מחקר: עלייה משמעותית בדיונים על הרמת מסך מאז חקיקת חוק החברות

448 דיונים בפחות מ-4 שנים * שליש מהבקשות מאושרות * "כרסום בעקרון האישיות הנפרדת"

במשך פחות מארבע שנים, מאז חקיקתו של חוק החברות, נפסקו יותר מ-448 פסקי דין בכל מערכת בתי המשפט, הדנים בהרמת מסך ההתאגדות. כך עולה ממחקר של ד"ר אירית חביב-סגל, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, מומחית לחוק החברות. חביב-סגל בדקה כיצד שינה חוק החברות את הסדר הרמת המסך.

מהמחקר עולה קשר חד-משמעי בין עלייה במספר פסקי הדין העוסקים בהרמת מסך, לבין חקיקתו של חוק החברות החדש.

העלייה המשמעותית ביותר במספר פסקי הדין נרשמה בשנה השנייה לתחולתו של החוק. חביב-סגל רואה בכך אישוש להנחה, שהעלייה במספר פסקי הדין העוסקים בהרמת המסך קשור לחקיקת החוק - ולא לכל גורם אחר.

בדיקת מוכנותם של בתי המשפט להיענות לתביעות להרמת מסך, מצביעה על כך שבשליש מהמקרים המגיעים להכרעה שיפוטית, מרימים בתי המשפט את המסך. לדברי חביב-סגל, מדובר באחוזים גבוהים ביותר.

לדבריה, נראה שהתהליך של הגברת האחריות האישית של בעלי המניות מכוח הרמת המסך, מצטרפת למגמה כללית יותר של החוק, לפיה מוגברת האחריות האישית של בעלי מניות, דירקטורים ונושאי המשרה.

מממצאי המחקר עולה, כי מטרה זו של מחוקקי החוק, קיבלה ביטוי מעשי בבתי המשפט.

חביב-סגל בדקה את הנסיבות בהן נעשה שימוש בדוקטרינת הרמת המסך. מבדיקתה עלה, כי הדוקטרינה מאפשרת לבתי המשפט להתמודד עם תופעה של "מקימי חברות סדרתיים". מדובר בהקמת חברה בידי יזמים, והפעלתה מבלי שיש לה נכסים משמעותיים כלשהם. כשהחברה נקלעת לקשיים, הנושים מוצאי עצמם בפני שוקת שבורה, שכן היזמים נוטשים אותה על חובותיה הבלתי נפרעים ופונים לרשום חברה חדשה, כשהם נקיים מחובות העבר.

במקרים אלה, טוענת חביב-סגל, בתי המשפט נוטים להיענות לבקשת הנושים ולהטיל אחריות אישית על היזמים, והדבר מוצדק.

במקרים אחרים, טוענת חביב-סגל, נעשה שימוש בהרמת מסך לחברות שנקלעו לקשיים פיננסים כתוצאה מהמשבר הכלכלי. זאת, במטרה להרתיע את קברניטי החברות מפני ניסיון לדחות את הקץ.

לדעת חביב-סגל, אין מקום במקרים אלה להרמת מסך ההתאגדות. לדבריה, בתי המשפט הנעתרים לבקשה להרמת המסך, מביאים לכירסום לא רצוי בעיקרון של האחריות המוגבלת.

לדבריה, המטרה המקורית של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת היתה לאפשר ליזמים להיכנס לסיכונים עסקיים, מבלי לחשוש לכיסיהם הפרטיים. מטרה זו מתחדדת בעת משבר ולא להיפך. לדבריה, כאשר מרים בית המשפט את מסך ההתאגדות במקרים אלה, הוא תורם להגברת המשבר הכלכלי, במקום לעודד היציאה ממנו.

בהתייחסה ליוזמות החקיקה בנושא זה - הן הממשלתית והן הפרטית, טוענת חביב-סגל, כי ספק אם הן יכולות לנווט את השימוש בהלכת הרמת המסך, כך שלא יהיה כרסום בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ובעיקרון של האחריות המוגבלת.