאה בערוץ 2. יש לי חוזה חתום עם טלעד על עונה נוספת של 'המטבחון'. והתחילו שם דיבורים גם על התוכנית האחרת שהצעתי. היו לי דיבורים עם יוסי מימן על דבר משותף, ואז באה ההצעה של רשות השידור, והתחילו הדיבורים עם יוסי משולם, והרגשתי שזה יותר נכון".

בטלעד היו נותנים לך מקום בפריים? יש להם רק יומיים בשבוע.

"לא יודע, העובדה היא שהצגתי את זה לטלעד והתגובה שקיבלתי מעוזי פלד ומחיימון גולדברג, מנהל התוכניות, שזה מעניין אותם, והם רוצים לדון בזה, זה רק נמשך המון זמן, ותוך כדי כך רשות השידור רצתה לסגור, ולכן העדפתי את רשות השידור. לא רק בגלל המהירות, אלא גם משום שהרגשתי, שהתוכנית במתכונת שעיצבתי, ובעובדה שהיא לא נקטעת בפרסומות, מתאימה יותר לרשות השידור".

ומה קרה?

"על-פי ההבנה שלי זה הלך לקרות, אבל בגלל מצוקה תקציבית הדיון על ביצוע התוכנית הוקפא. לא נגנז. התוכנית, אגב, מאוד זולה. חברת הפקה, שאין לי יד ורגל בה, הגישה תקציב של 34 אלף דולר, כולל הכול - המנחה, תזמורת ואמנים. זה תקציב אפילו מגוחך בהשוואה לתקציבים אחרים, כולל בתוך רשות השידור".

ואז כפיצוי נתנו לך את "יומן"?

"תוך כדי ההקפאה פנה בראל והציע לי את ה'יומן'. מתברר שהם חשבו על זה עוד לפני כן. אני לא, אבל הם אמרו לי שהתחיל הדיבור על 'המעגל החדש'. משולם אמר לי שהוא רוצה שאעשה עוד תוכנית. הוא לא אמר לי איזו. שאלתי את עצמי, איזו תוכניות הוא כבר יוכל להציע לי? ואז בראל הציע. מבחינתי, בסך-הכול זה די טבעי, כי אני מחובר בטבורי המקצועי לענייני אקטואליה וחדשות, ואני אוהב את זה. וכיוון שהקונספט שבראל שרטט הוא הקונספט שאני חושב עליו, עוד מהתקופה שהייתי מנהל החדשות בערוץ 1, לקחתי את זה".

מה הקונספט?

"כתבים, פרשנים ובעלי דעה וטורים שיהיו באולפן, בנוסף לכתבות שמביאות את הפרשנות או ניתוח האירועים שקשורים בחדשות השבוע".

זה לא הקונספט של "אולפן שישי" בערוץ 2?

"עם כל הצניעות, הקונספט של ערוץ 2 נולד עם זה שהצגתי אותו לשלום קיטל (מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2) כשבאתי לחברת החדשות, וזה קרה אחרי שעזבתי שם, והגיע רם לנדס (אז עורך, כיום מנכ"ל חדשות 10), ועשה את זה בהצלחה גדולה. יש דמיון. אנחנו כאן מוסיפים עוד ממד, שבערוץ 1 הוא חידוש, לטעמי, מרענן - שיהיו באולפן שלושה אנשים שיקבעו עמדות, לא יפרשנו, אם ביקורת על ראש הממשלה, או מחמאות, או כל תופעה חדשותית אחרת. זה אחד הדברים המעניינים, לדעתי, במהדורה".

ההגשה הזוגית נראית לך?

"אני מסתכל על זה בעניין רב. גאולה אבן היא מדור שידור אחר, ואני עוקב אחריה. היא בחורה מוכשרת. יש לקוות שתיווצר כימיה נכונה בינינו, ואת זה הזמן יוכיח. להגשה בצמד יש יתרונות ויש קשיים. הקושי הוא שמירה על רצף, כשעושים ראיון משותף. אם נוצרת כימיה נכונה, אין בעיה. אני מקווה שכך יהיה".

היית מחזיר את אמנון אברמוביץ' ל"יומן"?

"אני בפירוש משתדל לא לנשוף בעורפו של אף אחד. אם אני נשאל, אני מביע את דעתי. יש אנשים שנהגו לעשות כתבות דוקומנטריות של 10-12 דקות ל'יומן', ועכשיו יצטרכו לתעל את הכתבות ל'מבט שני', כמו מוקי הדר, גיל סדן. אני מבין שהם היו רוצים להמשיך לעשות אותן ב'יומן', ואני מבין את האכזבה שלהם, אבל ב'יומן' - כפי שעוצב, ולא על-פי מידותיי או מידותיו של בראל, אלא על-פי מה שבראל חשב שהן מידותיו של הצופה בליל שישי - אין לזה מקום. לי זה התאים, ואני מאמין שאני מביא תכונות טלוויזיוניות מסוימות שמתאימות לתפיסה, ולכן כל זה מתחבר".

המאבק הגדול יהיה מול ערוץ 2. לערוץ 10 אין תשובה בימי ו'.

"באופן בסיסי, החדשות של שישי בערב, גם בערוץ 2, פונות לקהל יותר מבוגר מהקהל הרגיל של ערוץ 2. חדשות תמיד מדברות יותר לקהל המבוגר, כך שלא תהיה פנייה לקהל מבוגר חדש, אבל יש עניין לנסות לעשות את זה כך, שאותם קהלים שפנו מערוץ 1 לערוץ 2, יחזרו. זה לא יקרה ביום אחד. זה תהליך ארוך שיימשך, ואני מקווה שנגיע למצב שבו נהיה המהדורה היותר רלבנטית".

במונחי רייטינג, מה הציפיות?

"עד היום לא שמעתי את המילה רייטינג, לא מבראל ולא מיוסי משולם. וגם לא ממנהלי החדשות. לי הוא לא אמר את זה. אני חושב שטוב שערוץ 1 יתחיל להתחשב גם בנתוני הרייטינג ולא יתעלם מהם, כי ערוץ שלא מתחשב בצופים שלו, בקהל-המטרה שלו, הוא ערוץ שהופך להיות בלתי רלבנטי, וזה קרה לערוץ 1 בתקופות מסוימות. אבל אסור ששני הערוצים (1 ו-2) יהיו שבויים בידי הרייטינג, או שבויים בידי מנהלי שיווק".

וזה קורה היום?

"כן, בערוץ 2 אני רואה סימנים, לא פעם, שתוכנית כזו או אחרת עולה מתוך מחלקת השיווק של הזכיין ולא מתוך ההנהלה. כמובן שהלוק של חדשות ערוץ 2, הסגנון והאריזה, הם דבר שאמור להיות אטרקטיבי לקהל, ויש כאן ניסיון ללכוד את הקהל גם באמצעים חיצוניים, אבל מנהל תוכניות בכל תחנת טלוויזיה, בערוץ מסחרי, ובטח בציבורי, צריך לבוא עם מסר מקצועי מעבר לרייטינג. אתה צריך להתחשב ברייטינג, להשתמש בו כמכשיר, אבל לבוא עם אמירה מקצועית, של מה אני רוצה לשדר, בתקווה שגם מה שעל-פניו לא נראה עתיר רייטינג, יביא בסופו של דבר את הקהל אליו, ולא שהוא ילך לקהל. אפשר להחליט מראש, שתפיסת השידור היא ללכת את כל הדרך אל הקהל, ולהיות רק איפה שהוא נמצא, ואפשר ללכת לדרך אחרת, שאני מאמין בה יותר: ללכת אל הקהל בנקודות-מפגש רבות, אבל לנסות לייצר נקודות-מפגש שהוא לא בהכרח נמצא בהן, בניסיון להביא אותו אל נקודות-המפגש. עשינו את זה ברשת בזמנו בהצלחה לא מבוטלת".

במה?

"עשינו בשבת בבוקר את 'אין עם מי לדבר', שנמשכה שנתיים. חבורה של סאטיריקנים שישבו, אגב, במעגל, והצליפו על חדשות השבוע. תוכנית מדהימה, שעל-פניו לא נראתה רייטינגאית ועשתה רייטינג יפה לשבת בבוקר. והיתה תוכנית בתחום התרבות, 'מה קורה בתיאטרון', לא עתירת רייטינג, אבל הבאנו את הקהל, או 'מוסיכיף' לילדים. הן לא באו במקום תוכניות הבידור בפריים, שעשינו, ושני הזכיינים האחרים עשו דברים כאלה. ברוב שנותיו של ערוץ 2 נעשה שילוב בין פופולרי רחב לבין המסרים התוכניתיים".

היום זה לא קורה?

"לא אמרתי שלא קורה, אבל אני רואה יותר ויותר סימנים שמחלקות שיווק מצמיחות תוכניות ולא מנהלי תוכניות".

אתה מתכוון לליין-אפ הצעיר של יום שישי ברשת, או לתוכניות של קשת?

"קשת הביאה את אמנות תוכניות הבידור לדרגה של גאונות. הם עושים דברים מדהימים בתחום, וצריך רק להסיר את הכובע בפניהם. אחת הבעיות של התוכניות האופנתיות היא, שבאותה מהירות שהן רווחות, כך הן נעלמות. לכן לוח תוכניות חייב להיות מצויד גם בכמה עוגנים שאינם אופנתיים, והם הולכים למיין-סטרים, נשארים כחומה בצורה, ולא חשוב כרגע מה קורה באופנה. קשת היא הדוגמה החיובית, שהצליחה לגרום לאופנות להיות חזקות לאורך זמן. רשת בהחלט הצליחה גם היא, לא בכל הדברים, אבל בחלק לא מבוטל, לעשות דברים דומים. אין זכיין שמתחרה בהצלחה של קשת. בחלוקה הזו, ללא ספק, קשת ורשת מובילות את התעשייה. אולי לרשת היתה תקופה פחות טובה, אבל אלה שתי החברות שמובילות את התעשייה".

רייטינג או לא, לפי הנתונים, דן שילון לא הצליח בערב הבכורה שלו לעצור את מגמת הירידה שנרשמה בצפייה ב"יומן". בפועל, הפער בינו לבין אולפן שישי של ערוץ 2 רק גדל. ביום ו' האחרון, ערבו הראשון של שילון, רשם ה"יומן" %7.7 (משקי-בית יהודיים) לעומת %16.4 שרשם "אולפן שישי". שבוע לפני כן עמד ה"יומן" על %8.4 לעומת %13.7 ל"אולפן שישי", ואילו בסוף אוגוסט (29.8.03) רשם "אולפן שישי" %15 לעומת %8.9 ל"יומן".

בסוף יהיו שני ערוצים מסחריים מתחרים

ברזומה העשיר של שילון נעדר אלמנט הסיכון. גם הוא לא הולך אחר אופנות. לאורך עשרות שנותיו המקצועיות הקפיד שילון להישאר במיין-סטרים. שנים רבות בערוץ 1, אחר-כך בערוץ 2, שאומנם היה סוג של סיכון בזמנו, אבל התגלה כתחליף למדורת-השבט מירושלים, ועתה שוב בערוץ 1.

לכאורה, התבקש שבשלב מסוים, באחת מההשקות של ערוץ 10, יגיע יוסי מימן, בעליו של הערוץ המקרטע, גם אל שילון. ואכן, גם שילון ישב עם מימן שעות על היאכטה, וגלגל ויסקי, סיגרים, ויותר מסתם שיחות על מצב הטלוויזיה.

"לפני כחצי שנה מימן הזמין אותי ליאכטה שלו. דובר על אפשרות שאבוא לחלץ את הערוץ ממצבו הנוכחי, ברמה הניהולית. אם כי אני כבר לא רוצה לנהל. נקודת-המוצא שלו היתה, שהוא קודם-כול הולך לחפש משקיע, ואני חשבתי שזה לא נכון קודם לחפש משקיע. חשבתי שדרך הפעולה של ערוץ 10, במצב שאליו נקלע, צריכה להיות שונה. ההתמודדות מול הרגולטור היתה צריכה להיות גם היא שונה. הצעתי לו לא ללכת לבקש טובות מהממשלה, הכנסת והרגולטור, אלא לבנות תוכנית הבראה, בת שלוש שנים, בשלושה שלבים, שאותה יציג למועצת הרשות השנייה.

"כל שלב בעלות מסוימת, כשרק בשלישי הוא עונה על דרישות המכרז. בשנתיים הראשונות הוא לא עונה, כיוון שממילא הוא לא עונה בשום דבר על דרישות המכרז. אני מניח, שאם הוא היה מביא להם תוכנית מסודרת, מגובה בתמיכה תוכניתית, הוא היה מקבל את האישור.

"בפועל, בניגוד לעצתי, הוא הלך לרגולטור, לממשלה, לכנסת, ואלה כביכול נתנו לו הקלות. אבל ההקלות שקיבל מחייבות אותו היום, ומחייבות אותו לכאלה השקעות בלוח התוכניות, שהוא לא יעמוד בהן. וכמה הוא יכול לא לעמוד בהן? הוא הרי נתן מחויבות שהוא הולך עם זה".

גם קודם הוא נתן מחויבות, ויצא ממנה.

"אני לא יודע להגיד לך. בנקודה הזו זה חדל לעניין אותי. חשבתי שיידרש כל-כך הרבה זמן כדי להביא משקיע, מה שהוכח, והוא בינתיים ימשיך לשפוך את הכספים שעדיף להכניס מיידית לתוכנית חירום, שאמורה לקבוע לוח תוכניות בעלות מסוימת, שבשנה הראשונה היתה גורמת לו, להערכתי, לתזרים מזומנים חיובי כבר אחרי חודש-חודשיים. זה היה חותך בשנה הראשונה את כל התוכניות, זולת אקטואליה וחומר קנוי, בשנה השנייה התחלת הכנסת תוכניות אחרות, ובשנה השלישית כניסה ללוח מלא. זו דרך שיכולה היתה להביא אותו, כבר אחרי חודשיים-שלושה, לתזרים חיובי".

על אילו עלויות אתה מדבר?

"בשנה הראשונה לתוכנית ההבראה הוא צריך להעמיד את הערוץ על הוצאה מקסימלית של 140 אלף דולר ליום שידור, סכום שמאפשר אקטואליה וסרטים קנויים, לא הפקות מקור. כשהוא מכניס 150 אלף דולר ליום מפרסום, הוא נכנס לקש-פלואו חיובי כמעט מיידית".

מימן לא רצה לקבל את ההצעה.

"זה לא שהוא לא רצה. זה מצא-חן בעיניו, היתה אווירה מצוינת, הוא איש נורא נחמד, אבל בסופו של דבר הוא העדיף את שתי הדרכים האחרות. א' למצוא משקיע כדי להחזיר לעצמו חלק מההפסדים, וב' ללכת לממשלה ולרגולטור לבקש הקלות. שני הצעדים האלה, באותו רגע, הרחיקו אותי".

מה אתה חושב שיקרה עכשיו, המשקיע יגיע?

"זה נראה מפוקפק. אבל אני חושב שבסוף הדרך, בין אם זה יהיה במעורבות של יוסי מימן כבעלים, או שמימן יהיה בחוץ, יהיו בארץ שני ערוצים מסחריים מתחרים. ייקח עוד שנתיים-שלוש, עוד 5 שנים, אבל בסופו של יום אנחנו נהיה במצב שיהיו ערוץ ציבורי אחד ושני ערוצים מסחריים. השוק זקוק לזה, והוא יצליח לשאת את זה, כי גם ערוץ 2 ייכנס לסד של הפקות יותר שריריות מבחינת ההוצאה. לא אומר פחות טובות, המפרסמים יוכלו לפרסם בערוצים מסחריים ביתר קלות, וייכנסו מפרסמים שהיום לא מגיעים כי המחירים גבוהים מדי".

למה ערוץ 10 נכשל?

"הכישלון התחיל באוסף של טעויות קשות בתחום המקצועי, שנעשו מיד עם הזכייה בזיכיון, בלוח תוכניות לא נכון, בזיהוי לא נכון של קהלי-מטרה, בניהול כלכלי לא נכון מבחינת הוצאות. הם הלכו לקהלי נישה ולא למיין-סטרים, לא בנו לוח תוכניות של המיין-סטרים שזה הלחם וחמאה של כל תחנת טלוויזיה בעולם. לתוכניות נישה יש מקום, אבל באוף-אוף פריים, חבל. סך-הכול אבדו כמה שנים יקרות של צורך בתחרות מסחרית".

ערוץ 2 לא חסם אותם, כפי שהם טוענים?

"ערוץ 2 עשה מלחמת קיום לגיטימית. אחד הדברים שהפריעו לי בערוץ 10 היה, שלא רק שהתחייבו לדבר מסוים ועשו אחר, אלא שהם התבכיינו כל הזמן. הלכתם למכרז, ידעתם כמה עולה לבצע את מה שהצעתם במכרז, תעמדו בזה. או שתלכו למועצה ותגידו, 'רבותיי, מה שדרשתם מאיתנו לא ניתן לביצוע'. אנחנו, שלושת זכייני ערוץ 2, ועוד ארבע קבוצות שלא זכו בזמנו במכרז, הצגנו לוח תוכניות ועמדנו בו אחר-כך בווריאנטים כאלה ואחרים. אני חושב שגם לוח התוכניות שהמועצה דרשה מהם היה שגוי, שהלוח שהם נענו לו כדי לזכות במכרז היה שגוי, והתוצאה נראתה בהתאם".

מימן יפרוש מההשקעה בערוץ?

"אני לא יודע, מימן הוא אדם עקשן. הוא אמר לי בפגישה - ואני מוכרח לומר שכיבדתי את זה - 'אני באתי מהמוסד, ואותי לימדו שלא מפסיקים משימה באמצע, ואני לא אפסיק ולא ארים ידיים'. זה היה נכון לפני חצי שנה. אני לא יודע אם זה מה שהוא חושב היום. הוא הפסיד הרבה כסף מכיסו, ועל זה צריך להעריך אותו ולהודות לו אפילו. אני פחות מודה לו, שהוא לא משלם לחלק מהספקים שלו ולחלק מהיוצרים. זו שערורייה. אם נכנסת להרפתקאה הזו ואתה רוצה לצאת - צא ממנה. זה גם אחד הדברים שאמרתי לו בפגישה. אם אתה רוצה שנצא לדרך ביחד, אתה תשלם עד אחרון השקלים לכל מי שאתה חייב, עכשיו. לא רציתי ליהנות מהקפאת ההליכים, רציתי שישלם את כל חובותיו, לא ימחק אותם, ומאותו רגע מתחילים לעבוד".

אז מה יהיה?

"זה לא נראה טוב. אם המשקיע המקסיקני, שכבר הצליח לפלוט כמה אמירות מרימות-גבה אצל אנשי מקצוע, לא ייכנס - הוא כנראה בצרות. אני לא יודע איך הוא ייצא מזה, אני שומע שהתחיל משא-ומתן בינו לבין קשת על אפשרות שקשת תהפוך להיות הבעלים של הערוץ. למיטב הכרתי את קשת, היא לא תחזיר לו את ההפסדים שלו. אם קשת תרצה את הערוץ לעצמה, היא תרצה אותו נקי, ומכאן ואילך להתחיל להתגלגל הלאה".

המסקנה היא שאין מקום בטלוויזיה למי שלא מבין בטלוויזיה?

"לא. ליוסי מימן אין רקע מקצועי בטלוויזיה וזה לא פסול. אני לא חושב שמישהו מהבעלים של כל שלושת הזכיינים בא מתחום התקשורת. הבעיה היא, את מי הוא לוקח ועם מי הוא מתייעץ. ההתרשמות שלי, שיוסי מימן בדרכו אל המסך התייעץ עם כל מי שעבר ליד החדר שלו".