ירושלים והרס סביב לה

כדי למנוע הרס של מבנים היסטוריים, חוקקה הכנסת בשנת 1991 את "חוק שימור אתרים", לפיו כל רשות מקומית תקים ועדה לשימור אתרים. הוועדה תכין תוך תקופה של שנתיים מיום הקמתה רשימה של אתרים הנמצאים בתחומה, שלדעתה ראוי לשמרם. עיריית ירושלים טרם הכינה רשימה מסודרת של אתרים לשימור.

בירושלים מסתמכים כיום על תב"ע ותיקה מיוחדת (מספר 2097), שקבעה את 110 בתי המפתח ההיסטוריים והקלאסיים של ירושלים החדשה - "הפנינים המייצגות את העיר כלפי העולם" (למשל - הכנסיות מריה מגדלנה וגת שמנא שבהר הזיתים, מגרש הרוסים, דורמיציון ועוד.) 110 מבנים אלו מוכרזים לשימור. מעבר לכך, ישנה רשימת שכונות לשימור ומתחמים שהוגדרו לשימור בצורה כללית יותר, דוגמת המושבה הגרמנית, טלביה ורחוב הנביאים. כל המבנים, הרחובות והשכונות נכנסים לתוך "כרטסת השימור".

מאז בחירתו של אורי לופליאנסקי לראשות העירייה, הוועדה לא כונסה, לא נבחרו לה יו"ר וחברים, ואיש בעירייה אינו יכול לנקוב במועד הצפוי למינויים.

הכנסת הישנה: השבוע בקריאה טרומית

אחת הדוגמאות הבולטות ביותר להתנהלות נושא השימור בירושלים היא בניין פרומין, הוא בית כנסת ישראל הישנה, ברחוב המלך ג'ורג'. בניין פרומין הוקם לפני קום המדינה עבור מפעל הביסקוויטים, ובשנת 1950 העביר אליו ראש הממשלה דוד בן-גוריון את כנסת ישראל, שם פעלה עד 1966.

למרות חשיבותו ההיסטורית, העירייה לא פעלה לשימורו במהלך השנים, והבניין נמכר בשנת 98' בעבור סכום של עשרה מיליון שקל ליזם אילן רג'ואן. התוכנית היא להקים במקום מרכז עסקים או מגורים בן 16 קומות.

בניין פרומין עלה לדיון בוועדה המקומית ירושלים. רן כהן ממרצ וניסן סלומיאנסקי מהמפד"ל הגישו הצעת חוק הקוראת להלאמת המבנה תוך פיצוי היזם. בינתיים, נעשים האישורים האחרונים לקראת הפיכתו למגדל דירות יוקרתי.

בשבוע שעבר (ג'), 4 בנובמבר, נדון עתיד בית פרומין בדיון משותף של ועדות הפנים, החינוך והכספים של הכנסת. הוחלט להגיש כבר ביום ד' הקרוב (12 בנובמבר) את שתי הצעות החוק, של כהן וסלומיאנסקי, להפיכת בית פרומין למוזיאון לדמוקרטיה, לאישור הכנסת בקריאה טרומית.

הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, מתי חוטא, מסר בעקבות הדיון, כי המדינה שכרה את המבנה בינתיים לתקופה של שנה אחת, מהיזם אילן רג'ואן שרכש אותו. הבניין ישמש בינתיים את בית הדין הרבני, בתקווה שפעולה זו תעכב את הריסת המבנה.

בנק לאומי/אנגלו-פלשתינה: זכוכית כחולה על מנדלסון

הסניף הראשי של בנק לאומי, שברחוב יפו מול כיכר ספרא, שימש לפני קום המדינה את בנק אנגלו-פלשתינה. המבנה תוכנן על-ידי האדריכל היהודי-גרמני הנודע, מהמפורסמים בדורו - אריך מנדלסון. הבניין נכלל ברשימת 110 המבנים לשימור בעיר. בל"ל עצמו יוזם בימים אלה שיפוץ נרחב, הכולל תוספתשל מבנה שקוף, ש"ישלים" את המבנה הקיים. תכנון הפרויקט הופקד בידי האדריכל אלי ארמון, ממשרד ארמון אדריכלים מבאר-שבע.

בית בנק אנגלו-פלשתינה שייך לסוג חדש יחסית של בניינים, שבנייתם התפתחה בשנות ה-20-30. אלה משקפים את התפתחות שיטות המסחר והמימון בכלל ואת עולם הבנקאות בפרט. בניין זה הוא אחד מארבעה בנייני משרדים ייצוגיים, שהוקמו בתקופת המנדט בקטע זה של רחוב יפו. עם בניינים אלו נמנים בניין הדואר המרכזי, בניין חברת הביטוח האיטלקית ג'נראלי, ובניין מצפה.

בדומה לבנייני המוסדות הלאומיים היהודיים - האוניברסיטה העברית והמרכז הרפואי הדסה, גם בניין אפ"ק (חברת אנגלו-פלשתינה) הוא אחד מבנייני הממסד היהודי, ששימשו בתקופת השלטון הבריטי את "המדינה שבדרך". בנק אפ"ק נוסד בשנת 1901 כחברה-בת של אוצר התיישבות היהודים, הזרוע הכספית של ההסתדרות הציונית, והיה גורם חשוב בהתפתחות היישוב העברי בארץ. הוא ארגן וטיפל בקניית הקרקעות, בבניית בתים ובנטיעות. ב-1951 הוסב בנק אפ"ק לבנק לאומי לישראל.

הבניין נבנה לאורך רחובה החשוב ביותר של ירושלים, רחוב יפו, אשר מאז אמצע המאה ה-19 הוא גם ציר התפתחותה העיקרי של העיר. הבניין מעוצב כגוש מלבני שבור בעל זוויות ישרות, בגובה שבע קומות מצד חזית רחוב יפו, ובגובה שלוש קומות מצידו האחורי, הפונה לרחוב כורש. בשבירה זו של הגוש ובדירוגו הצליח מנדלסון להתאים את הבניין לטופוגרפיה. מבנה אבן צר וגבוה בצידו הדרומי של הבניין משמש חדר מדרגות, שייחודיותו מודגשת ע"י שורה אנכית של חלונות עגולים.

בעזרת לפידי מתכת מסוגננים, המשמשים כמנורות והקבועים בין החלונות המלבניים, שבר מנדלסון את המונוטוניות של החזית הקדמית. בצד הכניסה הראשית לבנק קבוע זוג תרנים לדגלים, המתנשאים לכל גובה הבניין, והמשווים לו מימד ייצוגי. דלתות הכניסה הראשית עשויות נחושת, ומרוקעים בהם זוג אריות, המסמלים את הביטחון והעוצמה שהבנק מעניק ללקוחותיו.

במשקופי החלונות לוחות אבן דקיקים, המדגישים את היות הבניין מצופה באבן, אך לא בנוי באבן. בסורגי החלונות בליטה קמורה ב"קו זורם" ומתעקל, המאפיין את עבודותיו של מנדלסון. בחזית הדרומית הגבוהה והצרה של חדר המדרגות קבועים חלונות עגולים המזכירים צוהר אונייה. חלונות דומים עיצב מנדלסון גם ב"הדסה" הר הצופים ובבית ויצמן ברחובות. חזיתו האחורית של הבניין, הפונה לרחוב כורש, מעוטרת במרפסות קטנות עם מעקות ברזל. תפקיד המרפסות הוא חזותי בלבד, ומטרתן לתת לבניין אופי יותר "ביתי", בדומה למבנים הסמוכים.

האלמנט המרשים והייצוגי ביותר בבניין הוא החלל של האולם המרכזי, המתנשא לגובה שתי קומות, שסביבו גלריה היקפית. אור טבעי רך חודר בעד החלונות בעיגולים בתקרה. רצפת האולם, עמודיו וחלק מקירותיו היו מצופים שיש ירוק. אלמנטים אלו הגבירו את תחושת החלל הנרחב באולם, והעניקו לו נופך של הוד והדר, וקרירות אלגנטית.

בשנות השבעים המאוחרות ביצע הבנק שיפוצים, שפגעו באופיו המקורי של האולם המרכזי. החלל שהותאם לצרכי שנות השמונים (תקרה אקוסטית, אורות ניאון, ריהוט מצופה פורניר) היה בעל צורה מגושמת וזכה לביקורות נוקבות. אך יש לציין כי בניין זה, יחד עם בניין ספריית שוקן ברחוב בלפור ובית ויצמן ברחובות, הם הבניינים היחידים שתוכננו בארץ ע"י מנדלסון ואשר שמרו על צורתם החיצונית המקורית, בלא תוספות ושינויים.

חלונותיו העגולים של הבניין והקווים המעוגלים שלו הם מסימני ההיכר הבולטים של מנדלסון, כאשר הבניין הקיים מחולק לשניים: חלקו הגבוה של המבנה נמצא כאמור בצד של רח' יפו, והנמוך ברח' כורש. על-פי התוכנית שמגבש בל"ל, יוגבה האגף הנמוך של המבנה ב-5 קומות מוקפות זכוכית כחולה, וגשר שיוקם קומה אחת לפני העליונה יחבר בין שני אגפי הבניין.

מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, קרא לבנק לאומי להימנע משינוי צורתו החיצונית של הבניין. "יש מספיק אתרים זנוחים במרכז העיר ששם יוכל הבנק למלא את כל צרכיו, מבלי לחבל במבנה ההיסטורי של מנדלסון. לא ייתכן שבכל העולם מוקירים ומשמרים את עבודותיו של מנדלסון, אשר נחשבות למוקדי עלייה לרגל, וכאן, מתחת לאף הורסים אותן. האפשרות שהעירייה תאשר אפילו להציע תוכנית שכזו היא שערורייה בפני עצמה".

בתגובה לפניית "גלובס" אמר בנק לאומי, כי התוכנית להרחבת הסניף ברח' יפו היא תוכנית מגירה בלבד, ואין בשלב זה כוונה לממשה. עוד נמסר, כי בנק לאומי רואה חשיבות רבה בשימור הבניין, ולראייה חזיתו המקורית נשמרה - דלת הנחושת, הלפידים בין כל החלונותוחיפוי האבן.

"גלובס" יעקב, האם התוכנית אכן תשאר במגירה.

וזה שכבר נהרס

בבוקר ה-31/08/03, עבודת דחפורים מאומצת שמה קץ לאחד המבנים ההיסטוריים החשובים בשכונת רחביה בירושלים, הבית ברחוב ארלוזורוב 9, בית דירות שתוכנן על-ידי האדריכל המנוח נתן ברין, ונבנה בראשית שנות ה-30. הבית גילם מאפיינים רבים של הסגנון הבינלאומי המוקדם, האופייני לירושלים המנדטורית בכלל ולשכונות רחביה וטלביה בפרט: המרפסות המעוגלות, החלונות העגולים מעל הדלת ומעל המשקוף, הגגות מבטון המצלים על הכניסה ועל פתחי החנויות שמשני צידיה, הסורגים הדקורטיביים בדלת הבניין ובסורג חדר המדרגות שלו, הכותרות הדקורטיביות מעל הפתחים ועוד.

מאפיין נוסף של הסגנון האדריכלי הייחודי בבניין הוא במידותיו הצנועות - שתי קומות וחצי, המתאימות לאופיו הצר של הרחוב בו הוא ניצב. הבית כמכלול הוא סמל של תקופה אדריכלית חשובה בתולדות ירושלים, ואח ליצירות אדריכליות חשובות נוספות של האדריכל ברין, הניצבות בסביבתו.

עיריית ירושלים הכירה בזמנו בחשיבות הרבה הנעוצה בשימור המבנה, וקבעה אותו כ"בניין אופייני" במסגרת תוכנית בניין עיר 3137, הקובעת עקרונות שימור לשכונת טלבייה. יצוין, כי המבנה ההרוס מצוי עדיין בכרטסת המבנים לשימור של עיריית ירושלים.

הבית נהרס על-ידי דחפורים על סמך היתר הריסה שהוציאה עיריית ירושלים