חוקרי מרכז אדווה: מהפכה חברתית-ימנית מפרקת הסדרים מבניים וחוקתיים רבי-שנים

לדבריהם, הצעת התקציב לשנת 2004, שהונחה בשבוע שעבר על שולחן הכנסת, מהווה המשך ישיר למדיניות של ממשלת שרון בשנתיים האחרונות, שעיקרה קיצוצים הנובעים מהשקפת עולם כלכלית ניאו-ליברלית, החותרת להחליש ולצמצם את מעמדה של המדינה בחברה ובכלכלה, להעניק לבעלי ההון מעמד של בכורה פוליטית וחברתית.

לטענתם, הנימוק של "הקופה ריקה" גם אינו יכול להסביר את הדרך שבה בחרה הממשלה להתמודד עם האינתיפאדה באמצעות הגדלת תקציב הביטחון, העסקת צבא גדול בהגנה על ההתנחלויות, והשקעה של מיליארדים בבניית גדר הפרדה, שמחירה גדל הרבה מעבר למתוכנן בשל התוואי הפתלתל. לטענתם, צעדים אלה לא תרמו להשגת יציבות כלכלית.

עוד טוענים סבירסקי ואטיאס, שדרכה של הממשלה גבתה מחיר כבד של התכווצות הפעילות הכלכלית ופגיעה חמורה בשכבות רחבות של הציבור, כאשר הצירוף של מדיניות חברתית ימנית ושל מדיניות חוץ כובשנית הולידו העברה של חלק גדל והולך של העושר הקולקטיבי לידי מיעוט; שחיקה של המעמד הבינוני; הרחבה של שורות העניים; והחלשה של יכולת המדינה לשמור על מידה סבירה של איזון בין מעמדי.

סבירסקי ואטיאס קוראים להתאים את תקציב הביטחון למצב הגיאו-פוליטי החדש ולצמצם את תקציב הביטחון, שכן הוא היחיד שגדל בשנתיים האחרונות, מ-44.8 מיליארד שקל ל-47.9 מיליארד שקל; להפסיק את ההוצאה התקציבית הגדולה בהתנחלויות, שמימון היתר שלהם מגיע ל-2.5 מיליארד שקל.

עוד הם דורשים להגדיל את מיסוי ההון, ולדחות את הורדת המס על עבודה. לדעתם, על הממשלה להעלות את המיסוי על ההון משיעור של 15%, שעליו המליצה ועדת רבינוביץ, לשיעור של 25%, שעליו המליצה ועדת בן-בסט; לגרום לכך שההנאה מהרפורמה במס הכנסה תיטיב גם עם בעלי השכר הנמוך.