רכבת לאילת, רכבת לאריאל - יורדים מהפסים

לא זו בלבד שהרכבת עובדת בגירעון, היא עובדת בגירעון למרות שהפדיון מהסעת נוסע אחד לאורך קילומטר עלה מאז 1990 פי 3.4, מ-7.6 אגורות ל-26 אגורות והפדיון הממוצע לטון/ק"מ עלה מ-1990 ל-2002 פחות מכפליים, מ-7.4 אגורות ל-13 אגורות

ם שר התחבורה, אביגדור ליברמן, יתמיד בתפקידו הרבה שנים, הרכבת אולי תרד מהפסים. שתי תוכניות עומדות אצלו על הפרק: בעדיפות ראשונה רכבת לאריאל ומיד לאחריה רכבת לאילת. יש קשר הדוק בין שתי הרכבות הללו. שתיהן בנויות על ההנחות, שמלחמתנו הנמרצת באויבי ישראל תימשך שנים רבות. הרכבת לאריאל תזין את מלחמת הקודש העברית (ג'יהאד בערבית) וכתוצאה מכך תמשיך לקטון התיירות לאילת. ירידת התיירות לאילת היא צידוק חשוב לסלילת הרכבת לאותה עיר. מדוע? מפני שהרכבת לאילת מיועדת לפגוע קשות בתיירות לערבה ולנחלים היורדים מהר הנגב ועוד יותר מכן לאילת עצמה.

הרכבת לאילת תוביל בעיקר מטענים מהסוג שיאפיל כהלכה על הנזק שגורמים כלובי הדגים. הרכבת תזיק לא רק למי המפרץ. גם לרצועת החוף המסכנה, שהנמל המיותר תופס בה חלק חשוב. כמובן, הבעיה לא תהיה בעיה אם לא תהיה תיירות, ומאחר שחידוש התיירות אינו צפוי ביובל הבא - עם ובלי הרכבת לאריאל - הרכבת לאילת לא תוכל להזיק לתיירות, לא באילת עצמה ולא בנחלים היורדים לערבה, שיכולים להיות מוקדי משיכה לתיירים אם מסילת ברזל לא תחצה אותם ותהרוס את שוליהם.

אז הרכבת לאילת לא תזיק לתיירות - שאיננה. אבל היא תזיק לכלכלה - שגם היא עלולה להיעלם בקרוב. רכבת היא דבר יקר, שיש בו הצדקה רק אם מדובר בהקלה על צפיפות התנועה באזורים מאוכלסים. מסיבה זו, יש הצדקה לחלק מן המסילות המוצעות עתה בארץ, בעיקר בתחום הפרברי ובמידה מסוימת גם בתחום הבין-עירוני.

רכבת ישראל רוצה לגייס 20 מיליארד שקלים בחומש הקרוב, כשהסכום המדובר אינו כולל את חזון השר. 20 מיליארד שקלים סוחבים על גבם ריבית שנתית של 8% לפחות, ואם מדובר בהשקעה פרטית, גם בעלויות מימון נוספות המייקרות את המימון ל-10%. כלומר, מדובר בעלות הון שנתית של 1.6 עד 2 מיליארד שקלים. נניח שבאמת יהיו בשנת 2010 קרוב ל-60 מיליון נוסעים ברכבת. כל אחד מהם יצטרך לשלם פלוס-מינוס 30 שקלים רק כדי לכסות את הוצאות ההון החדשות. היום מחשבת הרכבת את הוצאותיה בלי להביא בחשבון את העלויות הקבועות אלא רק את עלויות התפעול. כדי לכסות את עלויות התפעול גובה הרכבת קרוב ל-26 שקלים בקו תל-אביב-באר שבע, כלומר פחות מהריבית הנ"ל.

ראוי לציין, שחישוב עלויות התפעול בלבד, תוך התעלמות מהוצאות ההון של העבר, אינו פותר את כל הבעיה כבר היום, לפני השקעת מיליארד וחצי שקלים בהרס נוף הערבה וחוף אילת, ולפני השקעת הסכום שיידרש בקו אריאל, אותו מכנה ליברמן, מבחינתו בצדק, "קו אסטרטגי". פדיון הרכבת ב-2002 היה 492 מיליון שקלים ואילו עלויות התפעול היו 533 מיליון שקלים. במילים אחרות, הגרעון מובטח גם בלי השקעות חדשות - נחוצות ומיותרות. וזאת בשעה שהנסיעה ברכבת אינה תענוג זול. היא עולה יותר מהנסיעה באותו קו באוטובוס וההפרש עוד יגדל כשהתחרות בקווי האוטובוסים תוזיל את תעריפיהם עוד יותר.

יתכן שאם גם בעתיד הנסיעה ברכבת מבאר שבע לתל-אביב תעלה ב-60% יותר מהנסיעה באוטובוס, לא יגדל מספר נוסעי הרכבת בארץ פי שלושה עד 2010. נזכיר שוב וגם נפרט: לא זו בלבד שהרכבת עובדת בגירעון, היא עובדת בגירעון למרות שהפדיון מהסעת נוסע אחד לאורך קילומטר עלה מאז 1990 פי 3.4, מ-7.6 אגורות ל-26 אגורות. ובהקשר למסילת אילת, הפדיון הממוצע לטון/ק"מ עלה מ-1990 ל-2002 פחות מכפליים, מ-7.4 אגורות ל-13 אגורות.

מה יהיה הפדיון אם אילת ואשדוד תתחרינה זו בזו על האשלג והפוספטים? חשוב לציין שהפיתוח הנוסף יוריד את משקל המטענים בכיסוי העלויות. בעוד שמספר הנוסעים גדל פי 7 בין 1990 ל-2002, היקף המטענים נשאר קפוא על 7-8 מיליון טונות. במילים אחרות, משקל המטענים שכבר הצטמצם מאוד בפדיון הרכבת, ישאף לאפס ככל שהפיתוח יימשך.

קשה לדעת כמה הון פרטי יתנדב לממן את השקעות הרכבת הצפויות להפסד נאה, גם בלי הגשמת חזון השר. לפי שעה, המציאות די עגומה דווקא מפני שהיא נאה. יש ביקוש רב לנסיעה ברכבת וכתוצאה ממנו נפגע... הביקוש. 20 מיליארד שקלים אולי יהיו פעם, אבל בינתיים חסרים קטרים וקרונות והתוצאה היא צפיפות יתר בימי העומס ופיגורי יתר בלוח הזמנים - עובדות שבוודאי אינן מגדילות את הרצון לנסוע ברכבת.

בקצרה, תוכנית הפיתוח צריכה להיות שקולה ולהצטמצם בתחומים שבהם הרכבת מסייעת לפתור בעיות צפיפות קשות. לא מיותר להזכיר, שהמדינה תתקשה לסבסד אפילו את הקווים החיוניים ובוודאי שלא תצליח לסבסד את הקווים המיותרים, עתירי החזון.

אמנם, חזון הוא דבר נחמד. יוזמי הרכבת לאילת למשל, חוזים מרכזי קניות ואטרקציות גדולים בחצבה, במרכז ספיר, בפארן וביטבתה. ברור שמרכזים עתירי ביקוש אלה לא יפעלו אם לא תהיה רכבת, ואז ייאלצו המוני הלקוחות לכתת את מכוניותיהם כדי להגיע מביתם שבגוש דן עד עזריאלי, הארנה, שפיים וצומת בילו. אז מוטב שלא להשתטות. אם אין כסף, יש להיזהר מחזיונות שרב.