שימור כזכות ולא כעונש

ח"כ יצחק הרצוג יציג את נושא שרונה ויריד המזרח, ח"כ גדעון סער ידבר על רחוב הבילויים בגדרה, צריף סברדלוב ובית הבילויים בתל-אביב, ח"כ מתן וילנאי ידבר על ירושלים בכלל, וח"כ רן כהן על בית פרומין (הכנסת הישנה). 300 פעילים נבחרים יעלו לירושלים מכל רחבי הארץ לכנסת.

לדברי ח"כ אורית נוקד, "מטרת הדיון היא להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי, ולנסות להציל מספר אתרים בטרם יהרסו לחלוטין. לקחתי את נושא שימור האתרים תחת חסותי, כי אני מאמינה בחשיבות התרבות לנשמת אפה של המדינה ולערכיה. השקעה בתרבות ומורשת יכולה להיתפס בימינו כפריבילגיה, אך אני סבורה שעצם זה שיש לנו את האתרים ההיסטוריים והמבנים עוצרי הנשימה - זו הפריבילגיה האמיתית, ועליה חשוב לשמור מכל משמר.

"לכן, מצאתי לנכון להקים בימים אלו את ה'שדולה למען שימור אתרים בכנסת', אשר תעלה את הנושא על סדר היום ותקדמו, שכן הן החדרת המודעות לנושא והן עיגונו בחוק - הם הפתרון לשיפור המצב".

כיום, נושא שימור האתרים מעוגן בתיקון 31 לחוק התכנון והבנייה, שהתקבל בכנסת ב-1991. במסגרת התיקון הוטלה חובה על כל רשות מקומית להקים ועדה לשימור אתרים, האמורה להתכנס לפחות אחת לשלושה חודשים. הוועדה צריכה להיות מורכבת מראש הרשות או אחד מסגניו, שלושה חברי מועצת הרשות, עובד הרשות הבקיא בעניינית תכנון ובנייה ונציג של המועצה לשימור אתרים, הנמצא בעמדה מייעצת. תפקידי הוועדה הם הכנת רשימת אתרים הראויים לשימור, אשר תהיה חלק סטטוטורי בלתי נפרד מתוכנית המתאר של היישוב.

בפועל, התיקון בעייתי וחסר שיניים, כיוון שאינו מעוגן תקציבית ואינו מכיל שום תמריץ ליזם ולבעל הנכס לפעול לשימור המבנה. רשויות רבות שחשיבותן רבה דווקא בתחום השימור, כגון טבריה, טרם הקימו ועדת שימור. רשויות אחרות הקימו - אך הן מתכנסות לעתים נדירות בלבד.

חוק השימור במדינות הנאורות בעולם מורכב ממנגנון כלכלי. פקטור זה הכרחי, כיוון ש-90% מהנכסים המיועדים לשימור בארץ הם בבעלות פרטית. המטרה היא לגרום לציבור להבין, ששימור הוא לא עונש, אלא זכות. יזם שמתכוון לשמר נכס צריך הקלות במס, בארנונה, השתתפות מהרשויות המקומיות, שמצידן צריכות לעגן זאת בתקציביהן. ניתן להשתמש בתקציבים שיועדו לצרכי התושבים, כמו מתנ"סים ומרכזים קהילתיים, ולהקים מרכזים אלו בבתים היסטוריים, במקום לבנות מרכזים חדשים. בפעולה זו יש גם אלמנט חסכוני וגם אלמנט תרבותי.

בנוגע למתחמים ציבוריים הראויים לשימור, על הרשות המקומית להגדיר את המתחמים הראויים לשימור, ולהחיל עליהם חוקי עזר עירוניים ברורים. במערב אירופה, לדוגמא, ישנם עשרות אלפי בתים המשומרים ע"י הציבור, המונע משיקולים כלכליים. צ'כיה לדוגמא הפנימה, שהמשאב העיקרי שלה הוא תיירות, והממשלה משקיעה בענף מאות מיליוני דולרים בשנה. בעל הנכס משתתף חלקית במימון השימור.

הטיפול במבנים לשימור מתחלק לשלושה: מבנים פרטיים, מבנים ציבוריים ושטחים ציבוריים. כדי להניע את התהליך, הרשות המקומית צריכה להשקיע בתשתיות (ריצוף רחוב, תאורה מתאימה) ולעבוד על פיילוטים, כדי שהציבור והיזמים יפנימו את הפוטנציאל. בזכרון יעקב הפיילוטים היו בנק הפועלים, בית הכנסת ומוזיאון ניל"י, ונוצר מרקם נדיר ביופיו. במזכרת בתיה שיקמו כפיילוטים את בית הכנסת והמוזיאון. בנווה צדק שוקם מרכז סוזאן דלל.

כיום, זיכרון יעקב, נווה צדק וראש פינה, הן סיפורי הצלחה, ו-90% מהיזמות בהן היא פרטית, בכפוף להנחיות הרשות המקומית. חלק לא מבוטל של המסעדות הנחשבות, משרדי עו"ד, סניפים ראשיים של בנקים, חברות ביטוח ודירות יוקרה בתל-אביב, נמצאים במבנים ששומרו. מומנט של הצלחה סוחף את הציבור למעשה השימור, ויש ליצור אותו באמצעות תמריץ כלכלי וסיוע מחד, ומאידך קנס או הפקעה של הנכס אם היזם לא עמד בהתחייבויותיו לשימור. את זאת יש לגבות בחקיקה מתאימה, ומוטב מוקדם ממאוחר. מהתוצאה נהנה כולנו.