איש העסקים עזרא הראל נפטר מהתקף לב בעת הפלגה בספרד

אשתקד נקלעה חברת ההשקעות שבשליטתו, רוגוזין , להפסדי ענק בעקבות השקעות כושלות בתחומי הנדל"ן, המלונאות והתקשורת. בתחילת חודש מאי 2002 הודיעה רוגוזין שלא תעמוד בתשלום הראשון לבעלי האג"ח, להם היא חבה כ-80 מיליון שקל. לאחר שניסיון למכירת השליטה ברוגוזין ליוחי שניידר, אגב הגעה להסדר נושים, נתקל בהתנגדות של בעלי האג"ח, מונה באוקטובר מפרק לחברה (עו"ד פיני רובין).

גם לאחר כניסתה של רוגוזין לפירוק, המשיכו הצרות לרדוף אחרי הראל. בחודש מאי השנה נעצרו הראל ואביו, אריה מועלם, על ידי מחלקת החקירות של רשות ני"ע. ברשות טענו, שרוגוזין ביצעה בשנים 1997-2002 עסקאות בעלי עניין בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, מבלי שהללו אושרו כנדרש. הראל הכחיש מכל וכל את המיוחס לו.

מקורבים להראל קיבלו את מותו בתדהמה. הראל, הם אומרים, היה חבר אמיתי, איש אהוב על עובדיו ורבים מהם התעשרו בזכותו. על חקירת רשות ני"ע נגד הראל אמרו המקורבים כי "נעשה לו עוול גדול".

הוריו של עזרא הראל הגיעו לארץ מעיראק בשנת 47`. האב, אריה מועלם, ניהל בזמנו את אגף החוזים והביטחונות בסוכנות היהודית ולאחר מכן פתח משרד עצמאי לייעוץ מס עבור תנועת המושבים. הראל, בוגר יחידה מובחרת, יצא באמצע שנות ה-70 לחפש את מזלו בארה"ב.

העסק הראשון שאותו רכש, חברה כושלת שעסקה בשיווק חלפים לרכב, הושבחה על ידו ועברה להציג בתוך זמן קצר רווחים של עשרות מיליוני דולרים. בשנת 85` ביצעה החברה, אי.פי מוטורפייפס, גיוס ענק של 100 מיליון דולר בהנפקת אג"ח. כספי הגיוס נותבו להשקעות לא מוצלחת בתחומי האלקטרוניקה והמתכת, שגרמו לחברה לפנות להגנת ביהמ"ש מפני נושיה. נכסי החברה נמכרו ומחזיקי האג"ח קיבלו רק חלק מהחוב.

בתחילת שנות ה-90 חזר הראל לישראל. הוא הריח את הגיאות המתקרבת בענף הנדל"ן בעקבות גל העלייה ממדינות חבר העמים ונכנס כשותף בפרויקט הדירות "לב הפארק" ברעננה, בו נמכרו ברווח גדול מאות יחידות דיור. בד בבד, השתלט הראל על החברה התעשייתית רוגוזין, שעסקה בייצור בדי חיזוק לתעשיית הצמיגים, וסבלה מהפסדים כבדים.

בנובמבר 95` הדהימה רוגוזין, כשמכרה עתודות קרקע הסמוכות למפעלה באשדוד לחברת החשמל במחיר מפולפל של 62.5 מיליון דולר, סכום שרובו ככולו הוכר בה כרווח. בהמשך, חיסל הראל את פעילותה התעשייתית של החברה והפנה את עתודות המזומנים שלה להשקעות מגוונות בתחומי התקשורת (YES), המלונאות (בנצרת ובזכרון יעקב) והלוגיסטיקה (נמל רוסטוק בגרמניה).

ברקורד ההצלחות של הראל במחצית השניה של שנות ה-90 נרשמו גם "סיבובים" ריווחיים למדי מהשקעה במניות ממן, פולגת וניו פארם, כמו גם בחברות טכנולוגיה ישראליות ובהן טלדטה, קומברס, אושפ ורובומטיקס.

מאז תחילת שנת 2000 הפנה המזל עורף להראל. ההשקעות שביצעה רוגוזין הסבו לה הפסדי ענק של יותר מ-100 מיליון שקל, כתוצאה מנפילת השווקים והתחדשות האינתיפאדה. בראיון ל"גלובס" ביולי 2002 אמר הראל, כי "אם אתה אומר לי שלהשקיע בישראל זה טעות, אז אני מודה בטעות. השאלה היא לא אילו טעויות עשיתי בעבר, אלא מה עושים היום. אפשר לברוח ולהגיד `מה אכפת לי` או להיות אחראי. אני מטפל בבעייה בצורה רצינית, לא מורח, ודואג שהחברה תמשיך להתקיים".

בסופו של דבר, הרים כאמור הראל ידיים ושלח את רוגוזין לפירוק, עם התחייבויות של יותר מ-200 מיליון שקל, עיקרן לבנקים ולבעלי האג"ח. הראל עצמו נחשב, גם לאחר הפירוק, לאיש עשיר, לא מעט בזכות השקעתו המוצלחת בחברת איי.סי.טי.אס, שעוסקת בתחום אבטחת שדות תעופה. בשנים 2002-2003 משך הראל בונוסים ודיבידנדים ביותר מ-30 מיליון דולר מהחברה, לאחר שזו מכרה את החטיבה האירופית שלה לרשות שדות התעופה של פרנקפורט תמורת כ-100 מיליון דולר.

בשנים האחרונות התגורר הראל בארה"ב, לאחר שהעביר את רוב עסקיו לחו"ל. ככל הידוע חולשת קבוצת החברות שלו ושל מנחם (מנטה) עצמון, בין היתר, על פרויקטים רבים של נדל"ן בארה"ב ומזרח אירופה, רשת של מאות מוסכים וחלפים (TUFFY) הפרוסה במערב התיכון של ארה"ב ועל חברת הניהול של נמל רוסטוק שבגרמניה. בארץ נותרו לו מספר השקעות ובהן חברת תיירות הפנים מילניום (לשעבר צבר) ובקאנטרי דקל המצליח בשכונת בבלי.