בזמן האחרון מרבים להתפלפל אצלנו בשאלה הגורלית: האם יצאנו מהמיתון? האם רואים
את האור בקצה המנהרה? משום מה, אין מתעמקים בשאלה חשובה לא פחות: האם יציאה
מהמיתון פירושה צמצום האבטלה? האם לא יתכן מצב הפוך, שבו חידוש הגאות יביא
דווקא לגידול האבטלה?
עוד בשנות ה-30, כשהגלובליזציה הייתה מילה גסה, הראה ג'ון מיינרד קיינס, מגדולי
הכלכלנים של אותה מאה, שגאות אין פירושה תעסוקה מלאה. אם כך היה אז, כאשר חומות
מכס ומכסות הגנו על התעסוקה, על אחת כמה וכמה היום, כשהגבולות נפרצים וקיימת
תנועה חופשית של סחורות, הון ו... עבודה.
מדוע צריך לטפל בנושא זה במדור הנדל"ן? מפני שהמציאות מחייבת שני מהלכים: ראשית,
ביטול מוחלט של העסקת זרים בענף הבנייה; שנית, השקעה רבתי בתשתיות, כדי להעלות
את רווחת הציבור וגם כדי לקלוט כוח אדם שאין בו שימוש אחר.
העובדה שגאות אינה מבטיחה תעסוקה אינה אופיינית לישראל. היא מטרידה היום את
ארצות אירופה וארצות הברית, שבהן יש גידול ניכר בתוצר בלי שהצמיחה תשפיע לטובה
על התעסוקה - שהצטמצמה ב-2 מיליון איש ואישה בתקופה האחרונה.
נושא זה העסיק לפני שבועות מספר את השבועון "ניוזוויק", שפרסם מאמר בכותרת
"רווחים בלי אנשים". האשמה העיקרית במצב, לדעת האמריקנים, היא סין - שמצליחה
לייצר ולייצא בזול סחורות מכל הסוגים. התעשייה הסינית יוצרת אבטלה בתעשיות
המסורתיות באמריקה ובאירופה, וזאת בתמיכת יזמי הארצות המפותחות, שהמציאו את
המונח "מיקור-חוץ", והם מעבירים ייצור למזרח אסיה וגם למזרח אירופה, שהשכר
בה נמוך עדיין.
בה בשעה, האמריקנים, ובמידת-מה גם האירופים והיפאנים, מתמחים בענפים שבהם יש
בכוחם להשיג פריון ייצור גבוה - דבר המגדיל את התפוקה תוך כדי צמצום מספר העובדים.
תהליך הייעול, יחד עם ההמצאה הקרויה מיקור-חוץ, מבטיחים רווחים נאים ליזמים,
בלי שהדבר ישפיע לטובה על האבטלה.
למעשה, גם אצלנו פוחת בהדרגה מספר העובדים בתעשייה, תוך כדי גידול התפוקה והעברת
הייצור לסין ולארצות מתפתחות אחרות. באירופה, ובמידה מסוימת בארצות-הברית,
מתנחמים נחמה פורתא בהזדקנות האוכלוסיה. מאחר שמספר הצעירים פוחת, יורד גם
מספר האנשים והנשים הצפויים להיכנס למעגל האבטלה - תופעה שמצדיקה בכמה ארצות
אפילו קליטת עובדים זרים.
לא כך בישראל. אצלנו 37 אחוזים מן התושבים הם בני 19 או פחות. גם בין היהודים,
35 אחוזים עוד לא נכנסו למעגל העבודה עקב גילם הצעיר. בקרב ערביי ישראל שיעור
הילדים ובני הנוער שעד גיל 19 מגיע ל-50 אחוזים מאוכלוסייה המגזר.
וישנה עובדה נוספת המייחדת את ישראל לרעה בהשוואה לארצות המפותחות. ההכנסה
הממוצעת אצלנו היא רק חצי עד שני שלישים מזו שרואים בארצות העשירות. לכן, משקל
השירותים אצלנו נמוך בהשוואה לאותן ארצות. במילים אחרות, בעוד שהגלובליזציה
פוגעת אצלנו בייצור הסחורות עקב הייבוא החופשי והזול, פיתוח השירותים המקומיים
- שהם בסיס חשוב בתעסוקה - נמוך יחסית בישראל.
בהקשר זה חשוב להזכיר גם שירותים מקומיים שיכולים להיות שירותי ייצוא, ובעיקר
תיירות. מיותר להרחיב את הדיבור על הקשר הישיר בין המצב המדיני-בטחוני למצב
התיירות ולתעסוקה בענף.
בקצרה, מאזנים יפים בבנקים ובכל מיני חברות אינם מבשרים גידול בתעסוקה. אם
רוצים לצמצם את האבטלה, יש הכרח להחליף בקצב מהיר את העובדים הזרים בעובדים
מקומיים, וכל הדיבורים על סלידת הישראלים - יהודים וערבים - מעבודות רטובות,
דיבורים אלה חייבים להיפסק, נוכח הנתונים החד-משמעיים: יש בארץ 2.5 מיליון
צעירים שטרם הגיעו ללשכת העבודה.
כשם שרבע מיליון המובטלים אינם יכולים להיקלט במשק שבו מצטמצם השירות הציבורי
ומתייעל המגזר העיסקי, כך גם רוב הצעירים שיגיעו לפרקם בעתיד הנראה לעין לא
יוכלו להיקלט בעבודה, אם יאפשרו להם להיות בררנים מדי.
כמובן, ענף הבנייה לא יקלוט הרבה אנשים אם לא יוחלט להרחיב כנדרש את הנחת התשתיות
למשק מודרני ולחברה תקינה. והכוונה אינה דווקא לפיתוח הרכבת - פיתוח חשוב,
המבטיח בעיקר עבודה ליצרני פסים, קרונות וקטרים בחו"ל. במדור זה דובר כבר הרבה
על האפשרות לגייס כסף להנחת התשתיות תוך עקיפת התקציב הגרעוני של הממשלה. וכבר
צוין, שאם מותר לעקוף את התקציב כשמדובר ברכבת, מותר להקים חברה ציבורית שתגייס
את הכסף הדרוש לסלילת כבישים, בניית מחלפים, התפלת מים, טיהור שפכים והקמת
בתי-ספר ובתי-סוהר - כאשר הצפיפות האופיינית לבתי-הספר היא אחת הסיבות לצפיפות
הנלווית בבתי-הסוהר.
בהקשר זה יש מקום לספר על מאמר אחר שפורסם באותו גיליון של השבועון "ניוזוויק",
נוכח השגשוג הפתאומי בגיוס השקעות בארץ. באותו מאמר, תחת הכותרת "זוהי המסיבה
שלי", מסופר על גילויי השחיתות בניהול העסקים באמריקה, כאשר חברות גייסו מיליארדים
מהציבור והעבירו מאות מיליונים למנהלי החברות הללו ולמסייעים להם בענף התיווך
הפיננסי.
מי יודע? אם היועץ המשפטי שלנו היה בוב שפיצר, התובע הכללי של ניו-יורק, אולי
גם כאן היו מתגלים כל מיני דברים משעשעים - מונצחים בקלטות וידאו, כמו המסיבה
של קוזלובסקי. אבל גם בלי שפיצר, ידוע היטב שחלק גדול מהכסף המגויס כאן מהציבור
משמש את משכורות המנהלים, שלא לדבר על עובדים אחרים בבנקים, שבהם עלה השכר
תוך כדי הקפאה או צמצום במספר העובדים.
לכן, אולי במקום לשלוח את קרנות הפנסיה וקופות הגמל לשוק ההון, המעביר חלק
מהכסף לכיסי היזמים וחלק אחר להשקעות בחו"ל, כדאי להשקיע לפחות חלק מהכסף בחברה
ציבורית לפיתוח תשתיות, כשהריבית הצנועה תבטיח את עתידם של החוסכים, וגם את
עתידם של חלק מהמובטלים הקיימים ואלה שיבואו עלינו לרעה, כשיתבגרו 2.5 מיליון
ילדינו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
