ייבשו אותי

העונה האחרונה של "זינזאנה" מוכנה וערוכה כבר כמה שנים, אבל מועד שידורה נדחה כל פעם. לבמאי חיים בוזגלו ("נישואים פיקטיביים", "מרחב ירקון") נמאס מהתירוצים, והוא בחר לפנות לעיתונות כדי למסור את כתב ההאשמה שלו נגד הממסד הטלוויזיוני בישראל המקפח את ישראל השנייה

לצופה הטלוויזיה הפשוט נראה כאילו הבמאי הבועט חיים בוזגלו החליט להיעלם. אבל חיים בוזגלו קיים מאי פעם. הוא חי ואוכל את הלב. במדפי רשת וטלעד, בתוך קופסאות פלסטיק אפורות, מצויות קלטות השידור של שלוש עונות של סדרות שלו שהפקתן הסתיימה, אך הן ממאנות לצאת. עונת הסיום של סדרת המשטרה "זינזאנה", סדרה שכונתית ושמה "אשליות" ו"שלווה", סדרה שמתרחשת בבית חולים פסיכיאטרי.

בוזגלו, על לא עוול בכפו, נכלא במצב של חוסר יצירה. ובעודו מרעיד את הסורגים ומכה בהם בזעם של חוסר אונים כמו באחת הסצנות בסרטים שלו, הזכיינים מעבירים יד קרה ומרגיעים "אל תדאג, העונה הבאה תשובץ, זה לא אנחנו, זה המצב".

- צילמת וערכת שלוש עונות של סדרות, ושלושתן גנוזות במדפים ולא יוצאות. לאן הן נעלמו?

"שאלה טובה שגם אני שואל. שואלים אותי כל הזמן ברחוב, מה עם 'זינזאנה', מה עם הבית משוגעים, ואני יכול לומר רק שזה לא תלוי בי. הכול ערוך ומוכן לשידור, שוכב על המדף אצל הזכייניות, וכל יום אומרים לי 'מחר'.

"המקרה הקיצוני ביותר הוא של 'זינזאנה'. לא נשמע כדבר הזה שסדרה שעוררה הדים ורעש, לוקח לטלעד כל כך הרבה זמן לשדר את עונת הסיום. לא הייתי מעלה על דעתי שזה יקרה לסדרות כמו 'פלורנטין', 'הבורגנים', 'בנות בראון', כי יש לי תחושת בטן שהסדרה הזו, שמייצגת את ישראל השנייה, שהיא תוצאה של מדיניות שנות החמישים, לא קלה לשחרור כמו סדרות אחרות.

זו סתימת פיות האי שידור הזה".

פוקו אמר, אני עושה

- אתה אומר שהזכיינים לא משדרים כי לא נוח להם שצופי ערוץ 2 יצפו במציאות?

"אני הלכתי על מה שהפילוסוף פוקו אמר, שאת החברה הכי קל לראות דרך הביבים, דרך בתי הכלא. בלי לתכנן, מצאתי את עצמי עושה את זה, ויצא מסמך מרתק על המציאות הישראלית.

"אפילו הסדרה 'אשליות', שהיא הסתכלות מעט קומית על השכונה, יש בה כל הזמן תיעוד של הנוסטלגיה שלנו למה שהיה. הרי זה אבסורד, אנחנו מתגעגעים לעבר במקום להתקדם הלאה".

- אז מה יהיה?

"לא רק שהסדרות האלה שוכבות על המדף סתם ככה, אלא יש גם כ-200 שחקנים שהצטלמו ומחכים שיראו אותם, ויושב במאי שהעיתונים הגדירו אותו 'מהיוצרים היותר חשובים', ומחכה, מחכה שישדרו את היצירה שלי. ויושבים צופים בבית שצפו בשתי עונות של 'זינזאנה', ולא נותנים להם עונה שלישית למרות שהיא מוכנה לשידור".

- מה הסיבות שנותנים לך לעיכוב?

"חיימון גולדברג כל הזמן אומר לי שזו סדרת הדגל שלהם, אבל עם זה אומר לי, 'זה הפונטיאק שלנו, ובימים כאלה קשה לנסוע בפונטיאק'".

- נו, זה באמת פונטיאק.

"כמו שיש נאותות הפקה, צריך שיהיה פה מושג שנקרא נאותות שידור, שיאמר שאי אפשר לקחת יוצר כמוני, לומר לו - אתה תהיה טלנט שלנו, ולאסור עליו לביים סדרה כמו 'הפרקליטים', שהייתי אמור לביים לקשת, ועם זה לייבש אותו ואת היצירה שלו על המדף, זה בעצם לבלום אותי, לסתום לי את הפה.

"אני אגיד בקול רם ואף אחד לא ימנע ממני לומר זאת, הרי אני יוצר במדינה דמוקרטית. נכון שהזכיינים שילמו על ההפקה, אבל הגיע הזמן ליצור רצף נכון של שידור, ולא לשדר עונה אחת ובעוד שנתיים להיזכר שיש עוד עונות, אבל אז קודם לשדר שידורים חוזרים של העונה הראשונה, ולאחריה את העונות הבאות. זה זלזול בצופה. יש להם מחויבות מוסרית להראות מה שיוצר עשה אם הם רכשו אותו, בייחוד אחד שעשה את 'מרחב ירקון' וקיבל את האוסקר הישראלי ו'זינזאנה', שקיבלה פרס בטקס מסך הזהב ובפסטיבל ירושלים".

ריאליטי הולך, אני המצאתי

- אבל באמת יש מיתון. ההסברים שנותנים לך לא מספקים אותך?

"לא מספקים. בהחלט לא מספקים, מפני שמצד אחד אומרים שהמצב הכלכלי יצר בלימה. אלו שיצרו את המהפכה בולמים אותה. אולי המצב הכלכלי יש לו חלק בעניין, אבל זה מאלץ אותם לעשות סדרות זולות ולהראות שהם במצב רווחי, אז עושים עוד סדרות זולות או ריאליטי טי.וי, תוכניות בידור, שכבודם של כולם במקומם מונח, אבל מייצרים אותם בלי שום פרופרציות. צריך לזכור שגם אם הן זולות, הן עולות כסף, בזמן ששוכבות להן על המדף יצירות מוכנות. סדרה כמו 'בנות בראון', שצולמה הרבה אחרי 'זינזאנה', כבר שודרה, כי בקשת, אני מתרשם, עובדים יותר נכון, יש רצף בעשייה, סדרות מקבלות את הכבוד שמגיע להן. לא פלא שקשת מצליחה יותר מהזכייניות האחרות".

- אז מה ההיגיון?

"אני לא רוצה להעלות על דעתי שיש קשר בין היותי חיים בוזגלו בשיקולים לשדר סדרה כמו 'זינזאנה', שהיא איזשהו פה למצוקה שהיא תוצאה של מדיניות פוליטית, למרות שאני מודה שכשאני מסתכל על כל זה לעומק, כל הבוסים של הטלוויזיה הישראלית היום הם אשכנזים, וזה מעלה כמה שאלות מעניינות".

- ואיך אתה מסביר את זה?

"במצב הכלכלי של המדינה היום אני רואה את כמות העניים המרודים, אלה שמחפשים אוכל בזבל, ולעומתם אני רואה שכבה קטנה ששולטת במדינה. תסתכלי בעצמך מי הם בעלי ההון האלה. התשובה מקופלת בשאלה. בקיצור שום דבר לא השתנה. כשעשיתי את 'אשליות' ראיתי עד כמה שום דבר לא השתנה. הלכתי לצלם טלנובלה בפאתי העיר הגדולה, אז הלכתי לשכונת ג'סי כהן, שהייתה אמורה לייצג את השכונתיות, וחשבתי שאראה משהו אחר, ולהפתעתי עולם כמנהגו נוהג. יש טיפולים קוסמטיים שמראים כאילו משהו השתנה, אבל בסך הכול שום דבר לא השתנה, והכאב שלי הוא ענק לראות את המקררים הריקים שכבר נמאס לראות. האפליה היא כבר לא רק כלפי מזרחים, אלא באותה המידה כלפי אוכלוסייה רוסית, אתיופית, והסדרה משקפת את זה דרך הומור, שירי מחאה.

"שני מטר מתל אביב מתחילה ישראל האחרת. אתה לומד שאתה חי בבועה שנקראת תל אביב ושליד יש חבית חומר נפץ חברתית שהפתיל שלה כבר מזמן הוצת. מתישהו זה הרי יתפוצץ, ואם לא, אז צריך לתת לזה להתפוצץ".

קיפוח - איזו חבית ואיזה נפץ. אולי אתה משכנע את עצמך. העם באפתיה.

"זה מסתדר עם ההסבר שלי לכך שכמיליון צופים, רובם מזרחים, הלכו לראות את 'סאלח שבתי'. אבסורד שהלכו לראות ולצחוק על 'סאלח שבתי', שהיה מישהו שלא ידע מה זה בלטה, יושבים וצוחקים, בלי להרגיש שצוחקים עליהם, ועוד נתנו לזה פרס ישראל. בתוך היצירה הזאת, שגם אם היא תוצאה קולנועית מרתקת, מקופלת נקודת מבט אליטיסטית אשכנזית על החצי השני של העם".

- גם ב"זינזאנה" הפושעים הם די מזרחים.

"'זינזאנה' סיפרה סיפור כמעט טיפוסי של משפחה שמצד אחד יש לה בן מוצלח, שלמד ונהיה מפקד הכלא, ומצד שני יש בנים שנפלטו לעולם הפשע והסמים, ובתווך הילדים שעוד לומדים בתיכון ומצפים מהם שיצליחו בבגרויות ויהפכו לישראלים לכל דבר, עד כדי כך שאירועים יתרחשו לידם והם לא יהיו מודעים לכך, כמו בת יענה".

- אז הנה הדבקת את תווית הספרדי הבור, הפושע.

"זה קשקוש. אנחנו 50 שנה אחרי, ויש פה פצעים שאפשר בשקט נפשי לפתוח אותם ולא להסתתר מאחורי קלישאות סטראוטיפיות. צריך להסתכל למציאות בעיניים ולנסות ללמוד לקחים ולהעמיד ראי מול אלה שגרמו לה. וגם צריך לעשות הפרדה. בתוך החבורה הזו יש פושעים אמיתיים, מזרחים או לא, שהיו קורים בכל מצב.

"כשהגעתי לכלא לצלם הייתי מזועזע מכמות המרוקאים והבוזגלואים שפגשתי, וניסיתי לשאול איך זה שחצי משפחה בפריז עורכי דין וחצי יושבים בכלא בישראל. סוג של התפכחות. הסדרה עוררה פה דיון אמיתי בהרבה בתים במדינה".

- אז מה אתה רוצה? הביקורת והצופים חיבקו אותך ואת היצירות שלך.

"החיבוקים לא מעניינים אותי. מהקהל הם כן חשובים לי, מהתקשורת לא. התקשורת, כמו שהיא מחבקת בעונה הראשונה של 'זינזאנה' יכולה ללכלך עליה כמו שעשו בעונה השנייה של 'זינזאנה', שהסדרה ואמירותיה התחילו להציק לה. הפרגון פה הוא על תנאי, לכן אני לא הולך לכל מיני טקסים לקבל פרסים. אני מתרכז בעשייה ומחפש מקומות אחרים להתעסק בהם מבחינת נועזות באמירה. אני רוצה לדעת מה עוד אני יכול ללמוד מהמקום.

"ההתעסקות בכתיבה, בקולנוע, עוזרת לי הכי הרבה לברוח מהמציאות היומיומית. בלהיות במאי אתה יכול למצוא את עצמך במאה ה-16, אפרופו סרט שאני הולך לעשות על שבתאי צבי. אני מרגיש שאני חי עוד כמה חיים חוץ מאלה שלי".

ביקורת עיוורת הדממה סביב בוזגלו דוממת בייחוד לאור העובדה שהפעם האחרונה שבוזגלו הועלה לטורי הביקורת היצירתית היה בנימה לא משבחת במיוחד, לאחר שהפיצ'ר שביים וכתב, "פגישה עיוורת", זכה לקיתונות של ביקורת צוננת הן מצד הקהל והן מצד המבקרים.

בוזגלו: "יש לי הרגשה שהרבה חיככו ידיים בסיפוק כשהסרט לא הצליח בקופות. מצד שני הייתה פה מבחינתי סגירת מעגל מבחינת הסיפור האישי שלי. מה גם שעתידו של הסרט בעולם פתוח, ובקרוב הוא ייצא לאקרנים בצרפת. אני בטוח שגם את הסרט הזה יגלו כשהוא יגיע לטלוויזיה ויצפו בו המוני עם ישראל. כרגע זו נחלתה של הברנז'ה בלבד. חוץ מזה, קולנוען יכול גם להיכשל, זה חלק מהעשייה. עשיתי עכשיו סרט שנקרא 'דיסטורשן', שגם על הדרך שהוא נעשה והתוצאה הסופית שלו יהיה עוד הרבה מה לדבר ולכתוב".

- איך היית מסכם את עבודתך?

"קראתי את כל הסיכומים המתוקשרים על עשור לערוץ 2, ובאופן מפתיע בסיכומים של עיתונאים יענו מכובדים לא הוזכרו לא 'זינזאנה' ולא 'מרחב ירקון'. עם כל הכבוד, אני חושב ש'מרחב ירקון' ו'החמישיה הקאמרית' היו שתי תופעות מרתקות, ולא יחידות, יש עוד סדרות שהיו טובות ולא אני עשיתי. 'מרחב ירקון' מבחינת הצילום והבימוי שלה יצרה מהפכה, כי בפעם הראשונה צילמו צילום מהכתף כמו בקולנוע האמריקאי ואנשים היו מרותקים. זו הייתה פריצת דרך מבחינתי כי הסדרה הזו הובילה אותי לעשייה של 'זינזאנה', שבה שכללתי את השיטה הזו. הצלחנו שם לחדור לביבים של ישראל וליצור משהו הכי קרוב לאמת. זה היה פתח להרבה יצירות טלוויזיוניות בסגנון דומה. זה השפיע לטובה ולרעה על העשייה הדרמתית, עם נשיקה לריאליטי טי.וי. אני לא אומר שהמצאתי את הריאליטי שקיים כבר בעולם, זה רק הוכיח שהדברים מדברים לקהל, למרות שבניגוד לאגדות, 'זינזאנה' היא סדרה מתוכננת וכתובה היטב. פשוט יש לי שיטת בימוי שאני קורא לה 'שיטת בוזגלו', שגם בה אני לא פורץ דרך כי כבר השתמשו בה במאים כמו מייק לי. יש דמיון בצורת העבודה שלי לשלהם עד כדי כך שהעזתי לבוא ולומר שאני יכול להקים בית ספר".

שיטת יצפאן

- כן?

"בית ספר שאני עומד לפתוח בתל אביב בינואר ובו אני אלמד משחק וכתיבת תסריט, ואחר כך גם בימוי בשיטת העבודה הייחודית לי".

- שזה אומר?

"יש לי דרך אחרת בצורת ההפקה, בצורת כתיבת הדיאלוגים והמניפולציות שאני עושה על השחקנים כדי ליצור רגעים דוקומנטריים בתוך היצירה הקולנועית הכתובה. אני דווקא מהמאמינים הגדולים בתסריט. אני קודם כול תסריטאי ('עונת הדובדבנים', 'צלקת', 'נישואים פיקטיביים'), והבנתי במהלך העבודה שאני קודם כול חוסך זמן וכסף על ידי פיתוח שיטה אחרת שמתאימה לעשייה בתקציבים מצומצמים כשהתוצאה תישאר מרתקת.

"הכול התחיל ב'נישואים פיקטיביים'. כשאמרתי ליצפאן ולבראבא שלום על הסט, ראיתי שנהיה דיאלוג של שעתיים. יש דברים שקורים במציאות שעולים על כל דמיון שיכולתי לכתוב בבית. התסריט נכתב כל הזמן עד שאני מקבל את העותק של הסרט ערוך".

- אז אתה כועס על רמת היצירה בארץ?

"להפך. אנחנו בתקופה מדהימה. קמה פה מהפכה. היום, זה כואב לומר, אבל לעשות סדרה כמו 'זינזאנה' עם 200 שחקנים זה מדע בדיוני מבחינת הוצאות ועלות, כבר אפשר להתגעגע לימים האלה. אבל יש יותר דרכים, קרנות, חוק הקולנוע, איי.סי.פי, שהם כולם יצרנים של עשייה קולנועית, וזה נותן חמצן לתעשייה, והיצירה פורצת מכל הכיוונים. המציאות היא שיש המון בתי ספר לקולנוע. יותר קל לעשות קולנוע".

- לא נוצרת זילות בגלל זה ויוצאים הרבה סרטים משעממים, "סרטי קרנות"?

"לא, זו תחרות חופשית. שהטובים פה יתבלטו. במאים שהפכו אותם לגאונים, לקח להם זמן להפוך לגאונים. במאים מנוסים התגלחו קשות. לביים זה תהליך של לימוד מתמיד. כל הזמן לחפש אתגרים".

- עוד בית ספר. הדבר האחרון שחסר פה זה עוד בית ספר למשחק, ועוד סדנא למשחק מול מצלמה.

"יש פה המון שרלטנים. בין השאר הסיבה שהחלטתי להקים בית ספר היא כדי לתת אופציה אחרת לתלמידים לבוא וללמוד קולנוע. יש מושגים, למשל 'משחק מול מצלמה', שאני בז להם. כל שחקן שגומר בית ספר למשחק כבר רץ לפתוח בית ספר למשחק, שזה מתכון טוב לכלכל שחקנים, אבל המונח 'משחק מול מצלמה' הוא מונח בזוי, כי הדבר האחרון ששחקן צריך הוא להיות מודע למצלמה שמצלמת אותו. יש דבר כזה שנקרא מצלמה, ושחקן אמור לדעת מה ההבדל בין משחק בתאטרון ובין משחק בקולנוע, אבל מספיק שמורה יגיד לשחקן: 'אתה בפרופיל לא מצטלם טוב', אז השחקן יהיה מרוכז כל הזמן במצלמה שמצלמת ולא בדמות".

יש לי מה לתת

- אז איך בכל זאת הגעת למסקנה שיש לך יכולות לעמוד בראש בית ספר לקולנוע?

"לימדתי בסם שפיגל, באוניברסיטת תל אביב ובעוד מוסדות מכובדים. אני מאוד אוהב ללמד, ואני חושב שיש לי מה לתת. הגעתי לגיל 50, ואני מרגיש שאני יכול לשלב בין פעילותי היצירתית ובין הלימוד, ויחד לבנות בית ספר מעשי לקולנוע וטלוויזיה. אני גם מבטיח כפרס שחלק מהתלמידים המצטיינים יעבדו בהפקות שלי. אני אביא קבוצה של תלמידים לסט. זה משהו חדשני.

גם אם אתקל בתסריט מדהים של תלמיד, אני אביים אותו. זו משאת נפשו של כל תסריטאי, לא?"

- אתה בטוח שזו לא רק חלטורה נוחה במקום לרדוף אחרי הצנגנים?

"ממש לא. אני מודה שיש בזה אספקט כלכלי וזה לגיטימי, אבל אני בא קודם כול ממקום של אהבה והתלהבות".

לשקם "ב-1 בינואר ייפתח בית הספר. אני מתכנן בגדול שזה יהיה גם בית ספר, גם בית הפקה ובית קולנוע שיעבוד 24 שעות ביממה. אני חולם ליצור קומפלקס שיהיה גם בית ספר, גם אולם קולנוע קטן עם קרואסון וקפה ליד ומשרד הפקה.

"יותר מזה, נורא בא לי ללכת למקומות הכי מסכנים ולאסוף משם כישרונות. למשל הייתה איזו בחורה צעירה בת 16 שקורות חייה יכלו למלא ספר עב כרס, שכמעט הצלחתי לשלב אותה בהצגה שהייתי אמור להעלות בהבימה שנגנזה, למרות שאני מתכוון להעלות את הפרויקט בקולנוע. אני רוצה לקחת חבר'ה צעירים מוכשרים שהחברה דרדרה אותם ולשקם אותם דרך העשייה הקולנועית. ליצור סוג של תרפיה, זו תהיה תרומתי לחברה".

- מתי מתחיל הקולנוען ונגמר העובד הסוציאלי?

"אני קולנוען, לא עובד סוציאלי. וכקולנוען אני חצי פסיכולוג. אני רואה דברים לעומק שמעוררים בי אמוציות, ואני מנסה להביא את התוצאה של כל הבליל למסך, ואם בדרך עזרתי למישהו אז סבבה".

חיים העזתי

- מה הפרויקט הטלוויזיוני של השנה לדעתך?

"אני לא רואה טלוויזיה חוץ מספורט וחדשות וסרטים, אבל לא בערוצים שנקטעים על ידי פרסומות, כי זה מטריף לי את הדעת. אני חושב שאחד הדברים שהרגולציה צריכה לעשות הוא לחוקק חוק איסור קטיעת סרטים ודרמות על ידי פרסומות. לכבד את התעשייה הקולנועית ואת היוצרים. אבל בגדול אני יכול לומר לך, לאחרונה, גם בגלל אותה מדיניות של לעשות דברים שמרכיבם העיקרי הוא כסף, ממה שראיתי לא נפלתי מהכיסא".

- לעולם תתעסק בביבי החברה?

"לא. למשל 'פגישה עיוורת' היה קומדיה רומנטית, וגם הסרט על שבתאי צבי, משיח השקר. אני בכל פעם הולך למקומות שמרתקים אותי באותו רגע. רק בגלל שהמציאות מורכבת מהיבט מזרחי גדול, היצירה שלי קיבלה פוקוס מזרחי.

"יש לי ביקורת כלפי המשתכנזים, אלה ששינו את שמם כדי להסתתר אבל לא שינו בעצם את המציאות. ויש לי כעס כלפי אלה שמנצלים את זה למטרות אחרות, ויש בי כעס בעיקר כלפי אלה שלא מצליחים להתעורר מהאפתיה ולשנות את המצב כי סך הכול זו ארץ דמוקרטית, וחינוך וחברה לא צריכים להיות על חשבון ביטחון ותאוות הבצע של אילי ההון. יצרו פה מצב שבו שום דבר לא משתנה פה לטובה, ושהכול הולך אחורה. עוד מעט, אוטוטו, כולנו נתחיל להתגעגע לימים הטובים שהיו פה פעם".

צרו איתנו קשר *5988