מאחורי סט הטלנובלה של ערוץ 2 "אהבה מעבר לפינה" גועשים היצרים. מצד אחד, השחקנים
רוצים להפוך את התוכנית לדרמה איכותית. מן הצד האחר עומדים התסריטים המקוריים
של גל פרידמן, מלך הטלנובלות. רותי זוארץ חושפת: זה ייגמר בדמעות הכול התחיל
ברגע שקשת, רשת וטלעד, שלוש הזכייניות של ערוץ 2, החליטו לעשות יד אחת ולעמוד
מאחורי טלנובלה אחת. אבל בהפריית מבחנה, מתברר, דרוש רק תורם זרע אחד, כשיש
שלושה זה כבר יוצר משברי זהות מוזרים.
בלהט החגיגיות פנו הזכייניות לגל פרידמן, תסריטאי טלנובלות מדופלם ("לגעת באושר"),
וביקשו ממנו לכתוב משהו שיהיה עם איכויות של דרמה, שחקנים כמו בהפקת מקור ישראלית
ורייטינג דביק כמו של טלנובלה בוויוה. פרידמן התבלבל, אבל לא אמר לא.
יהודה לוי, שחקן: "אמרנו מה אנחנו רוצים ויכולים להגיד, ומה לא"
את דילמת המה יותר, טלנובלה או דרמה, שגלומה בה מרגע היוולדה, מגלמים מאחורי
הקלעים של "אהבה מעבר לפינה" רשימת שחקנים מרשימה: נתן דטנר, יהודה לוי, איה
קורן, דפנה רכטר, שעל פי המשתמע משכו יותר לכיוון הדרמה ופחות לטלנובלה, לפעמים
אפילו עד כדי אולטימטום "אני לא עושה את זה כי זה לא ריאלי, וזהו".
יהודה לוי מסביר: "אנחנו, השחקנים, רצינו שיהיו דמויות עמוקות יותר, דמויות
אופי. כשקיבלנו את הטקסטים אמרנו מה אנחנו רוצים ויכולים לעשות, ומה לא. יש
מצב נתון בארץ שהתעשייה יכולה לייצר טלנובלות כי זה יוצא יותר זול מבחינת הפקה,
בלי צילומי חוץ, צילומים של כמה פרקים ברצף יומיומי, ולעומת זאת יש רצון של
השחקנים להוציא מעצמם יותר ולהפגין כישרון משחק. אז יש מיקס, ומי שקובע בסופו
של דבר הם המשקיעים. אבל מאחר שהטלנובלות נכתבות בזמן הצילומים זה לא מוצר
מוגמר, והשינויים אפשריים. יש מצב שכיח שהשחקנים שמגלמים את הדמויות חיים ומבינים
אותן יותר מהכותבים, שכותבים כמה דמויות במקביל ולא נכנסים לעומק המחשבה של
הדמות, ואנחנו מנסים כשחקנים שרוצים לעשות פה משהו אחר להביא את הטון שלנו,
לעשות פה דרמה ריאליסטית".
- איך קיבל גל פרידמן, התסריטאי הראשי, את הרצונות ואת הדעתנות שלכם?
"גל, למזלנו, מאוד פתוח. בהתחלה חשבתי שזה לא מתפקידי להגיד מה כן ומה לא בתסריט,
אבל אז הבנתי שזה לא נכון, כי כולנו עובדים ביחד ורוצים שזה יצליח, וכל אחד
מאכיל את השני בביקורות, בתיקונים ובטפיחות על השכם כשצריך. ככה צריך לעבוד
בפס ייצור של טלוויזיה, וגל מקבל את זה ברוח טובה".
- מי הוביל את המהלך?
"זה לא מהלך, אלא בגרות מקצועית, שכל הקאסט הוביל".
חגי לוי, עורך הסדרה: "אין להם קול"
"חס וחלילה. לשחקנים לא היה שום קול בעניין", מבטל חגי לוי, עורך הסדרה ובין
מפיקיה, "שחקנים הם שחקנים, ואין להם שום סיי בסוג כזה של סדרה. ולא היה קונפליקט,
כי לא היה עניין. שחקנים, עם כל הכבוד להם, התפקיד שלהם הוא לקרוא טקסטים,
בייחוד בסדרה כזו, שכל זכות קיומה הוא תעשיותה, מה שמשאיר מעט מאוד מקום להתלבטות.
יכול להיות שהיו פה ושם פניות או בקשות של שחקנים, אבל לא היה קונפליקט".
- ובכל זאת יש על המסך שעטנז קצת שונה?
"המתח בין דרמה יומית לטלנובלה היה קיים מההתחלה, בלי קשר לשחקנים. הסדרה הוזמנה
כדרמה יומית, כמעין אופרת סבון אנגלית יותר מאשר טלנובלה. אני כעורך בחרתי
לקחת שחקנים יותר טובים. היה ברור שכשאנחנו הולכים לערוץ 2 צריך לעשות משהו
שונה. הזכיינים רצו לעשות משהו יותר קרוב לדרמה, וזו הכוונה שעמדה לנגד עינינו
במשך כל שלב הפיתוח, ולכן ויתרנו על אלמנטים מסוימים שחייבים להיות בטלנובלה,
כמו תככים, טובים ורעים, מה שהיה מובהק ב'משחק החיים' נניח. הסדרה הזו גם מיועדת
להחזיק יותר זמן, משהו כמו שנתיים עד 20 שנה, והשחקנים יודעים את זה וחתומים
בהתאם".
- הקהל הישראלי בוגר דיו לקבל כזה ז'אנר?
"שאלה טובה. נחכה ונראה".
איה קורן, שחקנית: "לעמוד על עקרונות כשחקנים"
איה קורן היא דוגמנית הבית הענוגה של קונספט "איכות היא לא מילה גסה", ובתור
שכזאת היא פותחת את השיחה ומתקנת אותי, "'אהבה מעבר לפינה' היא דרמה יומית,
לא טלנובלה. וכולם רצו והתכוונו לזה, מהבמאי עופר ויצמן ועד חגי לוי העורך,
וכמובן השחקנים. בייחוד השחקנים שמשחקים את הדמויות הראשיות. הבקשה הייתה כמה
שיותר איכות, עבודה של רגישות, יחסים בין אנשים, במגבלות הז'אנר כמובן.
"התסריט עבר אינספור גלגולים. כל שבוע אנחנו מקבלים משהו כמו עשרה פרקים, עם
איזו סצנות לאיזה יום. אצלי, בגלל שיש הרבה סצנות, הצילומים הם מהיום למחר.
אז אני מצטלמת באותו יום, מוחקת ועוברת לטקסט של מחר".
- מי היה הסנגור של הז'אנר הטלנובלי במערכה?
"גל פרידמן, שכבודו במקומו מונח, הוא תסריטאי של טלנובלות, ואילו אנחנו מעולם
לא שיחקנו קודם בטלנובלה, ולכן הבאנו תכנים שונים".
- היו חילוקי דעות?
"ועוד איך, ובדרך כלל זה התקבל באהבה. היה כיף כי כולנו רצינו להרים הפקה שמבחינה
אנושית תהיה יותר מורכבת".
- ואיך הקהל, הצמא לטלנובלות אסקפיסטיות, מקבל את התוצאה?
"אני שומעת תגובות מעורבות. יש הרבה אנשים שמתחברים לדמויות בזכות זה שהן יותר
אנושיות, ויש כאלה שאומרים, 'יאללה, שיקרה כבר משהו אצלכם, שום דבר לא זז'.
קשה לקלוע לטעמם של כולם. אני חושבת שזו לא משימה שצריך למלא".
- זה לא מה שהיוצרים רוצים?
"אז היו מקרים שקמתי ואמרתי, 'את זה אני לא עושה, תשנו או שלא אעשה את זה'.
יש לי גבולות מוסריים ואחריות כלפי האנשים שקרובים אליי. אני יכולה לומר לך
בפירוש שלא הייתי קלה להפקה, והבאתי בחשבון שתיווצר לי תדמית של לא קלה לעבודה,
אבל אני יכולה לומר שלא הייתי היחידה. היו עוד שחקנים, וכל אחד מצידו נלחם
על ציפור נפשו".
- זה די חדש ששחקנים מתחילים להשפיע על העלילה.
"זה ממש לא חדש לעמוד על העקרונות שלך כשחקן".
גל פרידמן, תסריטאי ראשי: "מי סיפר לך על התנגשויות?"
"אני לא יודע מי סיפר לך על התנגשויות בין קאסט השחקנים ליוצרים. היו שניים-שלושה
מקרים רכילותיים, לא יותר מזה, ומזה להשליך על כל הסדרה זה משעשע. בגדול אפשר
לומר שהמקרים האלו לא השפיעו ולו כזית על הסדרה עצמה", אומר התסריטאי הראשי
גל פרידמן.
"המקור לכל התשובות הוא בבקשה של ערוץ 2 לסדרה, לא לטלנובלה. הגשתי כמה הצעות,
וכל פעם הם חזרו ואמרו, 'לא רוצים טלנובלה, רוצים משהו איכותי, ישראלי, ריאליסטי,
אבל רוצים גם רייטינג'. אמרו לנו, תשברו את הראש, ונתנו לנו דוגמאות אוסטרליות,
אנגליות, ולא מדרום אמריקה. הם לא רצו משהו נמוך, אלא משהו שמועצת הרשות השנייה
תבוא ותכיר בזה כיצירת מקור איכותית, ועם זה לא ויתרו על הרייטינג".
- אז אם הם רוצים דרמת מקור ישראלית, למה הם פנו לגל פרידמן, איש הטלנובלות?
שיפנו לברבש.
"זה מה שאני אמרתי. אני מייצג טלנובלות, ואז שברנו את הראש וזה הוליד ניסוי
כלשהו. כמומחה לתקשורת המונים לא ידעתי אם יצליח או לא, אני מהמר. היה ברור
לי שאני הולך להפסיד חלק מהצופים הצעירים שאוהבים את הטלנובלה, אבל אולי לזכות
בקהל איכותי יותר.
"בעצם אני מודה שאני עושה מניפולציות לצופים. מצד אחד אני אומר להם, אתם עולים
לאוטובוס לחיפה, אבל בסופו של דבר הם מוצאים את עצמם בדרך לירושלים. בהתחלה
זה נראה כמו טלנובלה, אבל מפרק 70 זה נהיה דרמה לחלוטין. מעבר לדמויות עגולות
יותר, אין פה בגידות חוץ מבגידה אחת שולית, אין מניפולציות, אין תככים או טובים
ורעים מובהקים, וגם לא סודות מהעבר. הסצנות לא נגמרות במילים הרגילות כמו:
'אני לא אדבר איתך יותר בחיים'.
"ומכיוון שזה ניסוי, אני לומד מהטעויות של עצמי. נניח, אני עכשיו מעלה את קצב
העלילה".
- אתה לא חושש שהניסוי הזה משאיר אותך ואת הדרמה קירחים מכאן ומכאן?
"כשאתה עושה ניסוי אתה מסתכן. אני לא יודע אם אני מפסיד כמו שאני מרוויח, סך
הכול אנחנו רק בהתחלה, ואני נכנס לפורומים ושומע, ואני מרגיש שהבאזזז מתחיל.
אפילו סדרות כמו 'סיינפלד' התחילו מקטן ונהיו גדולות באיכות. אני מעריך את
ערוץ 2 על ההעזה לעשות את זה, אבל עם כל הכבוד, אם זה לא יצליח, אני אהיה אשם.
זה שאתה לא קופץ מאפס ל-100 לא אומר שאתה לא יכול להיות גם 40 או 50. מי אמר
שיש בזה רע?"
- אז אתה הולך על פסיכודרמה בגרוש סטייל הולמרק?
"גם, כל דרמה היא פסיכודרמה בגרוש. הלוואי שהייתי הולמרק, אין אצלנו צילום
חוץ. כל השיקולים נלקחו מראש, ולא בגלל שחקנים ולא שום דבר. חלק מהשחקנים בהחלט
נבחרו בגלל יכולתם הפוטנציאלית לשחק בטלנובלה וגם בדרמה איכותית".
- אז לשחקנים בעצם אין שום השפעה על איכויות הדרמה היומית?
"תראי, ברגע שאתה רואה שחקן איכותי משחק, אוטומטית הכתיבה משתפרת, ויש הרבה
סצנות, לא כולן, יש טקסטים שהרבה פעמים הם הרבה יותר מתונים, ואז לשחקנים עצמם
היה קונפליקט של למה אין קונפליקט, ואלו שחקנים שביקשו לפני רגע שלא יהיו יותר
מדי קונפליקטים בסצנה אחת".
- אתה נמצא על הסט?
"לפעמים אני נמצא על הסט, אבל לעתים רחוקות, כי אופי העבודה שלי הוא לכתוב
מהבית. אבל אני ער ומקבל תגובות, ולקראת העונה הבאה אני רוצה לעשות ישיבות
עם השחקנים".
- ומה קורה אם אתה אי שם ופתאום מקבל טלפון מהבמאי, "תשמע, זו וזו לא רוצה
לומר את המשפט הזה, תשנה את המשפט"?
"מכיוון שאני מאוד עסוק, במקרים כאלו מטפל הבמאי".
- אין מקרים שאתה צופה בסדרה ורואה תיקונים שמעלים לך את הסעיף?
"רק מעלים לי את הסעיף? אני שובר קירות. אבל בהפקות כאלה אין הרבה ברירה".
- ומצד שני מכיוון שזה ניסוי ואתה התסריטאי הראשי, אתה די אלוהים בדיקטטורה,
לא?
"בכל יצירה טלוויזיונית יש דיקטטורה של צד מסוים. קרה הרבה פעמים, גם בטלנובלות
אחרות שעשיתי, ששחקנים מתקשרים ומבקשים דברים מסוימים בקשר לדמות שהם מגלמים.
ואם זה לא עניין עקרוני, אני נעתר. עבודתי היא מין עבודת סולו, למרות שיש את
חגי לוי שהוא העורך, שגם לו יש מה לומר, ודווקא הוא זה שאמר שהוא לא רוצה טלנובלה.
והוא עמד על המשמר כדי שזה יתגשם".
- אז מי נותן את הטון, חגי, השחקנים או הזכיינים?
"לשחקנים אין שום קשר לטקסט. הם צריכים לעשות את העבודה. אני חוזר ואומר, הכול
מתחיל ונגמר בהנחיה של ערוץ 2, ויש לנו צוות הפקה, וחגי לוי הוא העורך, ועבודת
התסריטאי היא די עבודת סולו. וכל אחד סומך על האחר.
"גם חגי קיבל הוראה מהזכיין, הוא אחראי על הקאסט, על הבימוי וגם על התוכן,
ובינתיים לא היו שום טענות מצד בעלי הבית, הזכיינים. והיו מקרים שרציתי יותר
מהכול לברוח לפתרונות של טלנובלה, אבל חגי היה התמרור שלי".
- נכון לעכשיו, אתה מאותגר ממה שיצא או עייף ולא מרוצה?
"אני בעיקר מתוסכל שערוץ 2 לא מקדם את 'אהבה מעבר לפינה' כפי שיכול היה לקדם
אותה. יש הרגשה שהיא די נופלת בין הכיסאות, אבל אני מאמין שהסדרה טובה, אי
אפשר עליה. אני מאמין שכבר בקרוב תתחיל ההיסטריה".
נתן דטנר, שחקן: "הודעתי שאני לא מרוצה מהדמות שלי"
נתן דטנר, איש תאטרון ותיק, הוא העניבה של כל הפקה טלוויזיונית, ותהא זו זולה
ככל שתהא. דטנר: "הדרישה לרמה יותר גבוהה של עשיית דרמה באה מכיוון הבמאי וגם
מכיוון השחקנים. כשקיבלנו את התסריטים גם גל פרידמן הבין שהוא יושב עם חבורת
שחקנים מוכשרים. אני יודע שיש מי שבכוח מנסה להגדיר את הסדרה כטלנובלה, אבל
אנחנו מנסים לעשות 'היפים והאמיצים' תוצרת ישראל, מנסים לחקות את הקצב האיטי
של החיים כדי להצדיק את האירועים.
"בהתחלה היו מאבקים שככה זה הז'אנר, ובאיזשהו שלב, כשהמקטרגים ראו את התוצאות,
אז יותר הלכו איתנו. היה גם שלב הפחד מהקהל שרגיל לפרדוקס של הטלנובלה, ואנחנו
לאורך כל הדרך התעקשנו לקרוא לעצמנו דרמה יומית. אז בהתחלה צחקו עלינו, אבל
חלק מהשחקנים, כמוני וכמו דפנה רכטר, באנו בידיעה שעושים דרמה, לזה באנו. סמכתי
גם על עופר ויצמן, הבמאי, שעבד איתי ב'משפחה וחצי'.
"על העלילה ניהלנו דיאלוג תמידי, ואני מודה שבאיזשהו שלב הודעתי שאני מאוד
לא מרוצה מכיוון בניית הדמות שלי. לא התרגלתי לטכניקה של כתיבה מראש, אז נלחמתי
כדי לשנות.
"הייתה סיטואציה שהדמות שלי הייתה צריכה להסתכל אל המצלמה, ויש וויס אובר שמקריא
את הרהוריה, דבר שמקובל בטלנובלות, אני לא הסכמתי שזה יהיה, וגדעתי את זה באיבו".
- היוצרים לא זוקפים את הרמה הגבוהה יחסית של הדרמה הזאת לזכות השחקנים.
"זה בהחלט בזכותם. חלק מהקאסט לא היה משתכנע לעשות את זה אילולא ידענו שזו
כוונתם. לזכות השחקנים ייאמר שלקחנו את ההזדמנות הלאה, והם בדרך נבהלו, לא
חשבו שנרחיק לכת עד כדי כך. בהתחלה בעיקר היו חששות כבדים מצידם, והם ניסו
להחדיר את הז'אנר. הם העלו את טענותיהם, וניסינו להגיע לפשרה שתשביע גם את
רצוננו. אחד ה'אשמים' הוא עופר ויצמן, שלא ויתר והכריח את השחקנים להגיע למודוס
של משחק אמין, קטן ודרמתי.
"גל וחגי צודקים שזו הייתה כוונת הזכיינים מלכתחילה, ואני יודע שגל עצמו היה
בלחץ כי זה סוג כתיבה שהוא לא נגע בו עד היום. אני יכול לומר לך שאני הייתי
משכתב את הטקסטים שלי באישור, בעיקר כדי להפוך אותם ליותר שלי. זה היה מסוג
ההסכמים החשאים שלי עם עופר. אני יודע שבטלנולבלות לא מקובל עניין ההומור,
אבל זה חלק מהחיים וכדאי שזה יהיה, גם כי זה חלק ממני, ואחרי כמה ויכוחים הבינו
שזה בסדר וזה רק מוסיף.
"כך שוודאי שלשחקנים יש משקל רב באיך שהדרמה נראית היום. לא כולם, אבל נותני
הטון בוודאי. אני יודע שיהודה לוי היה חרד לעלילה, לעומק הטקסט. הייתה אינטראקציה
בין הכותבים לשחקנים בסופו של דבר, ואני לא לוקח מעופר ומחגי את ההחלטה העקרונית
ללכת לכיוון הזה מלכתחילה".
- אתה חושב שהקהל אוכל בתיאבון את השעטנז הזה או שזה זר לו מדי?
"זה היה הפחד של היוצרים, שנהיה טובים מדי לז'אנר ולא יאהבו אותנו, אבל היתרון
הוא שזה יומי, אז אתה יכול לשפר כל הזמן. אני בטוח שלאט-לאט העלילה תהיה יותר
אמינה, בייחוד שהדמויות הן לא פלקטיות".
עופר ויצמן, הבמאי: "בוא נראה איך עושים אחרת"
האיש שיש קונסנזוס על תיווכו הפורה בין שני המחנות הוא עופר ויצמן הבמאי, שהיה
עסוק בבימוי ובגישור.
- ויצמן, אם השחקן לא מוכן בשום פנים ואופן לומר טקסט שנראה לו מגוחך?
"כשהתחלתי ללמוד קולנוע היה לי מורה, דודי ברגמן, שאמר לי דבר אחד: ברגע שתשמעו
את עצמכם אומרים, 'אני הבמאי וככה זה', תדעו שאתם בצרות. כי אתם משתמשים באוטוריטה,
ולא בשכל. ואני נאמן לדברים האלו. בסך הכול, זו הפקה נעימה. אם שחקן בא ואומר,
'תשמע, קשה לי להגיד את זה, זה לא נשמע לי אמין', אני אומר לו בדרך כלל, 'בוא
נראה איך עושים דברים אחרת'".
- אז שדרוג הטלנובלה הוא כן בזכות השחקנים?
"בוודאי. איזו שאלה. בגדול זה נראה שלא, כי הם מקבלים את הטקסטים מוכנים, אבל
אני חושב ששחקנים טובים יכולים לקחת סתם טקסט ולעשות ממנו זהב. כששחקן מפיח
חיים בדמות, לעתים קרובות זה בהשמטת מילים מהטקסט ובעיבודו על פי פרשנותו".
כתבות
ני"ע
