"תהיה כאן קטסטרופה תרבותית"

"עיתון 77" מוצא לאור על ידי אגודת "סופרים ואמנים לקידום הספרות והתרבות". בין חברי המערכת ומועצת המערכת שלו נמנים רוני סומק, א.ב יהושוע, נתן זך ועוד. את מירב תקציבו הוא שואב ממינהל התרבות במשרד החינוך. אם בשנת 99' עמדה ההקצבה לטובתו על סך של כ-330 אלף שקל בשנה, הרי שהיום קוצץ הסכום ל-200 אלף בלבד. אם יתממשו בתקציב 04' הכוונות לקצץ בתקצוב העיתון עוד למעלה מ-40 אחוז, בסר סבור ש"לא נעמוד בכך. אנו עושים הכל כדי שזה לא יקרה, אך גם ליכולותינו יש גבול. גם מוסדות אחרים, אני מניח, לא יעמדו בקיצוצים הצפויים. תהיה כאן קטסטרופה כללית: בקולנוע, בתיאטרון ובכלל".

העיתון מכיל בתוכו, בעיקר, סיפורים, שירים ומאמרי ביקורת. גישתו אליטיסטית למדי, אולם הוא מקפיד, בניגוד לכתבי עת גבוהי מצח אחרים, להעניק כמעט מדי גיליון הזדמנות ראשונה למשוררים וסופרים שטרם פרסמו מיצירתם. אל המערכת מגיעות עשרות יצירות בחודש (בסר: "חצי מהמדינה הזאת כותבת") והוא, למעשה, מהוה כמעט את הכתובת היחידה עבור אותם יוצרים מחוץ להוצאות הספרים המופצצות ממילא בחומרים. המשורר שמעון אדף, למשל, היום עורך ראשי ב"כתר", התחיל מכאן.

"...מה שאנחנו מפיקים מדי חודש בחודשו נחוץ לציבור מסוים בארץ הזאת", כתב בסר בטור הפתיחה של הגליון האחרון, "...נשאלת השאלה מדוע אין הבנה אמיתית לצורך של רבים בארץ הזאת בהמשך קיומו של 'עיתון 77'? לצורך של רבים שהעיתון לא ירד מהבמה התרבותית-ציבורית; שלא תימנע האפשרות לביטוי ספרותי אמנותי מעשרות כשרונות צעירים, מעשרות חוקרים, ממאות, אולי אלפי, קוראים...חובתה של המדינה לספק באמצעות מוסדותיה השכלה, לקיים מוסדות תרבות ואמנות במובן הרחב והמקצועי ביותר לכלל הציבור המעוניין בכך... (מדינת ישראל - מ"ש, א"ר) עושה זאת בצורה רשלנית וקמצנית, על גבול העליבות".

בסר משוכנע כי חרב הקיצוצים שהושתה על העיתון מונעת מטעמים פוליטיים. "התרבות בישראל ככלל מזוהה עם השמאל. אני אישית מזוהה עם השמאל. מקצצים לנו גם בגלל זה. מעמידים אותך עם הגב לקיר, ובעצם אומרים: או שתשתנה, או שתפסיק לפעול. משתמע מקיצוצי הממשלה, גם אם זה לא נאמר בגלוי, שמצפים ממך לשנות את הקו הפוליטי (בסר מנצל את העיתון גם לטובת פובליציסטיקה שמאלית מובהקת - מ"ש, א"ר)".

* הרגשת בהבדל משמעותי תחת ממשלות השמאל?

"בוודאי. כששולמית אלוני הייתה שרת החינוך, למשל, היה עולם אחר לגמרי. הכל דפק אחרת. הכל דפק כפי שהובטח. היום זו קריעת ים סוף עד שההקצבות מאושרות, וגם אחר כך הכסף מתעכב עד שמשחררים אותו".

בסר לא מוכן לשנות קו פוליטי, וגם לא את הקו הספרותי הלא ממש עממי. "זה מה שקורה בתיאטרון: הולכים אחרי מחזות דלי משתתפים כדי לחסוך כסף, או על דברים בידוריים, קומדיות, סנסציות. אני לא רוצה ולא עולה בדעתי להשתנות כמו התיאטרון ולהפוך למסחרי. העיתון לא יהיה פופוליסטי יותר ולא יזניח את הנושאים הספרותיים באמת".

בינתיים, בכל אופן, מנסים בעיתון לחפש דרכים אחרות לשרוד, שאינן מסתמכות על הסיוע המשלתי. בגיליונות האחרונים פורסמה בקשה מקוראי העיתון לתרום מכספם למען הצלתו. עד כה נאספו כמה עשרות אלפי שקלים מקוראים מודאגים. אחד מהם תרם לא פחות מ-15 אלף שקלים. *